התבוננות אישית ומקצועית בהתמודדות עם שינויים בגוף הנשי והמיני בגיל המעבר
הרק על עצמי לספר ידעתי? הצר עולמי כעולם נמלה תועה?
חגית ארצי
גיל המעבר והירידה ברמות האסטרוגן ממוסגרים לרוב בספרות הרפואית כחסר הורמונלי. ההצעות הרפואיות המקובלות להתמודדות עם השינויים מתמקדות בהשלמת החסר באמצעות תחליפי אסטרוגן. לצד גישה זו קיימות גישות אחרות, הרואות בגיל המעבר שלב טבעי. לפיהן אין כאן חסר, אלא תמורה טבעית.
המחברת מבקשת להציג את עמדתה כאישה וכמטפלת מינית מוסמכת באמצעות שלוש זוויות ראייה המשלימות זו את זו. אמנות המיניות: גישה טיפולית המשלבת טיפול מיני ותרפיה באמנות. משל הנמלה התועה: מציאת דרכים חדשניות להתמודדות עם תסמינים גופניים. הגישה האוטואתנוגרפית: כתיבת יומן מסע אישי ומקצועי. ההתבוננות המשולשת מציעה חלופה נוספת להתמודדות עם אתגרי גיל המעבר.
הרפואה וגיל המעבר
גיל המעבר נתפס בתרבות המערבית ובעולם הרפואה כסימן של דעיכה, אובדן וסוף הנשיות הפורייה. השיח המקצועי הרווח נוטה למסגר תקופה זו כמחלת חסר באסטרוגן. הגדרה זו מציבה את האישה במצב של פגימות ביולוגית, הדורשת תיקון חיצוני. הפרדיגמה השלטת בשיח הרפואי מתמקדת בטיפול הורמונלי חלופי (HRT). המודלים המסורתיים נוטים לאמץ פתרון שעיקרו הקלת התסמינים והשבת האיזון ההורמונלי למצבו שלפני המנופאוזה.
לצד גישה זו מציבה ד״ר כריסטיאן נורת׳רופ (1994/2000) את תבונת גיל המעבר. לטענתה, גיל המעבר אינו מחלה אלא תהליך טבעי, והשינויים ההורמונליים מחוללים התפתחות גופנית, רגשית ורוחנית עמוקה. גישה זו נתמכת גם במחקרים ביו-פסיכו-סוציאליים הדוחים את מודל החסר (Hunter & Rendall, 2007), ובמחקרים איכותניים המראים כי נשים רבות מתארות גם היבטים חיוביים של גיל המעבר (Hvas, 2001; Winterich, 2003). נורת׳רופ אינה רואה בתסמינים מטרד, אלא מסרים מהגוף, המזמינים את האישה לבחון מחדש את חייה, ליצור נקודת איזון עדכנית ולהשקיע את האנרגיה בבנייה משוכללת של עצמה.
כיצד אני רואה את גיל המעבר? באמצעות התבוננות משולשת.
התבוננות משולשת בגיל המעבר
אמנות המיניות
אמנות המיניות (ארצי, 2024) היא גישה טיפולית הבוחרת להתבונן בתסמין המיני דרך עיניה היצירתיות של מטפלת מינית מוסמכת, ששפת האם הטיפולית שלה היא תרפיה באמנות. לפי גישה זו, התסמין המיני הוא קצה קרחון, שדרכו נחשפת מפת דרכים המשיבה אותנו הביתה, אל המיניות השלמה. אמנות המיניות רואה בתסמיני גיל המעבר הזדמנות ליצירת מפת דרכים עדכנית, המותאמת לשינויים החלים באישה לאחר תום תקופת הפריון. מכאן שהיעדר האסטרוגן אינו בעיה, אלא הזדמנות לברוא מיניות ונשיות חדשות.
איך בוראים מציאות חדשה? באמצעות נמלה תועה.
