האם הקורונה חושפת את ערוותנו? - היערכות מטפלים בזמן משבר

ד"ר ניצה ירום | 27/8/2020 | הרשמו כמנויים

"ניצה, תודה רבה על האירוח כאן. כבוד גדול עבורי. דברנו טלפונית באריכות על כך שהתפרצות וירוס הקורונה הביאה עימה הצפה אינטרנטית של ימי עיון וכנסים פסיכואנליטיים שרובם מוצעים לקהל המטפלים ללא תשלום. ראשית, יש לברך על הזמינות של מרחבים וירטואליים לגדילה והמשך הכשרה פסיכואנליטית. המרחב הטיפולי הוכרח להתגמש, לאלה מאיתנו שרוצים בכך וגם לאלה שלא. נראה כי אנו בעיצומו של רגע מכונן אשר ישנה את פניו של העולם הפסיכואנליטי. עם זאת, השינויים בשטח בישראל מבטאים הרבה חרדה; חרדת היחיד בעבודתו וחרדה מערכתית של מורים פסיכואנליטיים מפני ירידת כוחם כהיררכיה מטפלת/מלמדת."

"חשוב לתהות האם המשתתפים בהצפה האינטרנטית, משתתפים בעל כורחם בחיזוק מעמד, מדומיין ושולט, של מורים פסיכואנליטיים. בעצם ההיענות ל'חינם', היחיד מאשרר את עמדת 'המומחה הפסיכואנליטי' ומשאיר עצמו כצרכן, אולי מוחלש, ותלמיד. יש חשיבות רבה לדבר בקול רם וברור ובפורומים רבים אודות שינויים אלו כשמירה על כולנו ועל אפשרות לחירות מחשבתית".

" ימי עיון, שבדרך כלל עולים מאות שקלים, עברו לאינטרנט בחינם. איך זה היה כל כך פשוט וברור? מה קורה לשומע החופשי לאחר ההרצאה? אני מזהה מספר תהליכים המתקיימים במקביל ובאים לידי ביטוי בהצפת ההרצאות הפסיכואנליטיות המוצעות ללא עלות. יש כאן רצון טוב ותעוזה מערכתית לשבור מוסכמה. המוסכמה היא בראש ובראשונה הסטראוטיפ הנושן אודות פסיכואנליזה: זה דבר ישן ולא רלוונטי. עובדה שלא. הממסד הפסיכואנליטי בישראל, אם קיים דבר כזה, התגמש והתחדש במהלך הקורונה. אין סינון, ראיונות או דרישה לתשלום. נרשמים ללינק אינטרנטי וההרצאה נגישה."

"פעם יום עיון היה עולה כסף ומי שביקש להשתתף שילם והיו קריטריונים להשתתפות. כעת, כולם מוכרים במודע ובלא מודע כשווים. כולם יכולים להביא את דעתם בזום בהתכתבות בצד המסך, משום שכרטיס הכניסה שלהם למרחב ההרצאה הייתה הרשמה מראש, לחיצה על כפתור במחשב והשתתפות וירטואלית בהרצאה. מאותו רגע כולם שווים, לכאורה."

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

"האפשרות שכולם שווים, מה שבוודאי לא נכון, מוחקת זהויות ומערבבת בין כולם ללא מנגנון מוסדר, מסנן או שומר. המרחב האינטרנטי בו הכול יכול להיאמר אינו שומר עלינו, המטפלים או מטופלים, ומסכן אותנו. ייתכן שהציווי הפרוידיאני להגיד הכול עובר טרנספורמציה מסוכנת במעברו לזום. אין מקום לדיאלוג, למרחב חשיבה וחלימה משותפת ואישית. בכול רגע נתון אפשר להתנתק מההרצאה, להחשיך מצלמה, לכבות רמקול, ולכתוב בצ'ט ובמרחבים אינטרנטיים נוספים תגובות ומחשבות בלי בעלות ושם. המעבר להרצאות אינטרנטיות מטלטל מושג בסיסי בעבודה טיפולית פסיכואנליטית והיא האפשרות לבעלות על מחשבות ורגשות".

