חלי טל שלם
קצינת נפגעים
עיתון 77
"ספרה החדש של חלי טל-שלם הוא ללא ספק הבשל והשלם בספריה. כמי שמלווה את כתיבתה של שלם מראשיתה כמעט, אני מרגיש שקובץ השירים האחרון של חלי עשוי היה להיתמצת בפסוק הביאליקאי: האבך לחורבנך אם אבך לחורבני…? זהו אחד מאותם מקרים נדירים שבהם שירת היחיד מזככת את לשונו של השבט, כהגדרתו של ת. ס. אליוט. קשה להעמיד את הספר על מרכז חוייתי אחד; ובכל זאת. העיסוק של חלי בחשיפתה המוגברת לאובדן ולשכול במהלך שירותה הצבאי, ולחתימה שהותירה בחייה התקופה שבה שימשה כקצינת נפגעים צה"לית; האופן שבו החוויות האלה נמסכו בחייה הפרטיים, חלחלו במערכי הנפש והתערו ברקמות החוויה האינטימיות ביותר; האופן שבו החוויות הללו פשטו ולבשו צורה, שבו והדהדו, עיבו בחביונות הנפש לשון של אובדן וכאב שעתידה לפעום ביסוד כל הלשונות שעוד יילמדו, שלא יהיו אלא תרגומים וגלגולים של הלשון הזאת; המאבק להיחלץ מן ההלם, להשיב בצורה לעצב שהזמן אינו מרפה את אחיזתו; למצוא מילים לפעימה המוחסרת, לקרחת היער השרופה, לבשורה החנוקה במורד הגרון, ליקיצת הפתע הלילית – האם אפשר להגזים בעוצמת הנגיעה של כל אלה בחיינו, כאן ועכשיו?
שירתה של חלי נוגעת בכל אלה – ובעניינים רבים אחרים, ראוי להטעים – בלשון ישירה, שואפת לקונקרטי, אחוזה ברקמת הפרטים. הרגש מסתנן אל השירים הללו בלי הכרזות רוויות פאתוס; תמיד בהיסט, מן הצד, על בהונות, מן היחסים בין הפרטים ולא בחתימתו הרועמת של אני מתוודה. איכות זאת הופכת את השירים לפתוחים, וכמו מזמינה את הקורא לאכלס אותם. האני בשירים האלה מאבד את עצמו בכל שיר מחדש רק כדי למצוא את עצמו – בדמות אחרת, במופע מחודש – מבעד ליחסים שהוא מקיים עם זולתים ומקומות, כמו גם עם שכבות של חלום, הוויה וזיכרון בתוכו-פנימה. אין כאן "דוברת" יציבה אלא בתפזורת המגעים, הפצעים וההפלאות. במידה רבה, אלה תולדותיו של אני מתפרק; אבל בהתפרטותו הוא מגלה בתוכו את העולם בבחינת אחרות שאי אפשר להמס, אתר של יופי וכאב שהיה שם עוד לפניו. ואיכשהו, דווקא הפרוזאיות היחסית, היושר המפגיע, האחריות בשימוש הלשוני, העמידה בפני מקסמיה הזמינים של השירה – דווקא האיכויות האלה משקמות את סגולתה המכשפת של השירה ומחזירות בעוצמה יתרה את כושרו של הקורא להתפלא.."
- פרסומת -
ד"ר עודד וולקשטיין, סופר, מתרגם ועורך
חלי טל שלם היא קצינת נפגעים בדימוס (יולי 1995 – אוגוסט 1997), ביבליותרפיסטית ומשוררת. "קצינת נפגעים" הוא ספר שיריה השלישי.
לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
כרית חלל
הוּא הִכִּיר אוֹתָךְ?
הִיא שׁוֹאֶלֶת כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת בַּדֶּלֶת.
אֲנִי מִשְׁתַּעֶלֶת.
הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁלּוֹ.
לוֹמַר לָהּ שֶׁלֹּא?
וַהֲרֵי הוּא הִכִּיר,
אָמַר לִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, בָּעֵינַיִם הָהֵן -
רוֹצָה שֶׁאֶעֱשֶׂה לָךְ קֶסֶם?
