פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

מחשבות על שיפוטיות כמקור לתקיעוּת בהדרכה

כיצד יכול המדריך לסייע למודרך ולמטופל? באילו מקרים עלול המדריך לחבל בתהליך ההדרכה ובטיפול? המאמר דן במושג השיפוטיות בהדרכה, משרטט מקורות אפשריים להופעתה, השלכות אפשריות על תהליך הטיפול וההדרכה והצעות לדרכי התבוננות אלטרנטיביות, ובראשן העמדת ההתבוננות האמפתית כלפי המודרך כניגודה של ההתבוננות השיפוטית. המאמר מלווה במקרה טיפולי להדגמת הטענות.

דעות | 10/6/2014 | 16,457

תגיות:

 

מחשבות על שיפוטיות כמקור לתקיעוּת בהדרכה

 

מאת שולמית מאיר

 

פרטי המקרה הוסוו לשם שמירה על סודיות.

 

Supervision הוא המונח בספרות המקצועית באנגלית המקביל למונח "הדרכה" בעברית. פירושו המילולי הינו, פיקוח. בפועל, לסופרווייזר תפקידים רבים, ביניהם, הנחייה, הכלה, היות מורה דרך, חינוך, לימוד, תמיכה, אבל גם פיקוח ואחריות מקצועית כלפי המטופל של המודרך. קדושין (1992) מתייחס לשלושה אלמנטים בהדרכה: אדמיניסטרטיבי, חינוכי ותמיכתי. במאמר זה ארצה להסביר כיצד, למרות ההרחבה וההעמקה במקצועות הטיפול השונים ובספרות המקצועית בהבנת מושג הסופרוויז'ן, נראה שהאחריות המתבקשת מהיותו "מפקח" עלולה להוביל את המדריך, הוא הסופרווייזר, ליצירת תקיעות בתהליך ההדרכה.

לשם כך, ארצה להביא מקרה טיפולי. סטודנט, מודרך שלי, טיפל באדם כבן 60, אשר התגורר בפארקים של ירושלים. המטופל שמח לאפשרות לחלוק את רגשותיו אך, חלק גדול מהשיחות נסבו סביב מצוקתו הכלכלית וצרכיו החומריים. המודרך, בחור בעל לב רחב, פעל קודם כל ככל יכולתו להשיג למטופל עזרה חומרית. כשבדקתי את הדוחות של הסטודנט, משהו היה חסר לי. כאשר קצת העמקתי בבירור איתו, התברר שהוא הבין שאסור להיות שיפוטי כלפי מטופל ולכן לא הביא דברים כמו: "מה הוא מקטר", "הוא בכלל לא עושה שום דבר לקדם את עצמו?", "למה הוא לא עובד ואפילו בכל עבודה, הלא הוא בריא?". בנוסף, הסטודנט הסתיר או לא יכול היה לגעת ברגשות הגועל שהרגיש כלפי המטופל. המטופל הביע רצון למצוא את בנו, שלא הכיר, כדי ליצור איתו קשר. כאשר הסטודנט פעל למצוא בן זה, התברר שמה שעניין את המטופל אינו יצירת הקשר אלא, איך למחוק חוב מזונות בביטוח לאומי. תופעה זו גרמה למודרך, לאותו סטודנט, לחוש רגשות של כעס וגועל כלפי המטופל. כאשר הסטודנט הבין, שהוא רשאי לגמרי "להשתולל" עם מחשבות ורגשות כולל גועל, כעס ושיפוטיות כלפי המטופל, (בפנַי , כמובן, ולא בפני המטופל) נוצר תהליך בו ניכר כי הקשר שלו עם המטופל נעשה יותר אותנטי, קרוב, אמפתי ומקבל. תופעה זו הניעה בסופו של יום, אפילו במעט, מודעות של המטופל לדפוסים שלו-עצמו, אשר מנציחים את מצבו.

הסטודנט בחר ללמוד עבודה סוציאלית מתוך תודעה חברתית מפותחת. הוא בעל רגישות, אכפתיות לזולת, ערכים ונורמות הומניסטיות. בתחילה הוא הסתיר מפני ואולי גם מפני עצמו, רגשות כמו ביקורת, כעס, גועל ואפילו בוז שעלו בו תוך כדי מפגש עם המטופל. הוא לא נתן דרור לתחושות אלה מפני שסבר שאין זה יאה, ואולי חשש שחומרים אלה לא יתקבלו על ידי כמדריכתו, ושאשפוט אותו על כך. אני סבורה שכמדריכה זו אחריותי ליצור סביבה המשוחררת ומשחררת משיפוטיות.

אני מניחה שמטפלים, וגם המנוסים שבהם, צריכים לעבור תהליך ודרך ארוכה מאד כדי להגיע למצב חסר פניות, המשוחרר מדעות קדומות, אסוציאציות אישיות, ריצוי המטופל, והפיתוי האדיפאלי. הפיתוי האדיפאלי הינו מושג מהתיאוריה הפסיכואנליטית ומשמעותו כאן היא יצירת קואליציה כנגד אדם שלישי (נוכח או לא בחדר), כנגד העולם, המציאות, או כנגד כל ישות אחרת, המוביל לברית אדיפאלית בין המטפל למטופל, כמימוש פנטזיה ילדותית.

