פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי

איום אמיתי או וירטואלי?

נראה כי מספרם של בני הנוער המדווחים על כך שנפגעו ברשת או באמצעי אלקטרוני אחר עולה בהתמדה. נקיטת צעדים מידיים לנוכח בריונות ברשת והתערבות חברתית–מערכתית משדרת מסר של אחריות לביטחונו של הפרט, המאפשר שיקום לתחושת הביטחון שנפגעה. מאמר זה מציע מספר עקרונות לטיפול בבריונות-רשת ודרכי התערבות ומניעה מעשיות עבור הורים ומחנכים.

מאמרים | 28/3/2012 | 12,951

תגיות:

 

איום אמיתי או וירטואלי?

המדריך הקצר להתמודדות עם בריונות במרחב האלקטרוני (Cyber-Bullying)

מאת יוסי ארן ארנרייך

 

 

 

רקע והגדרות

שירותים טכנולוגיים מתקדמים בתחום התקשורת שינו את המרחב החברתי בו אנו חיים. אנו זמינים ונגישים יותר, ומגיעים למגע מהיר עם אנשים שאינם בטווח המגע הפיזי שלנו – אך בה במידה חשופים יותר; ההקשרים החברתיים שלנו התרחבו; אנו קיימים במקומות בהם אין לנו שליטה על הדרך בה אנו נתפסים; מידע רב עלינו זמין לכל דורש. ניתן היה לצפות כי השתנות המרחב החברתי ברשת האינטרנט תגרור שינוי בדפוסי היחסים המתהווים בה לעומת "העולם האמיתי", וכי תופעות כמו בריונות, שהוגדרה כתוקפנות מכוונת וחוזרת בין בני אותו מעמד (Olweus, 1993), יתפסו פחות מקום בעולם וירטואלי. אולם בפועל נראה כי ממדי הבריונות רשת לא הצטצמו, אלא להפך. דפוסי התנהגות פוגעניים ומאיימים הועתקו אל תוך המרחב החברתי החדש ואף שוכללו.

לבריונות שלושה מרכיבים מרכזיים: התנהגות תוקפנית, פגיעה החוזרת על עצמה שוב ושוב ואי-שוויון בכוחות בין התוקף לנתקף על אף שמעמדם שווה. הגדרת הבריונות הורחבה כאשר המרחב החברתי השתנה, ובריונות-רשת (cyber-bullying) מוגדרת בהתאם כ"שימוש במידע וטכנולוגיות תקשורת כדי לסייע להתנהגות עוינת, מכוונת וחוזרת על ידי יחיד או קבוצה, המכוונת להזיק לאחרים" (Hinduja & Patchin, 2009). בפעולות בריונות אלה נעשה שימוש ברשת האינטרנט, בטלפון הסלולארי או בכל מכשיר אחר על מנת לפגוע, להציק, ולהביך אדם אחר. האופנים שבהם נעשית הפגיעה מגוונים. וילרד (Willard, 2007) סיווגה אותם באופן הבא:

  • השתלהבות (flaming) – קרבות מקוונים בהם מוחלפים מסרים בשפה וולגרית וכועסת.
  • הטרדה (Harassment) – שליחה חוזרת ונשנית של מסרים זדוניים, מרושעים, ומעליבים.
  • השמצה (Denigration) – שליחה או הפצה של שמועות, רכילות אמיתית או בדיונית מתוך מטרה להזיק למוניטין שלו או לקשריו החברתיים.
  • התחזות (Impersonation) – שימוש בשם של אדם אחר על מנת להפיץ הודעות או לשלוח מסרים מתוך מטרה לפגוע באדם אליו התחזו, להזיק למוניטין שלו או לקשריו החברתיים.
  • חשיפה (Outing) – חשיפת מידע אישי כמו טלפון, תמונה, סוד של אדם או פרטים מביכים עליו באופן מקוון.
  • הולכת שולל (Trickery) – יצירת קשר של דיבוב או שידול אדם כדי שיחשוף פרטים סודיים או מביכים על עצמו ולאחר מכן חשיפתם באופן מקוון.
  • החרמה (Exclusion) – חרם חברתי מקוון בו מתעלמים או מוציאים אדם מתוך קבוצה וירטואלית.
  • מעקב מקוון (Cyberstalking) – הטרדה והשמצות אינטנסיביים הכוללים איומים או היוצרים פחד משמעותי.