משל הנמלה התועה
בקן הנמלים, הרוב המוחלט של הפועלות צועד בטור קבוע, ישר וממושמע בעקבות שביל הפרומונים שהותירו הנמלים שלפניהן. הנמלים החרוצות הולכות עקב בצד אגודל אחרי קודמותיהן, בלי לשאול שאלות, לטוב ולרע. אחת לכמה מאות נמלים נולדת נמלה תועה: נמלה אמיצה המעזה לצאת מהדרך הסלולה כדי לחקור כיוונים חדשים במרחב ולמצוא דרכים חדשות ומיטיבות. לפעמים נמלים תועות טועות בדרך והולכות לאיבוד, אך לעיתים נמלה תועה יכולה להציג חלופה נוספת ולברוא דרך חדשה.
הנמלה התועה נמשלת להזדמנות לראות בשינויים של גיל המעבר שלב אבולוציוני טבעי, המצריך התבוננות ייחודית ויצירתית.
איך מצליחים להתבונן בגיל המעבר בעיניים יצירתיות? באמצעות אוטואתנוגרפיה.
אוטואתנוגרפיה
בעוד שהמחקר הרפואי מתבונן במדדים אובייקטיביים של נחקרים עלומים, בגישה האוטואתנוגרפית החוקר והנחקר מתלכדים לישות אחת, הנחשפת בגלוי. חקירה עצמית ככלי להבנת העבודה הקלינית אינה חדשה: שורשיה כבר באוטואנליזה של פרויד, שממנה צמחו תובנות תיאורטיות מכוננות בפסיכואנליזה (פרויד, 1900/2007). אוטואתנוגרפיה היא גישה מחקרית איכותנית המשלבת נרטיב עצמי רפלקסיבי עם ניתוח תרבותי וחברתי. היא קוראת תיגר על התפיסות המסורתיות של אובייקטיביות מחקרית: החוקר עצמו הופך לצומת ההכרתי והקיומי שדרכו נחקרת התופעה (Ellis et al., 2011).
בתחום הטיפול, האוטואתנוגרפיה משמשת כלי לחקר הזהות המקצועית, להתמודדות עם העברה נגדית ולפיתוח מודעות עצמית. תהליך הכתיבה האוטואתנוגרפי יכול לסייע לכותב לצמצם תסריטי זהות תרבותיים מגבילים וליצור נרטיב חדש (Chang, 2008).
כיצד עזרה לי ההתבוננות המשולשת להתמודד עם תסמיני גיל המעבר?
כמטפלת מינית מוסמכת וכתרפיסטית באמנות, בחרתי באמנות המיניות וראיתי בה הזדמנות לברוא מיניות עדכנית.
כאישה אמיצה החלטתי שוב להיות נמלה תועה ולמצוא בעצמי את דרכי שלי.
הכתיבה מלווה אותי כל חיי. בחרתי לתעד את התהליך ביומן מסע אוטואתנוגרפי, מתוך תקווה להציג חלופה נוספת לנשים בגיל המעבר.
יומן מסע אישי ומקצועי
יגעת ולא מצאת
הנתונים היבשים מהבדיקה הגופנית מתסכלים. למרות כל האימונים והתזונה המוקפדת, המשקל עומד על 78 קילוגרם והשומן משתלט לי על הגוף – 28% שומן!!!
אני עובדת כל כך קשה ואין תוצאות. אולי אני צריכה להשלים עם המצב, להיכנע לשינויים ולהתרפק על מה שהיה ולא יהיה יותר? אני מרגישה עייפה כל הזמן, אבל אני לא מצליחה לישון. הגוף בוער מחום ואני כבר על אדים.
הכרזת מלחמה
אז כנראה שהגיע הזמן להכריז מלחמה על השומן! אני נכנסת למשטר אכילה קפדני וצועדת בחולות של שמורת גדור. אבל הגוף משיב מלחמה: העייפות גוברת והרעב מוביל לבולמוסי אכילה. כל יום מתחיל בהבטחה ונגמר בכישלון. אני בתוך לופ ואני לא יודעת איך יוצאים מזה.