גורם נוסף המוביל לפגיעה באיכות התפקיד של המטפל, הינו תחושת אשמה (לעיתים אשמה אדיפאלית). אשמה אדיפאלית הינו מושג הלקוח מהתיאוריה הפסיכואנליטית. מדובר באשמה של הילד על התשוקה שלו בהורה בן המין האחר ופגיעה בפנטזיה בהורה שעלול למנוע ממנו מימוש תשוקה זו. כתוצאה מאשמה זו עשוי הילד לחוש פחד מעונש, או להעניש את עצמו (פרויד, תשל"ז, עמ', 172, 203; אוגדן 2013, עמ' 142, 143).

כתוצאה מהאשמה, או בשל הפיתוי, עלול המטפל להסכים ואולי אפילו להוביל פגיעה במסגרת ה- Setting הטיפולי. כגון קיצור או הארכת שעת הטיפול, שינויים רבים במועד הטיפול, שיחות טלפון ארוכות עם המטופל ועוד. למרות האמור לעיל, יש להבחין בין שבירה זו של המסגרת הטיפולית לבין גמישות מתבקשת והקשבה לצרכיו המציאותיים של המטופל. אבחנה זו בין כשל ופיתוי לבין גמישות לצורך יצירת הקשר הטיפולי אפשרית אם כי איננה קלה. ניתן להשיג אבחנה זו על ידי עבודה עצמית והתבוננות של המטפל באם פעולותיו ממוקדות בצורכי המטופל או בצרכיו הוא. עבודה זו נעשית גם במסגרת הסופרוויז'ן.

הבאתי הקדמה זו כדי להדגיש שמטפלים, צעירים כמנוסים, שרויים בַּתהליך, ואולי לעולם לא יגיעו לשלמות המתבקשת. לפי דעתי ומתוך ניסיוני, חשוב שתהייה למדריך הבנה זו על מנת שישכיל ליצור אווירת קבלה דיה, כדי שהמודרך ירגיש בטוח להביא כמה שיותר תכנים מעולמו כמטפל וכאדם. לעיתים השיפוטיות של המודרך כלפי עצמו, הפחד שלו מביקורת, והחשש שלו שייתפס כמטפל רע, הינם דומיננטיים אפילו מזה של המדריך. לכן לדעתי, על המדריך לזהות סוגיות אלו, במידת האפשר, ולנסות "להמיס" אותן. יצירת אווירת קבלה כזו הינה, כמובן, אתגר מקצועי מורכב וקשה וקיימת בו שונות רבה בהתאם למסגרת בה ניתנת ההדרכה, כמו: הדרכה פרטית, מחלקת רווחה, מרפאה פסיכיאטרית, ציבורית או פרטית, וכן בהתאם למקצוע בה היא ניתנת, כמו פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. שונות גם נדרשת בהדרכה הניתנת, לסטודנטים, מטפלים מתחילים, לעומת זו הניתנת למטפלים מוסמכים ומנוסים.

הדרכה – היא שונה מטיפול, אם כי צריך שיהיו גם בה רב יסודות הטיפול, כגון יצירת קשר של אמון, מסגרת, תחושה של בועה מוגנת, הכלה, הקשבה, אמפתיה, ולעיתים גם תכנים חינוכיים או למידה. בהדרכה, כבטיפול, עשויים להתפתח יחסי מטפל-מטופל ובהם, תכני העברה, העברה נגדית, התנגדות, תכני סמכות ועוד. חשוב שהמדריך בכל מסגרת יהיה מודע לאפשרות של התפתחותם של יחסים כאלה וזאת על מנת שיתכונן להתייחס אליהם.

לעומת זאת, בשונה מטיפול, יחסי ההדרכה הינם בעיקרם קולגיאליים, שוויוניים יותר וצריך שיהיו בהם אלמנטים של הדדיות (יש הטוענים שיחסים כאלה צריכים להיות גם בטיפול, אך זו סוגיה לדיון אחר). כהקבלה לעולם התעופה – כיחסים בין טייס לטייס משנה. אתה מטיס את המטוס, אך, הנחת הבסיס היא שהטייס שלידך יודע גם הוא להטיס מטוס. מודרך המטפל באנשים, זקוק על פי דעתי, להכרה ולתחושה של יחס שוויוני כדי לא לאבד את בטחונו בעצמו כמטפל.

בנוסף, האם מדריכים מאפשרים למודרכיהם להביע את כל קשת הרגשות והמחשבות כפי שהם סובלניים כלפי מטופליהם? האם המדריך יכול, ביושבו מול מודרך, לשכוח, לפרק זמן, את אחריותו למטופל של המודרך ולהתמקד במודרך ולהיות אמפתי אליו מבלי להיות חרד, שמא רגשותיו ומחשבותיו של המודרך, עלולים לפגוע במטופל של המודרך?

