הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה, נִתֵּן לָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשּׁוּרוֹת

עלון פסיכולוגיה עברית | 12/9/2021 | הרשמו כמנויים

השנה שהחלה בשבוע שעבר, היא שנת שמיטה, השנה השביעית בה לפי ההלכה מניחים לאדמה, מניחים לחובות הכלכליים לנשור, ונפרדים מנכסי הקרקע. בין כסה לעשור, ימים ספורים לפני יום הסליחה והכפרה הגדול, אפשר לתהות על האפשרות לשוב בתשובה נפשית, למקום עמוק וחי יותר, לא רק בדרך העבודה הקשה, אלא גם בדרך השמיטה - בתנועה שאין בה זיעה, אלא ויתור. לא מתוך ניתוק, אלא מתוך חיבור לליבה, והסכמה לאבד ולשחרר אחיזה. ועם זאת, נדייק – לא בתנועת שחרור קדושה אנחנו מדברים, אלא בשמיטה ממש, על המלוכלך והחבוט שבה – כשמשהו פשוט נופל על הרצפה, חומק מהידיים, זולג מהלב ונשפך על הכורסא. אולי דווקא שם יתאפשר איחוי, תתאפשר מחילה? 

השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים חדשים וטורים ברוח הימים האלה: 

בעקבות תיקון מספר 11 לחוק החינוך המיוחד שעבר ב-2018 החל משרד החינוך לקדם רפורמה שנועדה להגביר את ההכלה וההשתלבות של תלמידים עם מוגבלות בכיתות רגילות. יישום מדיניות זאת מציבה אתגרים רבים בפני הצוותים החינוכיים במסגרות החינוך הרגיל, וביניהם אתגר הקשר עם הורי התלמידים המשולבים. במאמרה של ד"ר אליסיה גרינבנק מתוארות סוגיות המשפיעות על אתגר זה, ומוצעות המלצות להתמודדות מערכתית עם האתגר.

אל מול התפיסה הביו-רפואית דטרמיניסטית הגורסת כי הפרעת קשב היא פגם מוחי אובייקטיבי, יעקב אופיר מבקש להציג במאמרו את עצם קיומה של המחלוקת הוותיקה אודות התוקף המדעי של ההפרעה. יעקב אופיר מבקש בכתיבתו לייצג את אלו שבחדרי חדרים מטילים ספק בתוקף האבחנה – להוכיח להם שהם לא לבד, שהם יכולים להעז להשמיע את קולם בגלוי, לטובת אותם מיליוני הילדים שמתויגים כיום עם הפרעה נוירו-פסיכיאטרית ללא הצדקה.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

סוג ייחודי ונפוץ של דינמיקה לא מודעת ביחסים זוגיים נוגע להתפתחות של על-אני משותף, זוגי. ניתן לטעון שבני זוג מהדהדים זה לזו היבטים של מצפון, חוקים וכללי מותר ואסור אשר הופכים לחלק נכבד מהלא-מודע הזוגי. כפי שטיפול פסיכואנליטי מדגיש את החשיבות של עיבוד העל-אני וריכוך הייצוגים שלו, כך גם בטיפול זוגי זהו לא פעם מפתח לשיפור איכות החיים הזוגית. בפרק הרביעי מתוך ספרה החדש, "הלא-מודע הזוגי: זוגיות וטיפול זוגי במבט פסיכואנליטי", עירית קליינר-פז כותבת על טיבו של העל-אני המשותף, על היבטיו החיוביים שמשמשים כגבול מחזיק וגדר תומכת, ומתי הוא הופך להיות מבנה משתק, רודפני והרסני.

על חבלי לידה של שנה חדשה - חזרנו אל הטור היפה שכתב הפסיכותרפיסט היונגיאני והמטפל בתנועה, שי גיל, לכבוד השנה החדשה:

"בתשרי נברא העולם, ועל פי קבלת האר"י, מבקש העולם לחזור לקדמות מציאותו הראשונה. זהו אם כן המועד שבו האדם, העולם והאלוהות גם יחד עוצרים את נשימתם, כשהם נעים ונדים בין התכלות לבין התעוררות, בין הבלעות לבין לידה והתהוות מחדש." 

ובפסיכובלוגיה:

האם ת'מיד נכון לבחור במה שנכון לי? תהיות על אותנטיות (גם) במיניות - חלק א - ד"ר טל פלג שגיא בטור חדש בבלוג שלה

"לאחרונה שמתי לב שאחד הנושאים המדוברים ביותר אצלי בחדר הטיפולים הוא האותנטיות. אם להיות ספציפית יותר, השאלה איך לבחור כשמה שנכון לי, מתנגש עם מה שנכון לעשות. האם תמיד צריך לעשות מה שהלב מורה, גם אם זה לא 'בסדר'? האם נכון ללכת אחרי האמת במחיר של פגיעה באחר?"

ד"ר חנה דויד -  תוהה 'מה קורה עם הגל הרביעי? על קונספירציות, 'אמון הציבור' וה'עובדות', הניתנות לפירושים שונים'.

בשפיות זמנית - מחקר חדש: טיפולים פסיכולוגים בזום יעילים לא פחות מטיפולים פנים אל פנים, וגם, ידיעה מטלטלת - כתב אישום נגד יובל כרמי: הואשם בקיום יחסי מין עם מטופלת וביצוע מעשים מגונים - ולא באונס. 

אחרי ראש השנה, פרופ' עמיה ליבליך לוקחת אותנו לטיול חי, כדרכה, בחוויותיה מערב החג, וכותבת על שליח שהביא ספר מפתיע וכואב, ועל קול מפתיע שנמהל עם צליל התקיעות.

ולקראת יום הכיפורים, רות נצר נזכרת בשיר סליחה ישן שכתבה.

ולסיום – שמחים להסב את תשומת לבכם (למרות שאולי הבחנתם בכך כבר בעצמכם) - לקראת השנה החדשה, שהיא גם השנה ה-20 להקמתו של אתר 'פסיכולוגיה עברית', חידשנו את הלוגו של האתר. ביקשנו לנו תנועה טובה, ששומרת על קווי המתאר של העבר, ובכל זאת, קצת אחרת. שלושה מעגלים (יש שיראו ארבעה וחדי עין אף חמישה) מתכתבים ביניהם, מסמלים בעינינו קשר וזיקה, בין נפש אחת לרעותה, ובין רבדיה השונים של נפש אחת ויחידה. דמיינו שהלוגו הוא כתם רורשאך – מה *אתם* רואים בו? (: 

Photo by Thomas Kelley on Unsplash