פתרון הקסם?
רופאת הנשים שלי מציעה לי פתרון: ״יש לך חסר הורמונלי, קחי HRT״.
אז מה בעצם הבעיה? אם משהו חסר, אז פשוט צריך להשלים!
אך קיימת בי התנגדות אינטואיטיבית. משהו בתוכי מסרב לקבל את ההצעה הנדיבה.
נאה דורשת נאה מקיימת
כשאני יושבת בקליניקה ומציגה למטופלות שלי את אמנות המיניות, אני מציעה להן לראות בתסמין המיני הזדמנות ליצירת מפת דרכים עדכנית למיניות. אז מה עם נאה דורש נאה מקיים? אני לא יכולה לדרבן את המטופלות שלי להיות קשובות לגוף בעודי נכנעת לפתרונות קסם שאני חשה כלפיהם התנגדות. למרות העייפות אני שוב בוחרת להיות נמלה תועה. אני מסרבת לראות באובדן האסטרוגן בעיה, ובוחרת לראות בתסמין הגופני הזדמנות לשינוי.
- פרסומת -
זה הולך להיות סיוט מהגיהינום
גלי החום מציפים אותי בפתאומיות באמצע הלילה. הבעירה הפנימית מעירה אותי שטופת זיעה, הלב דופק והסדינים רטובים. התנודות במצבי הרוח מטלטלות, והעייפות הכרונית מאיימת לשבור אותי. ברגעים כאלה המאבק מרגיש עקר. אז איך לעזאזל אני מתמירה את האש הבוערת לאנרגיה של שינוי?
צעד קטן לאישה, צעד גדול למין הנשי
בחמש לפנות בוקר עשיתי מעשה: במקום להתכווץ מול גל החום, שתיתי קפה שחור ויצאתי לרוץ לתוכו. הצעדים הראשונים על הכביש היו כבדים. עצרתי את הריצה כמה פעמים, וכל עצירה הדהדה פחד וכאב. אבל עמדתי ביעד שהצבתי לעצמי: שני קילומטרים.
שגרת ריצה
אני ממשיכה לרוץ. העצירות מתמעטות, הקצב מתגבר והנשימה נרגעת. אני מזכירה לעצמי שאני אוהבת לרוץ, שאני בת של מרתוניסט, שאני במסע אישי ומקצועי.
לאחר כמה שבועות אני מרגישה שהמאבק נרגע, ובמקומו נכנסת התמסרות. התהליך נעשה הדרגתי, עקבי וסבלני. התזונה משתנה מהלקאה עצמית והימנעות להזנה מעצימה ומדויקת, התומכת בבניית השריר. אני מפסיקה לחשב קלוריות ומתחילה להזין את הגוף מתוך קשב לצרכיו הפיזיולוגיים. אחוזי השומן מתחילים לרדת לאט, והמשקל מתחיל להגיב – לא מתוך דיכוי, אלא מתוך איזון.
נקודת אור
הבדיקה התקופתית מראה שינוי מגמה מובהק: המשקל ירד ל-72 קילוגרם, ואחוזי השומן ירדו ל-24%. אבל השינוי החשוב באמת הוא תודעתי: אני לא מרגישה חסרה, אלא משתנה. הגוף מתחזק ומתעצב, ואני מחזירה את תחושת הבעלות על גופי שלי.
תחזוקה שוטפת
חזרתי לתרגל יוגה, ואחרי שנים של התנגדות אני חווה רגעים של שקט פנימי. אני מזכירה לעצמי שג׳וזף פילאטיס ברא את שיטתו הגאונית כדי לשקם את הגוף ולמנוע פציעות. אימוני הכוח חיזקו את הגוף והעלו במידה ניכרת את מסת השריר. אני מרגישה שהשיבה לבריכת השחייה משקמת את הגוף לאחר האימונים, והנוכחות המדיטטיבית במים מייצרת שלווה מבורכת. גלי החום, שכמעט נעלמו לחלוטין, הוחלפו בחיוניות ובשטף אנרגטי עקבי. העייפות והתנודות במצבי הרוח, שהיו חלק משגרת גיל המעבר, נשכחו.