בנוסף לבריונות ברשת, וילרד (Willard, 2007) מגדירה גם מהו "איום רשת" (cyber-threat): זהו איום ישיר או "חומר מטריד" שנשמע כאילו כותבו נמצא במצב רגשי מדאיג ואולי שוקל פגיעה באחר או בעצמו. הקושי העומד בפני גורמי טיפול במקרים אלה הוא להבחין מה המטרה של הכותב: האם מדובר בבדיחה, שמועה שיצאה מפרופורציה, בדיה, התחזות – או כוונה רצינית. כך או כך, בהעדר רמזים נוספים כמו טון דיבור, יכולת יצירת קשר או כל מגע אחר עם הכותב בעת כתיבת התוכן – לא ניתן לשער את כוונתו.

ילדים ובני נוער אימצו את המרחב האינטרנטי באופן גורף. רובם שולטים ברזיו הטכנולוגיים ומנהלים דרכו את חייהם החברתיים. בד בבד עולה בהתמדה מספרם של בני הנוער המדווחים על כך שנפגעו ברשת או באמצעי אלקטרוני אחר כמו הטלפון הסלולארי, כך מדווחת הרשות הלאומית האמריקאית למניעת פשיעה (ncpc). נפגעי הבריונות ברשת וקורבנותיה חשופים למתחים רבים הבאים לידי ביטוי התנהגותי גם מחוץ לרשת: היעדרות מבית הספר, העתקה במבחנים, בריחה מהבית ושימוש באלכוהול הן התנהגויות שעשויות לנבוע מהמתח והלחץ בו נמצאים ילדים ובני נוער המאוימים על ידי חבריהם (Hinduja, & Patchin, 2007).

 

בריונות רשת – מעבר למרחב הווירטואלי

בית הספר והבית הם שני המרחבים המרכזיים והחשובים ביותר בחיים של ילדים ובני נוער. גם עבור מי שאינו מגיע לבית הספר, המוסד מתפקד כמרחב אליו הוא מתייחס. הממד הווירטואלי צמצם מאוד, כמעט עד כדי ביטול, את הגבולות בין בית לבית הספר. בעבר אירועים שהתחוללו מחוץ לשעות בית הספר כמעט ולא קיבלו התייחסות בבית הספר. במקרים לא מעטים, חוסר נוחות וקשיים במרחב אחד לא פגעו בתפקוד במרחב האחר (למעט מקרים של קשיים תפקודיים של ילד בלימודים כתוצאה מהתעללות, הזנחה, אירועי חיים וכו'). המרחב הביתי אף נתפס כמוגן יותר ונעים יותר לעומת מרחב בית הספר. כאשר אירוע התרחש בשעות אחר הצהריים בין שני חברים, מעטים ידעו עליו. לרוב, השמועות בדבר אירועים חריגים הגיעו אז לבית הספר באיחור ניכר.

כיום, השמועה על אירוע שמתרחש במקום פלוני מגיעה במהירות רבה ביותר לידיעתם של הנמצאים במקום פלמוני. מעבר למהירות הדיווח, האירוע עלול להיות משוחזר במקום אחר ובזמן אחר ללא קושי. כך, כאשר ילד חווה השפלה או שפרטיותו מופרת, הפגיעה אינה מתרחשת אך ורק באותו הרגע בו היא קרתה: היא עשויה להתרחש מחדש שוב ושוב בכל אתר ובכל רגע נתון. סרטונים או תמונות של טקסי השפלה, התעללות או חשיפה המועלים לרשת זמינים לכל צופה. ילד שהושפל בביתו או בפארק, נערה שהייתה במצב אינטימי עם בן גילה ונוצלה, עשויים להיות מתועדים ומצולמים. התיעוד יגיע בנקל למרחב הווירטואלי המשותף למעגלים חברתיים רבים שלהם ומעבר לכך.