"ייתכן ויש כאן ניסיון סמוי של מערכות פסיכואנליטיות שונות כדוגמת זרמים תיאורטיים מסוימים, תוכניות הכשרה או מכונים - לשמור על קיומם. לדעתי, ההרצאות הן ניסיון לשמור על היררכיה מסוימת וכוח. אם ידע משמעו כוח אזי המרצה נמצא בעמדת בעל כוח, וכאשר הוא מוסר ידע ללא עלות, עולה התהייה המחייבת - איפה התשלום".

"אני מוטרד מכך שלא עצרנו לשאול את עצמנו כיחידה וקהילה לומדת מה בדיוק מועבר בעת החלפת הטובין בהרצאות אלו. כפי שכולנו יודעים: שום דבר אינו באמת חינם. לא בטיפול, לא בחיים וכך גם לא בהרצאה על טיפול".

***

אלו היו דבריו והבחנותיו של יצי כץ, אורחי הפעם, שהוא פסיכותרפיסט צעיר, שהשתלם במכון הפסיכואנליטי של שיקגו, ומאמרו אשר תמציתו מובאת כאן - נדחה לפרסום. לדאבוננו, המקצוע שלנו דוחה את השתקפות כשליו בעין נבונה וביקורתית ראויה, מצנזר אותה, כשחברים קוראים לכך:"לדבר לא יפה" - בעוד שתמונת המצב שיצי פורס היא השתקפות עגומה ביותר עבורנו כמטפלים וכאנשים בזמן הקורונה.

ההיערכות 'ההיסטרית' של המכונים הפסיכואנליטיים להביא מיידית 'גדוילים' מחו'ל כאילו היו מומחי קורונה, השפע והזמינות שיצי מתאר הם אכן ביטוי לכך שמוסדות מאורגנים אלה גילו את את שעת המשבר כהזדמנות להבטיח את עליונותם, בעוד שהמטפלים - כל אחד כאדם לעצמו - נכנסו לפניקה (מילה שיצי הירבה להשתמש בה בשיחת הטלפון המקדימה שלנו). 'חוכמת הסמכויות' נראתה לכולנו לכאורה כהצלה וכתלות מבורכת; בקולוקוויום בינלאומי מקצועי שאורגן בראשית ימי הקורונה עלתה קריאת הקלה: "איזה מזל שאנחנו יחדיו בבועה" (כמובן בלי המטופלים).

מסתבר שגם במקצועות שלנו, הכוללים את הפסיכואנליזה המאוגדת, יש ניצול ופוליטיזציה של הקורונה. 'הידע' נוצל ככוח להחליש את המטפל המצוי - להדגיש את סיסמת 'הפגיעות והקורבנות' שלו, שכל כך פופולארית היום, ולהעצים תלות וחוסר בטחון מקצועי שקיים עוד מקודם. הקורונה רק העצימה אותם. זמן הקורונה הוא משבר לא קל - אבל ההתבוננות העצמית והטיפולית היא כלי בסיסי מצוין להתמודדות.

יצי אבחן בחדות את המהירות שהמכונים התארגנו, הביאו מומחים שלידע שלהם בקורונה לא הייתה שום אסמכתא. הם 'תפסו' מעמד ועליונות כי היו מאורגנים - זוהי פוליטיזציה של הקורונה, כמו בפוליטיקה הגדולה. יצי מדבר על הזילות של הפסיכואנליזה במרחב הזום ועל החינמיות של השירות. שירות חינם הוא מבורך, אבל מניעיו חייבים להיחשף. הדאגה לאובדן המרחב הפסיכואנליטי בטיפול מרחוק באופן עקרוני - איננה הכרחית כלל; ניסיוני בתקופה זו למדני שלב יכול לגעת בלב, כשההתכוונות מרוכזת. זוהי מהפכה שכולנו כמטפלים נעבור אותה, כתוספת נדרשת ובלתי נמנעת לעיתים.

תודה יצי, על התבונה והאומץ הנדרשים לכולנו.