מניסיוני כמדריכה, דווקא מצע שכזה, משוחרר משיפוטיות וחרדה עשוי לשחרר אצל המודרך חסמי אמפתיה, כמו מוסרנות, ביקורתיות והתשוקה לעזור. התשוקה לעזור (לרפא) הינו מושג הלקוח מהתיאורטיקן ביון (אצל סימינגטון, 2000). ביון מבחין בין תפיסת המציאות דרך החושים ודרך האינטואיציה. לדעתו, המציאות הנפשית נתפסת באינטואיציה ואילו הזיכרון והתשוקה מושרשים בחושים. התשוקה לרפא את המטופל היא מכשול באנליזה כיוון שהיא מפעילה את החושים ולא את האינטואיציה של המציאות הנפשית (שם, עמ' 184 ,181).

לסיכום

מאמר זה נועד להראות, שביחסי מדריך-מודרך עלולה להיווצר אווירה דרשנית ושיפוטית. אווירה זו עלולה בתורה ליצור אצל המודרך פחד מביקורת ורצון להסתיר. חשש זה מוביל פעמים רבות לתקיעוּת ועיכוב בהתפתחות המודרך ובטיפול. הפחתת הביקורתיות כלפי המודרך, בשילוב עם הגברת האמפתיה של המדריך כלפיו, עשויה לשנות את האווירה בהדרכה ולסייע הן למודרך והן לטיפול.

 

  • הטור מוקדש לזכרו של אבי היקר

מקורות

אוגדן, ת. לגלות-מחדש את הפסיכואנליזה. תולעת ספרים: תל אביב. 2013.

סמינגטון, ג'. החשיבה הקלינית של וילפרד ביון. תולעת ספרים: תל אביב. 2000.

פרויד, ז. כתבי זיגמונד פרויד, כרך שני. דביר: תל אביב. תשל"ז.

Kadushin, A. (1992) Supervision in Social Work (3rd. ed.), New York: Columbia University Press. Revised fourth edition published 2002.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

מאיר, ש. (2014). מחשבות על שיפוטיות כמקור לתקיעוּת בהדרכה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3140

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מנשה כהןמנשה כהן27/9/2014

בהירות לגבי תפיסת התפקיד בהדרכה. שלום שולה. קראתי את המאמר בעניין ומצאתי עצמי מתבונן בהדרכות שנתתי ונותן. יש כנראה תפקידים רבים ושונים למדריך. מנסיוני אין מספיק בהירות בנושא גם בתהליך ההכשרה והדרכה. לא אפרט כאן תפקידים של מדריך בתחום הטיפול. בעיקר אציין שככלות הכל המדריך הוא דמות הזדהות, מאחר שכל תחום הפסיכותרפיה עוסק ביצירה, הגדרה, גיבוש, הבנה של הזהות שלי ושל האחר. הזהות של כמטפל היט תהליך מתמשך של התהוות, ולמטפלים ולמדריכים שלי יש תפקיד מרכזי בהתפתחות הזהות שלי כמטפל ואיך אני נוכח במרחב הטיפולי. בקצרה, לא ראיתי שדנים בסוגיה הזו באופן מפורש וזה יוצא משהו אקראי יחסית. מי שהיה שיפוטי עבורי לא יכולתי לקחת ממנו דבר לעצמי ולטיפול..המאמר מעורר את התהיות הללו. תודה לך מנשה

אלי אלמוגאלי אלמוג8/9/2014

מעניין. תודה.

עינת לויעינת לוי14/6/2014

תודה רבה. נגיעה במעגלי הכלה - המטפל את המטופל והמדריך אותו. עינת.

עינת לויעינת לוי14/6/2014

תודה רבה. נגיעה במעגלי הכלה - המטפל את המטופל והמדריך אותו. עינת.

סילביה איילוןסילביה איילון12/6/2014

,תודה רבה. תודה רבה רבה............

צביאל רופאצביאל רופא11/6/2014

פיקוח מקצועי הוא הכרחי ומבורך. אך מה בקשר לפיקוח אתי וחוקי?
ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל היא לעג לרש במקרה הטוב, ובושה וחרפה וכלימה גדולה במקרים הקשים. כי באחרונים, מטופלים ובני משפחות מוכים ואומללים מידי אנשי מקצוע (התערבויות!) פונים בתלונות אך טיוח או סחבת בלתי נתפשת היא מנת חלקם. אגב, גם עבדכם הנאמן שלח שתיים שלוש קובלנות לפני שנים, אך לית דין ולית דיין. להלן הסברי הצנוע לכל התופעות 'המוזרות' האלה.
http://www.abiliko...g=HEB

ולמי שמעוניין במקרה מבחן (test case) יוכל לגגל את 'נחמה וייזר' ומה שעוללה למטופל שלה 'צביקה לבד'. לא פחות מדהים הוא, שפרופ' טיאנו מנהל גהה הגדיל לעשות ולא פיטר אותה מעבודתה במוסד זה גם אחרי שבית המשפט חייב אותה לשלם פיצויים לצביקה בסך 1,200,000 ש'ח! אתם הבנתם את זה?