נער או נערה החווים פגיעה ללא עדים עשויים להתנחם בכך שאיש מלבדם ומלבד הפוגע אינו עד לכך. לפחות במעגלים חברתיים אחרים הם יוכלו לחוש עצמם בטוחים ובעלי ערך עצמי. הפצת הפגיעה בהם ברשת גוזלת מהם אף נחמה פורתא זו. החשיפה עוצמתית בכך שהיא מפירה את הפרטיות בפגיעה. התגובה הטבעית של הנפגע היא צמצום החשיפה ככל שניתן. כאשר הפרטיות שלו הופרה הוא מנסה לצמצם את עצמו ומסתגר. השמצה, חשיפה והולכת שולל בהעדר גבולות מגוננים היא נחלתו של הנפגע בלבד. הבריון מאידך, עשוי להיות עלום. המרחב הווירטואלי מאפשר אנונימיות המגונן על התוקף. האנונימיות הזו מאפשרת לו להגיב בתוקפנות רבה יותר ממה שהיה מוכן לו היה מזוהה (Carrington, 2006; Belsey, 2006).

בספרות על בריונות מוזכרים שחקנים נוספים לצד הפוגע והנפגע – הצופים (bystanders). אלו משתתפים באופן פאסיבי במעשה ההתעללות. הם עומדים מהצד וממניעים שונים אינם מפסיקים אותה; חלקם בשל אלם וחלקם בשל פחד, חלקם בשל חוסר אונים וחלקם בשל הנאה, חלקם בשל הזדהות עם התוקף. במובן הפשוט ביותר הם העדים למעשה הבריונות (Hazler & Carney, 2006; Horne, Bartolomucci & Newman-Carlson, 2003; Newman, Horne & Bartolomucci, 2000; Slaby, Wilson-Brewer, & Dash, 1994). קלונו של הנפגע מועצם על ידי נוכחותם. העובדה שאף אחד מן הצופים לא נחלץ לעזרתו מדגישה את בדידותו. הוא נותר חשוף ונטול הגנה. בריונות רשת מאופיינת בכמות נכבדת של צופים העומדים מן הצד, והתחושה של הקורבן היא שהוא חשוף לכמות גדולה מאוד של צופים.

 

טיפול

הטיפול בבריונות ברשת, בדומה לבריונות מחוץ לרשת, אינו יכול להסתכם בטיפול בקורבנות. הקורבנות שלה אינם סובלים ממחלה או הפרעה, אלא מעורבים במצבים חברתיים מורכבים, שכל אחד מהם ייחודי ודורש פעולה פרטנית. הורים, מורים, צופים – לכולם יש תפקיד בעימות בין הבריון לקורבן. על הטיפול בבריונות להיות טיפול מערכתי ופרטני כאחד. ניתן לנסח מספר עקרונות לטיפול בבריונות-רשת על בסיס תוכניות לטיפול בבריונות מחוץ לרשת:

  • עקרון האחריות: בית הספר מרחיב את גבולות האחריות שלו לאירועים המתרחשים בשעות הפנאי. על כן הוא מתייחס לאירועים שמתרחשים מחוץ לכתליו כאילו התרחשו בתוך כתלי בית הספר.
  • עקרון הקהילתיות: בית הספר הוא חלק מקהילה. הקהילה מייצרת את המרחב הבטוח עבור הילד, ובית הספר הוא חלק ממרחב זה. ככזה הוא משמש כתובת להורים ולילד בהתמודדות עם בריונות.
  • עקרון המחויבות לביטחון: בית הספר וההורים נוקטים עמדה המחויבת לביטחונו של הילד.
  • עקרון הפרואקטיביות: בית הספר וההורים יוזמים צעדים על מנת להבטיח את ביטחונו של הילד, לזהות מצוקה, לצמצם את הפגיעה ולהתעמת עם הפוגע.
  • עקרון נגישות המבוגר: בית הספר וההורים צריכים להיות זמינים לילד על מנת שיוכל לפנות אליהם בזמן של מצוקה ולשכך את הבדידות הכרוכה בפגיעה.