תִּישְׁנִי אִתִּי הַלַּיְלָה וּבַבֹּקֶר אֵעָלֵם -
פּוּף
הנסיעה הראשונה
בִּשְׁנַת 1996,
אַחֲרֵי אֵרוּעַ בָּז וְלִפְנֵי אֲסוֹן הַמַּסּוֹקִים,
רָאִינוּ בְּשַׁבָּת אֶת הַסֶּרֶט "הַדַּוָּר" מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
בַּבַּיִת שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ
וְאַתָּה אָמַרְתָּ: "בּוֹאִי נִסַּע לְסִיצִילְיָה"
וְהִסְכַּמְתִּי אַף עַל פִּי שֶׁפָּחַדְתִּי.
הִגַּעְנוּ לְפָּלֶרְמוֹ וְגִלִּינוּ שֶׁאֵין לָנוּ מַסְפִּיק כֶּסֶף,
כָּךְ שֶׁקָּנִינוּ רַק כַּדּוּר גֶּ'לָטוֹ אֶחָד לִשְׁנֵינוּ
וְהָלַכְנוּ לַיָּם וּפָשַׁטְנוּ אֶת הַבְּגָדִים כְּמוֹ כֻּלָּם.
אוֹטוֹבּוּס שֶׁל תַּיָּרִים לָקַח אוֹתָנוּ לְהַר הַגַּעַשׁ הַפָּעִיל קִמְעָה.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּאַבְנֵי הַטּוּף הַחוּמוֹת עַל הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ נִרְאֶה הַקָּפֶה הֶהָפוּךְ שֶׁל אֱלֹהִים.
וְשָׁם, עַל הָהָר, כָּתַבְתִּי עַל זֶה שִׁיר,
וְקָרָאתִי אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה לְכָל הַתַּיָּרִים.
בַּבֹּקֶר, בַּמָּלוֹן, יָשַׁבְנוּ עֲיֵפִים,
וּבַשֻּׁלְחַן הַפּוֹלָנִי עַל יָדֵינוּ נִפְתַּח בְּמַפְתִּיעַ בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה.
מֶלְצַר חַמָּנִיתִי נִרְגָּשׁ הִמְתִּיק לָנוּ סוֹד
(תּוֹךְ כְּדֵי קִדָּה) -
יֵשׁ זוֹכָה שֶׁהִתְבַּשְּׂרָה עַל זְכִיָּתָהּ בַּנּוֹבֶּל -
בֵּרַכְנוּ אוֹתָהּ -
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ הָיְתָה שִׁימְבּוֹרְסְקָה.
במבוך המורפיום
כְּמוֹ טַעֲמוֹ הַמַּפְתִּיעַ שֶׁל הַדָּם הַמְּבַעְבֵּעַ מִן הַחֲתָךְ
אוֹתֵת הָאוֹטוֹ הַמְּקַרְטֵעַ שֶׁלִּי כְּדֵי לִפְנוֹת מֵרְחוֹב דַּקָּר,
הִתְלַבֵּט אִם לְהִסְתּוֹבֵב וְלַחֲזֹר לְחִבּוּק אַחֲרוֹן -
(שְׁרִירֵי הַהַצָּלָה הִתְנַוְּנוּ בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
רֵיחַ הַחֵרוּם כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיָה).
נִזְכַּרְתִּי בְּנִמְשֵׁי עוּגִיּוֹת הַקִּנָּמוֹן
שֶׁנִּקְּדוּ אֶת זְרוֹעוֹ הַבְּהִירָה
אָז, בַּבֹּקֶר הַהוּא, כְּשֶׁהִבִּיט בִּי יְשֵׁנָה
וְנִפְעַם מִן הַנִּגּוּד בֵּין צִבְעֵי הָעוֹר שֶׁלָּנוּ.
זַהֲרוּרֵי-אוֹר נִצְנְצוּ דֶּרֶךְ חֲרִיצֵי הַתְּרִיס הַסָּגוּר,
וְהֵצִיצוּ פְּנִימָה, מְרַצְּדֵי אֹשֶׁר.
עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ וַאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף, בְּפֶתַח הַשָּׁרַ"פּ,
מַבִּיטָה בִּמְכוֹנוֹת הַמָּזוֹן וְהַמַּשְׁקָאוֹת
הַמְּהַבְהֲבוֹת כְּמוֹ מְכוֹנוֹת מַזָּל בַּלּוּנָה פַּארְק.
