חנק החלימה והנפש
רות נצר | 3/4/2019 | הרשמו כמנויים
הפסיכואנליטיקן ד"ר ערן רולניק פרסם בעתון הארץ, ב- 2.4.2019 רשימה חשובה כתגובה לתעמולה כנגד כשרותו הפוליטית של מי שמסתייע בפסיכותרפיה, והיא נקראת "לחיות ללא קירות", כאזהרה לאן אנו עלולים להידרדר.
ברשימה מצוטטים חלומות שנחלמו לפני מלחמת העולם השנייה בגרמניה הנאצית. החלומות לקוחים מתוך הספר "הרייך השלישי של החלומות" שנכתב על ידי העיתונאית הגרמנייה שרלוטה בראדט* שהצליחה להגר מגרמניה ב- 1939 (Charlotte Beradt). בספר הזה, שראה אור אחרי מלחמת העולם השנייה, המחברת פרסמה סדרת חלומות של אנשים שהיא אספה במחתרת בשנות השלטון הנאצי. החלומות משקפים את הפניקה מפני עליית הטרור הפסיכו-פוליטי ופלישתו לנפש הגרמנים (לא יהודים), עוד לפני שיכלו להגדיר לעצמם מה קורה בשפה מילולית תודעתית. זה ספר מצמרר שמראה איך עולם אלים ובוטה שבו יש תהליך של התגברות השימוש ב"בושם פאשיסטי" (במונחים של ימינו) יכול לחדור למעמקי הלא מודע ולהתבטא בחלומות, עוד לפני התעוררות התודעה. חלום מעורר אימה של רופא בן 45 מדגים את העניין. הרופא חלם שהשעה היא שעת ערב. יום העבודה נגמר והוא נשכב על הספה כדי להירגע ולקרוא ספר. פתאום ללא התראה מוקדמת נעלמו קירות החדר. הרופא ההמום הביט סביבו וגילה לתדהמתו כי לאף דירה לא היו קירות. ביום המחרת חלם הרופא חלום נוסף, ותוכנו היה שהוא מואשם בכך שהוא נוהג לרשום את חלומותיו. אשה חלמה: "חלמתי שדיברתי בשינה וכדי להיות בטוחה דיברתי ברוסית (שאני לא מבינה, וכן מעולם לא דיברתי בשינה) כך שלא אוכל להבין את עצמי וכך אף אחד אחר לא יוכל להבין אותי במידה ואומר דבר לגבי הממשלה, זה כמובן אסור וחייב להיות מדווח".
לפי בראדט החלומות שנאספו אינם נובעים מקונפליקטים של הלא-מודע האישי הקשור לאישיות ולעברה. הם נובעים מקונפליקטים עם המציאות הציבורית בגרמניה. החלומות הם כמעט חלומות מודעים, הרקע שלהם ברור לחלוטין, כך שהתוכן הגלוי והסמוי מובילים לאותה פרשנות. החולמים עצמם מצאו את הקשר של החלומות למציאות הקונקרטית, כך שחלומות אלה לא זקוקים לפרשנות של אדם נוסף, מאחר ומשמעותם שקופה והיא מתארת את אונס הנפש שנאסר עליה לחשוב ולהרגיש לא רק בערות אלא גם בחלימה. היא מוסיפה שמומחים לאנליזת חלומות כמו הפסיכואנליטיקן ברונו בטלהיים, שכתב מבוא לספרה, הופתעו לגלות עד כמה התיאוריות שלהם לא תקפות כאשר החולם נמצא במצבים קיצוניים כמו שהתקיימו בזמן הרייך השלישי.
כיום היינו מדברים כאן על חלומות שנובעים מהלא-מודע החברתי.
מתוך חלומות הספר אני רוצה לציין במיוחד את חלומה של אשה בת שלושים שחלמה כי פוסטרים הוצבו במקום כל שלטי הרחובות. בפוסטרים נכתבו בכיתוב לבן על רקע שחור 20 מילים שהוכרזו כטאבו. המילה הראשונה הייתה "אדונָי" והמילה האחרונה הייתה "אני". בתפישה היונגיאנית, ואולי גם של אחרים, אלוהים (צלם אלוהים באדם) ואני – הם לא רק שני הקטבים של האינדבידואליות והאינדבידואציה, אלא גם של היות בן אנוש.
* The Third Reich of dreams: The nightmares of a nation, 1933-1939