מעקרונות אלו ניתן לגזור צעדים מעשיים. אירועי בריונות-רשת, כאמור, פגיעתם קשה ורחבה. הם מחייבים פעולה מיידית. מיידיות הפעולה משקפת אף היא התנהגות על פי עקרון המחויבות לביטחון. להלן רשימת דרכי התערבות ומניעה אפשריות עבור הורים ומחנכים בבית הספר בהתמודדות עם בריונות רשת:

פעולות מניעה בבית הספר:
  • קביעת מדיניות עדכנית וברורה לגבי השימוש בטכנולוגיות הקלטה ושידור (טלפונים סלולאריים, טבלט, מחשבים ניידים וכו') (בהתאם לעקרון הקהילתיות ולעקרון המחויבות לביטחון)
  • פעילות הסברה על הכללים האתיים בשימוש באינטרנט וברשתות חברתיות (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות ולעקרון המחויבות לביטחון)
  • העלאת המודעות לאסטרטגיות שימוש בטוחות באינטרנט בקרב תלמידים והורים (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • מיסוד תהליכי עדכון של צוות המורים לגבי טכנולוגיות חדשות ומדיניות השימוש באינטרנט בבית הספר (בהתאם לעקרון הקהילתיות ולעקרון המחויבות לביטחון)
  • ביסוס מנגנוני דיווח בטוחים וחסויים שבאמצעותם יוכלו תלמידים נפגעים וצופים לדווח על בריונות (בהתאם לעקרון הנגישות)
  • מינוי "מומחה" בית ספרי לתחום הבריונות ברשת, האחראי על שמירת החוקים, מדיניות בית הספר לשימוש הבטוח באינטרנט והתעדכנות במגמות חדשות (בהתאם לעקרון הנגישות ולעקרון הפרואקטיביות)
  • עריכת שיעורי הדגמה על שימוש ראוי בטכנולוגיה מצד נציגי חוק ואנשי טכנולוגיה בבית הספר (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • שמירה על ערנות לגבי הופעת סימנים לבריונות רשת בקרב תלמידי בית הספר (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)

 

פעולות התערבות בבית הספר:
  • תיעוד העדות לפעילות בריונית (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון ולעקרון הפרואקטיביות)
  • תחקור האירוע והגדרת דרכי תגובה ותוצאות בכל אירוע (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)
  • עירוב גורמי אכיפת חוק במקרה קיצוניים של הטרדה, מעקב איומים ואלימות (בהתאם לעקרון הקהילתיות)
  • ביסוס ערוץ תקשורת עם משפחת הפוגע (בהתאם לעקרון הקהילתיות ולעקרון האחריות)
  • מתן תמיכה לקורבן ולמשפחתו (בהתאם לעקרון האחריות)
  • חסימת דרכי הפעולה של הפוגע/ים (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)
  • סיוע למשפחה בהגשת התלונה לספקי האינטרנט והסלולאר (בהתאם לעקרון האחריות ולעקרון הפרואקטיביות)
  • יצירת קשר עם בתי ספר נוספים המעורבים באירוע (בהתאם לעקרונות הקהילתיות, לעקרון הפרואקטיביות ולעקרון האחריות)
  • התערבות כיתתית/ בית ספרית להקניית אסטרטגיות תגובה במקרה של בריונות רשת (בהתאם לעקרון המחויבות ולעקרון הפרואקטיביות)

 

פעולות מניעה הוריות:
  • עריכת שיחה עם הילד על שימוש בטוח באינטרנט (בהתאם לעקרון הנגישות)
  • פיקוח על זמן הגלישה באינטרנט (בהתאם לעקרון הנגישות ולעקרון הפרואקטיביות)
  • הצבת המחשב במקום בו ניתן להשגיח על הגלישה (חדר מגורים, חדר משפחה, מטבח) (בהתאם לעקרון הנגישות ולעקרון המחויבות לביטחון)
  • התקנת תוכנות מעקב על השימוש באינטרנט (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)
  • עידוד הילד לספר להורה או בוגר אחר על הטרדות ואיומים (בהתאם לעקרון הנגישות)
  • סיפוק הזדמנויות לתרגול אסטרטגיות תגובה לבריונות רשת (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)
  • הדגמת שימוש בטוח באינטרנט (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)
  • עידוד תחושת האחריות של הילד לשימוש נאות ברשת (בהתאם לעקרון הפרואקטיביות)

 

פעולות התערבות הוריות:
  • הימנעות מתגובה ישירה כלפי הפוגע (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • תיעוד את כל האיומים וההטרדות (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון ולעקרון הפרואקטיביות)
  • חסימת המשך פעולות התקיפה : חסימת מיילים, שינוי כתובת מייל, שינוי מספר טלפון (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון ולעקרון הפרואקטיביות)
  • ניסיון לזהות מיהו הפוגע וליצור קשר עם הוריו (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון ולעקרון הפרואקטיביות)
  • דיווח על האירוע והגשת תלונה לספקי השירות: אינטרנט, סלולאר (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • הגשת תלונה במשטרה על כל אירוע שיש חשד לעבירה על החוק (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • קבלת ייעוץ משפטי (בהתאם לעקרון המחויבות לביטחון)
  • עדכן את בית הספר על האירוע (בהתאם לעקרון הקהילתיות ועקרון האחריות)