הַלֵּב נוֹסֵעַ בְּרַכֶּבֶת הָרִים
וְהַכֹּל לוֹחֵשׁ בְּתוֹכִי - תִּזְכְּרִי שֶׁבָּחַרְתְּ -
וְגַם
מָצָאת לָךְ מָקוֹם לְחַכּוֹת.
דרישת שלום
בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי הִתְקַשְּׁרוּ מֵחֶבְרַת הַצִּיּוּד לְנָכִים
וּבִקְּשׁוּ לְבָרֵר אִם אֲנַחְנוּ עֲדַיִן מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמָּנוֹף -
וְחָשַׁבְתִּי - כַּמָּה מַתְאִימָה לְךָ מֶחְוָה כָּזוֹ,
כַּמָּה מַתְאִים לְךָ
לִשְׁלֹחַ לִי בְּרָכָה עִם מָנוֹף.
וְשׁוּב חָזַרְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי לַפָּקִיד בַּטֵּלֵפוֹן
שֶׁאַתָּה אֵינְךָ כְּבָר שְׁנָתַיִם
וְהַמָּנוֹף הֻחְזַר זֶה מִכְּבָר לְמִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן.
וְהוּא חָזַר וְהִתְנַצֵּל וּמִלְמֵל שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר, אֲנִי מִצְטַעֵר.
אֲבָל אֲנִי יָדַעְתִּי שִׂמְחָה.
כָּכָה אֲנִי מַכִּירָה אוֹתְךָ -
בְּמֶחְווֹת גְּרַנְדְּיוֹזִיּוֹת -
עִם זֵר עֲנָקִי -
מַפְתִּיעַ אוֹתִי.
מֵגִיחַ חֹדֶשׁ לִפְנֵי חֲתֻנָּתִי,
מִתְחַנֵּן שֶׁלֹּא אֶתְחַתֵּן עִם אַחֵר,
מַסְבִּיר לִי שֶׁנּוֹעַדְנוּ זֶה לָזוֹ.
מְתַעֵד סוֹף שָׁבוּעַ שָׁלֵם, הַרְבֵּה לִפְנֵי "מְחֻבָּרִים" -
יָדְךָ הָאַחַת אוֹחֶזֶת מַצְלֵמַת סוֹנִי וְיָדְךָ הַשְּׁנִיָּה אֶת הָעַמּוּד
וְאַתָּה מְסוֹבֵב אוֹתָנוּ בִּסְחַרְחֶרֶת,
מְכַוֵּן אֶת מַצְלֵמַת הַקּוֹדָאק אֶל הַפָּנִים וְלוֹחֵץ,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֻמְצָא הַסֶּלְפִי,
כּוֹתֵב -
"עַד שֶׁיַּמְצִיאוּ יוֹם עַל שְׁמֵךְ - יוֹם הָאִשָּׁה שָׂמֵחַ!"
וְעַכְשָׁו, גַּם כְּשֶׁאַתָּה עָמֹק בָּאֲדָמָה,
דּוֹאֵג לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי בְּיוֹם-הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי
וּלְאַחֵל מִמְּרוֹמֵי הַמָּנוֹף -
שֶׁלֹּא תֵּדְעִי עוֹד צַעַר!
מַזָּל טוֹב!
- פרסומת -
אישור
"כמה אחריות יש על הכתפיים שלך" הם קובעים ואני מצטמררת
מתוך "להיות קצינת נפגעים", אלה תמרי מילס
הֲמוֹן אַשְׁמָה אַתְּ נוֹשֵׂאת
עַל כְּתֵפַיִךְ שֶׁלֹּא עוֹמְדוֹת בַּכֹּבֶד,
לָכֵן הַגַּב מְעֻקָּל,
דַּבַּשְׁתִּי, עוֹטֶה שִׁרְיוֹן,
מֵגֵן וְאוֹגֵר בְּתוֹכוֹ
הֲמוֹן אַשְׁמָה.
אִם הָיִיתִי יְכוֹלָה לוֹמַר לָךְ
כַּמָּה אַתְּ גְּדוֹלָה
יוֹתֵר מִכָּל זֶה,
כַּמָּה אַתְּ כְּבָר לֹא זְקוּקָה
לְשׁוּם כִּפַּת בַּרְזֶל,
לְשׁוּם דָּבָר מִזֶּה,
כְּדֵי לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.
