זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ ?!; לוּ הָיוּ, לוּ יְהִי; יֵשׁ מֵאַיִן, יֵשׁ מִיֶּשׁ | אתי רוזנצוייג

וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ שִׁבְעַת יָמִים,
יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם 'שִׁבְעָה' מְהַדְּדִים.
מְקַלְּפִים וּמְקַפְּלִים שְׁבָרִים,  תְּרוּעָה תּוֹקְעִים 

 

לַדָּרִים, בְּסֻכַּת אֲרָעִי וַאֲבֵלִים.

 

וְאֵיךְ אֶהְיֶה פְּרִי עֵץ הָדָר,
כְּשֶׁמִּבַּחוּץ קוֹץ וְדַרְדַּר
תּוֹכִי לַעֲנָה וּמַר, 
כַּעֲרָבָה חֲבוּטָה, בּוֹכִיָּה, מְרוּטָה.

שָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ מַכִּים בִּי,
עֲנָנִים מַכְבִּידִים עֲלֵי,
מְחַפֶּשֶׂת מֵחֲבֹשׁ וּרְטִיָּה
מִן הַמֵּצַר, עֲנָנִי, י-ה.

 

עֲשֵׂה,  לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹרוֹתַי,
כִּי הוֹצֵאתָ אוֹתִי מִמִּצְרַיִם
 וּתְסוֹכְכֵנִי וְתִקְרַע לִי אֶת הַיָּם, 
וָאֵצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל.

 

"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵח" [דברים, ט"ז, ט"ו] 

לוּ הָיוּ הַמַּכּוֹת

חֲבוּרוֹת מוֹתִירוֹת,

לוּ הָיוּ מִתְנַפְּצִים

כֵּלִים, חַלּוֹנוֹת

[וְלֹא רַק חֲלוֹמוֹת]

לוּ הָיוּ מֻעָפִים

שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְּאוֹת

אָז אוּלַי הָיִיתה  יוֹדַעַת

בָּרוּר וּמֻקְדַּם,

חַד וּמְחֻסְפָּס

לֹא מְבֻלְבֶּלֶת מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ,

כתַּעְתּוּעַ, בָּא וְנֶעֱלַם.

 

לֹא מַעֲלִימָה עַיִן,

לֹא נֶאֱלֶמֶת עַד עָפָר

רוֹאָה אֶת רֹעַ יַד אָדָם.

הַלְוַאי הָאַלִּימוּת לֹא הָיְתָה חֲרִישִׁית

נוֹטֶלֶת, מְבַטֶּלֶת, מְאַשֶּׁרֶת

זוֹחֶלֶת  מֵהַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית

סְמוּיָה וְאֵלֵגַנְטִית

מוֹתִירָה אַשְׁלָיוֹת

מְדַלְדֶּלֶת חֹסֶן וּשְׁפִיּוּת,

מְצַמְצֶמֶת חֹפֶשׁ,

מַגְבִּירָה פְּגִיעוּת.

גּוֹרֶמֶת לִתְהוֹת

 אִם אָכֵן אֵרַע, עֵרָה,

 אוֹ שֶׁמָּא רַק חֲלוֹם רַע.

מְחַזֶּקֶת אַשְׁמָה, בּוּשָׁה וְאֵימָה,

בְּדִידוּת וַחֲרָדָהּ.

 

הוּא, הֲרֵי, מֻשְׁלָם וְטוֹב,

תִּשְׁאֲלוּ אֶת כָּל מַכָּרָיו וְדַיָּרֵי הָרְחוֹב

אַךְ הַגּוּף מְאוֹתֵת  בְּמַכְאוֹב,

הַנֶּפֶשׁ בַּמַּחְבּוֹשׁ

 וְיֶרַח הַדְּבַשׁ, כַּיָּרֵחַ חוֹזֵר וּבָא

בְּוַדַּאי שֶׁעליה לְהַבְלִיג וְלָשׁוּב בְּאַהֲבָה,

אֵין עֵדִים, רַק הַרְתָּעָה וְהַתְרָאָה.

 

וְהַמֶּתַח? וּמַבָּט הָרֶצַח?

וְהָאִיּוּם עַל הַקִּיּוּם,

כַּנִּרְאֶה חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים.

הוּא  מְחַזֵּר מֵהַסְּרָטִים!

מַבְטִיחַ, וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בְּתַחֲנוּנִים,

וְכֻלָּם, יוֹדְעִים וְרוֹאִים

וְאוֹמְרִים וּמְעִידִים,

כַּמָּה שָׁפַר חֶלְקה  בַּגֶּבֶר שֶׁל הַחַיִּים.

 

וְלָרֹב אֵין שְׁלִיטָה, אֵין מִלִּים,

אֵין אוֹנִים וְעוֹנִים,

וּמְרָצִים לָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ

חֲרוֹן אַפּוֹ

וּבְשָׁעָה שֶׁמֻּטָּל לְפָנָיו מֵתוֹ

"אֲנִי אֶהְיֶה בְּסֵדֶר

רַק שֶׁלֹּא יִפְגַּע בַּיְּלָדִים".

 

וְהוּא, כְּמֶלֶךְ בַּשּׁוֹבָךְ יוֹנִים,

מְנַקֵּר, מְנַוֵּט, זוֹרֵעַ בֶּהָלָה

זוּרָה בּוּקָא וּמִבַּלְקָא,

דּוֹגֵר עַל הַבֵּיצִים

והיא מְפֹרֶקֶת, לִפְרָקִים

מָוֶת בִּפְנִים וּמַסֵּכָה הֲדוּקָה לַפָּנִים.

תּוֹעָה בַּסְּבַךְ, תָּרָה אַחַר אוֹר הַגְּאֻלָּה

נֶאֱמָנָה לַהַחְלָטָה

לִבְחֹר בַּחַיִּים, מִלְּכַתְּחִלָּה

וְיוֹדַעַת, הִנֵּה זֶה בָּא.

לְכָל אַחַת הַאֵין שֶׁלָּהּ, 

נוֹקֵשׁ, דּוֹמֵם, מְטַרְטֵר אוֹ אַחֵר.

לְכָל אַחַת הָעַיִן שֶׁלָּהּ,

הַתַּפְקִיד, הַמַּהוּת לְמַלֵּא

לְגַדֵּל.

 

וְאֵין לְהִתְקַנֵּא בְּדַרְכֵי רֵעוֹתֶיהָ,

אֲשֶׁר אַתְּ אֵינָן, אֵינָהּ מַכִּירָה.

אַךְ כְּשֶׁתִּפְקַח עֵינֶיהָ, תַּבִּיט בַּעֲרוּגוֹתֶיהָ

תִּתְפַּנֶּה לְעַיֵּן וְלַעֲמֹל, 

כִּי מֵחֻלְיָתוֹ אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא. 

 

וְאֵיךְ מְמַלְּאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים?

לֹא בְּדִמְיוֹנוֹת וּבִכְזָבִים, לֹא בְּמַיִם מְלוּחִים.

כִּי אִם ברוּחַ אלוקים הַמְּרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַאֵין,

וְרוּחַ הָאָדָם הָעוֹלָה מְבַקֶּשֶׁת,

יֵשׁ מֵאַיִן, יֵשׁ מִיֶּשׁ יוֹצֶרֶת עֲדַיִן.

תגיות: אלימות פוסט טראומה