 

לצד פעולות התערבות כגון אלה, יש להעניק תמיכה לקורבן הבריונות. הפעולה המיידית אף היא משקפת התנהגות על פי עקרון המחויבות לביטחון. במקרים רבים מתברר שגם הפוגע זקוק לתמיכה. המחקר (Ybarra & Mitchell, 2004; Kowalski and Limber, 2007; Hinduja & Patchin, 2008, 2009) מראה כי לא כל הפוגעים נמצאים באותה העמדה; במקרים לא מעטים הם היו בעברם נפגעים. חלקם עדיין קורבנות של פגיעה מצד פוגע אחר.

 

סיכום

הבריונות ברשת היא תופעה חברתית. היא איננה רק בגדר הרחבה של תחומי הפעולה הבריוניים המוכרים מהעבר, שכן היא מאופיינת ברמה גבוהה בהרבה של נגישות וחשיפה, כך שעוצמת הפגיעה בקורבנות גדולה לאין שיעור. כגודל החשיפה גודל המצוקה של הקורבן. נקיטת צעדים מידיים לנוכח בריונות ברשת והתערבות חברתית–מערכתית משדרת מסר של אחריות לביטחונו של הפרט, המאפשר שיקום לתחושת הביטחון שנפגעה.

 

מקורות

Belsey, B. (2006). Cyber bullying: An emerging threat to the “always on” generation. Retrieved July 4, 2006, from http://www.cyberbullying.ca.

Carrington, P. M. (2006). Internet increases cyberbullying. Retrieved July 3, 2006, from: http://timesdispatch.com/servlet/Satellite?pagename=Common%2FMGArticle%2FPri.

Hazler,R.J & Carney, J.V. (2006). What can we do about bullying? In S.R. Jimerson & M.J. Farlong (Eds.) Handbook of school violence and school safety: From issue to practice. Mahwah, NJ: Erlbaum.

Hinduja, S., & Patchin, J. W. (2009). Bullying beyond the schoolyard: Preventing and responding to cyberbullying. Thousand Oaks, CA: Sage Publications (Corwin Press).

Hinduja, S., & Patchin, J. W. (2008). Cyberbullying: An exploratory analysis of factors related to offending and victimization. Deviant Behavior, 29(2), 1–29.

Hinduja, S. & Patchin, J. W. (2007). Offline Consequences of Online Victimization: School Violence and Delinquency. Journal of School Violence, 6(3), 89-112.

Horne, A.M., Bartolomucci, C.L., & Newman-Carlson, D. (2003). Bully busters: A teacher's manual for helping bullies, victims, and bystanders (grades K-5). Champaign, IL: Research Press.

Kowalski, R. M., & Limber, S. P. (2007). Electronic bullying among middle school students. Journal of Adolescent Health, 41, S22–S30.

Newman, D.A., Horne, A.M., & Bartolomucci, C.L. (2000). Bully Busters: A teacher's manual for helping bullies, victims and bystanders. Champaign, IL: Research Press.

Olweus, D. (1993) Bullying at School: What We Know and What We Can Do. Cambridge, MA: Blackwell

Patchin, J.W. and S. Hinduja (2006) ‘Bullies Move Beyond the Schoolyard: A Preliminary Look at Cyberbullying’, Youth Violence and Juvenile Justice 4(2): 148–69.

Slaby, R.G., Wilson-Brewer, R., & Dash, K. (1994). Aggressors, victims and bystanders: Thinking and acting to prevent violence. Newton, MA: Education Development Center.

Willard, N. (2007). Educator's Guide to Cyberbullying and cyberthreats. Eugene, OR: Center for Safe and Responsible Internet Use.

Ybarra, M. L., & Mitchell, J. K. (2004a). Online aggressor/targets, aggressors and targets: A comparison of associated youth characteristics. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 45, 1308–1316.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

ארן ארנרייך, י. (2012). איום אמיתי או וירטואלי?. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2749

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.