יגעת ומצאת תאמיני!
אחרי כמעט שלוש שנים אני חוזרת למשקל שלי מגיל 45, טרום המנופאוזה. הבדיקה בחדר הכושר הציגה תוצאות מדהימות: 68 קילוגרם, 20% שומן. מאגרי השומן פחתו ומסת השריר עלתה באופן משמעותי. הגוף מתוח, חזק, חיוני ונוכח. המדדים משקפים תחושה של הצלחה: אני חטובה, אני חזקה, אני גמישה. אני אוהבת אותי!
הרק על עצמי לספר ידעתי?
אני עומדת שוב מול המראה, והפעם אני מחייכת אליה בחום. שבתי הביתה. לצד ההצלחה האישית אני מנסה לדבוק ביעוד המקצועי שלי: להשיב את הבעלות על המיניות. האם באמת רק על עצמי לספר ידעתי, או אולי ההתבוננות האוטואתנוגרפית שלי יכולה לתת מענה לנשים נוספות?
הדהודים
את ספרה האייקוני של ד״ר כריסטיאן נורת׳רופ, גופה של אישה, תבונתה של אישה, מצאתי בספריית ״תן וקח״ שכונתית בסיומה של ריצת בוקר. כאישה וכרופאת נשים, נורת׳רופ מציגה עמדה מרתקת ופורצת דרך על הגוף הנשי והנשיות. הפרק העוסק בגיל המעבר הדהד בעוצמה את התהליך האישי שעברתי. נורת׳רופ העניקה לי את התעוזה להבין שאינני לבד, ושישנן עוד ״נמלים תועות״ המבקשות לנסח מסלול משלהן.
ההדהוד הראשון והמשמעותי ביותר היה הערעור על ״מודל החסר״. נורת׳רופ יוצאת נגד נטייתה של הרפואה הקונבנציונלית למסגר את גיל המעבר כמחלת חסר באסטרוגן. כשרופאת הנשים הציעה לי טיפול הורמונלי חלופי, עמדתי בדיוק בצומת הזה. נורת׳רופ רואה בבחירה האישית של כל אישה הכרזת ריבונות.
מתוך הכרזת ריבונות זו למדתי להתמיר את האש הפנימית. נורת׳רופ מכנה את גלי החום ״נחשולי עוצמה״, ורואה בהם פורקן פיזיולוגי של אנרגיה תקועה. הריצה וההזעה המבוקרת הפכו אצלי לערוץ פריקה חיוני, ודרכן גיליתי להפתעתי מטען אנרגטי עצום שרק חיפש אפיק להשתחרר בו.
התמרה אנרגטית זו דרשה ממני קשיבות גופנית עמוקה. נורת׳רופ מזהירה כי ענישת הגוף בדיאטות קשוחות או באימונים כפייתיים מגבירה את רמות הקורטיזול ומובילה לאגירת שומן. את הלקח הזה למדתי על בשרי: השינוי האמיתי התרחש רק כשעברתי ממאבק להתמסרות.
בעיניי, כאישה וכמטפלת מינית, הזיקה ההדוקה בין ההתמרה הגופנית לבין השינוי המעמיק במיניות הייתה בלתי נמנעת. נורת׳רופ מנפצת את המיתוס החברתי הרואה בירידה באסטרוגן את ״סוף המיניות הנשית״. לטענתה, השחרור מתפקידי הפוריות והרבייה מעניק לאישה מפתח למיניות הוליסטית, הממוקדת בעונג קשוב ומשוחררת מריצוי.
במסעי האישי תורגמה תפיסה זו הלכה למעשה לאתחול פיזיולוגי ותודעתי. התסמינים הביולוגיים המרכזיים, לצד העלייה במשקל שפגעה בדימוי הגוף שלי, היו ירידה בסיכוך הטבעי ושינויים באלסטיות הנרתיק. דימוי הגוף ואי-הנוחות בנרתיק הובילו לירידה בחשק המיני, שתפקידו לאתחל את מעגל התשוקה המינית. לאחר שהמשקל ירד, היה עליי להתמודד עם אי-הנוחות ועם הכאב בעת קיום יחסים.
