איך רצים הם בג'יפים דקי הקליפה מול חיות השריון הגדולות, נבקעים, ותוכם הלוזי נחשף
עלון פסיכולוגיה עברית | 7/12/2025 | הרשמו כמנויים
היום מצויין ברחבי הארץ יום ההוקרה השנתי לפצועי צה"ל ונפגעי מערכות האיבה בישראל. זו הזדמנות לעצור ולחשוב על עשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש, החיים בינינו, ועל בני משפחותיהם המלווים אותם. החל מהשביעי באוקטובר ועד היום הצטרפו למשפחה הכאובה הזו, אלפי אנשים, נשים, צעירות וצעירים, ובתוכם חיילים רבים, שנפצעו ברמות משתנות, ונותרו עם נכות שתלווה אותם לאורך חייהם. בשנים האחרונות ניכרת עליה משמעותית במודעות למשמעותה של הפציעה הנפשית – הלם הקרב ופוסט טראומה, ועדיין, הדרך להכרה מלאה, הן של מוסדות המדינה, והן של החברה באנשים הנושאים פציעות שקופות אלה, עוד ארוכה. והכרה, אינה רק – להכיר ב, אלא גם – להכיר את – ללמוד, לחקור, להבין ולקחת בחשבון, את כל שכולל מסעם הדאוב של פצועים אלה, כמו גם מהם מעגלי התמיכה והמשאבים להם הם זקוקים כדי לשאת את שעברו ולקיים חיים מלאים ככל האפשר בצד הפגיעה.
השבוע באתרנו מאמרים מרתקים, גם כאלה הנוגעים ליום זה ממש:
סקירתה של שגית שרון בוחנת את הצרכים הפסיכולוגיים הייחודיים של נפגעי טראומה צבאית, ובפרט את האתגרים בזיקתם לאגף השיקום, במיוחד על רקע העלייה הדרמטית במספר הנפגעים לאחר אירועי אוקטובר 2023. היא מציגה את הקשיים הכרוכים בפציעה "שקופה" שאינה זוכה להכרה מספקת, את הנטל הכבד המוטל על הנפגעים להסביר את סבלם, ואת הקושי לבקש עזרה לנוכח דימוי עצמי פגוע. כמו כן, מודגשים תחושת הבדידות הקיומית המועצמת על ידי אינטראקציות בירוקרטיות חסרות פן אנושי, פעילות יתר של מערכת הסטרס, ותחושות עמוקות של נבגדות וחוסר אמון במערכות מוסדיות. הסקירה קוראת למעבר למודל פרואקטיבי של תמיכה, המבוסס על אמון, הכלה, ליווי אישי ורגישות תרבותית, מתוך הבנה שהטיפול בטראומה צבאית דורש גישה טיפולית הוליסטית המכירה במורכבות הפסיכולוגית, החברתית והמוסדית.
הסקירה של מורית הייצלר מציגה שלוש גישות מובחנות בפסיכותרפיה גופנית, החל משיטות יסוד ועד לגישות יחסים עכשוויות. היא מתארת "עבודה על הגוף", גישה מתקנת מוקדמת לשחרור חסימות פיזיות; "עבודה עם הגוף", המתמקדת בפריקה רגשית לעיבוד טראומה; ו"עבודה דרך הגוף", גישה יחסית המשלבת את התגובות הסומאטיות של המטפל והמטופל. כל גישה מודגמת באמצעות דוגמאות קליניות ונבחנת ביחס ליתרונותיה ולחסרונותיה, כולל תפקיד המטפל, פוטנציאל לאובייקטיביזציה או טראומה חוזרת, ותשומת לב למורכבות פסיכולוגית. המסר המרכזי זל המאמר מדגיש שטיפול גופני יעיל דורש גישה אינטגרטיבית המותאמת למטופל ולמטפל כאחד, תוך מתן עדיפות לאותנטיות ולהבנה עמוקה של הקשר גוף-נפש בתהליך הריפוי.