הגיע הזמן לעשות reset! חקירה עצמית באמצעות תרגול אוננות החזירה את המוטיבציה להשגת אורגזמה, וגם הובילה לגילוי מחודש של נקודות עוררות. במקביל, הפעילות הגופנית והמאמץ הספורטיבי התגלו כמנוע פיזיולוגי עוצמתי להפחתת הכאב ולהגברת העונג. הריצה, לצד חיזוק שרירי הליבה והגמשתם, הזרימה דם וחמצן אל רקמות האגן. העלייה באנרגטיות ובאלסטיות של רצפת האגן עוררה מחדש את התשוקה ואת החוויה האורגזמית.
השינוי הזה התאפשר גם הודות להשתחררות מדפוסי ריצוי ישנים ולבחירה לשים את גופי ואת צרכיי במרכז. היכולת להציב את עצמי במקום הראשון ולהעניק לגופי מקום של כבוד אפשרה לי לברוא מחדש מיניות המשוחררת מתפקידי פריון והולדה. המיניות בגיל המעבר הותמרה ממיניות אבולוציונית, המבוססת על ציפיות חברתיות, למיניות בשלה: מיניות קשובה ומשוחררת, המתעצמת מתוך התבונה הנשית שקמה לתחייה.
תבונת גיל המעבר, כפי שמנסחת אותה נורת׳רופ, היא המצב שבו האישה עומדת במרכז חייה, מחוברת לגופה וניזונה מאישור ומתיקוף פנימיים. אמנות המיניות קוראת לשלב זה ״השיבה הביתה״: השבת הבעלות המלאה על הגוף, הנפש והתודעה, מתוך חיבור עמוק לאינטואיציה הנשית, שהיא-היא ראשיתה של התבונה הנשית.
סיכום: סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר
לצד השיח הרפואי המציע מענה הורמונלי לתסמיני גיל המעבר, מענה שהוא עבור נשים רבות מפתח להקלה ולאיכות חיים, אני מבקשת להציע דרך נוספת להתמודדות עם השינויים בגיל המעבר. ההדהוד בין ההתבוננות המשולשת לתבונת הגוף הנשי מתווה אפשרות כזו: הפיכת התסמין המיני למפת דרכים לבריאת גרסה מעודכנת של הגוף הנשי ושל המיניות.
השיבה הביתה היא הזדמנות עבורנו, הנשים, להשיב את תחושת הבעלות והחיבור המלא לגופנו – בכל דרך שנבחר בה.
מקורות
ארצי, ח׳. (2024). האחדות המינית – התמודדות עם משברים מיניים בזוגיות. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/....asp?id=4727
נורת׳רופ, כ׳. (2000). גופה של אישה, תבונתה של אישה. אור עם. (פורסם במקור ב-1994)
פרויד, ז׳. (2007). פירוש החלום. עם עובד. (פורסם במקור ב-1900)
Chang, H. (2008). Autoethnography as method. Left Coast Press.
Ellis, C., Adams, T. E., & Bochner, A. P. (2011). Autoethnography: An overview. Forum Qualitative Sozialforschung / Forum: Qualitative Social Research, 12(1), Art. 10.
Hunter, M., & Rendall, M. (2007). Bio-psycho-socio-cultural perspectives on menopause. Best Practice & Research Clinical Obstetrics & Gynaecology, 21(2), 261–274.
Hvas, L. (2001). Positive aspects of menopause: A qualitative study. Maturitas, 39(1), 11–17.
Winterich, J. A. (2003). Sex, menopause, and culture: Sexual orientation and the meaning of menopause for women's sex lives. Gender & Society, 17(4), 627–642. https://doi.org/10.1177/0891243203253962