במדור סקירת ספרים, אנחנו שמחים לארח את ד"ר מריאנה גייטיני שכותבת על היומן הקליני של פרנצי - הבגד הבוער - מחשבות על טראומה, העברה נגדית ואנליזה הדדית - קריאה ביומן הקליני של פרנצי מזמנת מפגש עם מי שהיה קלינאי שגישש את דרכו באומץ באפלת הטראומה. פרנצי מתאר בכנות וביושר התנסויות קליניות רדיקליות והבנות תאורטיות באשר להשפעותיה הטראגיות של הטראומה הממשית. במהלך המאמר אעקוב אחרי התגלגלות חייו והגותו של פרנצי; החל מן הקשר הקרוב עם פרויד, דרך הניתוק התאורטי והאישי ממנו ועד להתנסויות באנליזה ההדדית. המאמר ישרטט את גורלו של היומן בהיסטוריה של הפסיכואנליזה כמשקף את גלגול המחשבות על טראומה; דרך השתקה והדרה ארוכת שנים ועד לתחיית פרנצי וחשיבה עכשווית על טראומה ממשית ועל הדרכים שבהן ניתן לרשום את של מה פריכה היא גוית הנערים,
ולכבוד יום ההוקרה לפצועים נביא גם כתבות שהתפרסמו בעבר – במהלך המלחמה וגם לפניה, ועוסקות בנושא זה -
עבודה טיפולית עם חיילים פצועי מלחמת 'חרבות ברזל' - מאמרה של עדי רזיאל אלשטיין עוסק בעבודה טיפולית עם חיילים שנפצעו פיזית ונפשית במלחמת "חרבות ברזל", תוך התמקדות בחשיפת הרבדים הנפשיים של הטראומה. דרך תיאור מקרה נפרש תהליך טיפולי שבו החייל נאלץ להתמודד עם שבר בזהותו, זיכרונות חודרניים ותחושת ניכור עצמי וחברתי. המאמר בוחן תמות מרכזיות כמו אובדן זהות, פער בין גוף לנפש, תחושת סכנה מתמשכת והשלכותיה על מהלך השיקום. בנוסף, הוא מדגיש את מורכבות הטיפול בתקופת חירום לאומית, בה המטפל והמטופל חולקים מציאות טראומטית משותפת. בתוך מציאות של כאב מתמשך, הטיפול מציע אפשרות להחזקה, לעיבוד ולבניית עצמי חדש הכולל בתוכו את הפצע כחלק בלתי נפרד מההחלמה.
סוגיות טיפוליות בחיילי מילואים השבים אל הקרב – מאמרה של מיכל קליין עוסק בטיפול במילואימניקים בזמן מלחמה, המציב את המטפל בפני אתגרים ייחודיים, הכוללים את הדילמה שבין תמיכה במטופל לחזרה לשדה הקרב לבין הדאגה לנזקים נפשיים נוספים. בהקשר זה, המטפל נדרש להכיר גם בפגיעותיו האישיות וגם בכוחו ובתפקידו של המטופל בהגנה על החברה. דינמיקות רגשיות ומגדריות עשויות להשפיע על תהליך הטיפול, עם שאלות של הכרה הדדית ושל היפוך תפקידים.
הקשרים חברתיים ותרבותיים לתגובת-קרב: טראומת מלחמה כמשבר זהות - מאמרם של מנשה כהן ואלי פארשה מציג ומנתח, דרך התיאוריה של זהות האני, מקרים של חיילים ישראליים שחוו משבר של תגובת קרב וסבלו מתופעות שונות של התסמונת הפוסט טראומטית. במפגש עם האירוע הטראומטי הנפגע עובר משבר נפשי בו מותקפות האמונות שלו על עצמו, על החברה, על החיים והקיום – לדוגמה, האמונה של שליטה על חייו – והפגיעה הטראומטית חושפת נקודות תורפה בהתפתחות ובגיבוש הזהות שלו. דרך ההמשגה של טראומה כמשבר זהות ניתן להתבונן על ההתמודדות של לוחמים אלה עם מצב הדחק – על תהליך השבירה, על המאמץ המתמשך להעניק פשר למתרחש, ועל המאבק הפנימי בין כוחות הדוחפים להקהיה פסיכולוגית ולרגרסיה, לבין חתירה להתחדשות ובניה מחדש של הזהות שעברה טלטלה.
• / יצחק שלו
מה שביר הוא הפח המקומר במצחם
להגן על מוחם,
וחוליות הצינור המחבר קודקודם לאגן ירכם
- כה רפות...
איך רצים הם בג'יפים דקי הקליפה מול חיות
השריון הגדולות,
נבקעים,
ותוכם הלוזי נחשף.
איך חורכת האש את שכבת השער
החוצצת בינם לבין תופת פגזי הזרחן...
מה יציבו מול חוד הקלעים?
-- רק עור נעורים חלבי או זיתי או שחום,
רק עצם רכה, סידנית
א יעלה על הדעת.
(מתוך 'נער שב מן הצבא', הוצאת א. לוין-אפשטיין בע"מ)
Photo by Chey Lou on Unsplash
