ציפור מתעופפת בחדר מואר / יעל לוקסמבורג כהנא

יעל לוקסמבורג כהנא

ציפור מתעופפת בחדר מואר

קתרזיס

ציפור מתעופפת בחדר מואר הוא הספר הראשון של המשוררת יעל לוקסמבורג כהנא ובו סיפור של צמיחה מפוכחת, של אישה המחפשת מגע אמיתי עם הרגש.

לוקסמבורג כהנא היא פסיכולוגית במקצועה, ואכן שירי הספר חושפים את האנושיות הפשוטה, המזוקקת, בצורה קלה להזדהות ומיוחדת בנוף השירה העברית. הספר מגלה כיצד למרות נפתולי החיים וקשיים כמו פרידה ומוות, יכול האדם להתבונן על הכול בעיניים בעלות חמלה וכוח. נושא זה צומח בכל נושא שהספר נוגע בו: הורות, נישואים, גירושים, שברון לב וכל זאת בלי קמצוץ של רחמים עצמיים.

הספר מציג בצורה כנה, אם כי לא פרובוקטיבית, חוויה פנימית ומרגשת של אישה שעוברת מהלך בחייה, מהחוץ אל הפנים. שוב ושוב, ובכל פעם מסיימת כאישה אחרת, בשלה יותר. המפגש עם העולם ועם הכאב שבו, רק מלטשים אותה יותר ויותר. שירי הספר מלטפים, ומציעים לקורא פיוס עם מצבי קושי.

יעל לוקסמבורג כהנא היא אימא לשלושה, פסיכולוגית ויוצרת. ילידת ירושלים המתגוררת כיום במושב בשפלה. ציפור מתעופפת בחדר מואר הוא ספרה הראשון.

לרכישת הספר ביריד

לפניכם מקבץ שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:

אבל אני רוצה

שֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ חָלָק, שֶׁהַמַּעֲבָרִים יִהְיוּ רַכִּים,

שֶׁשִּׂפְתֵי הַמִּדְרָכוֹת יִגְלְשׁוּ אֶל הַכְּבִישִׁים.

אֲנִי רוֹצָה עוֹר רַךְ, רַךְ לְמַגָּע.

שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְרִיקוֹת, בְּלִי קְצָווֹת חַדִּים.

בְּבַקָּשָׁה, רַק בְּלִי קְצָווֹת.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

"אִי אֶפְשָׁר", אַתָּה אוֹמֵר לִי,

"כָּכָה הָעוֹלָם, אַתְּ מְבִינָה?"

אֲבָל אֲנִי רוֹצָה עוֹלָם

מִתְמַזֵּג־לֹא־נִפְרָד קָשֶׁה וְגַס

כְּמוֹ עוֹנָה אֶל תּוֹךְ עוֹנָה,

יוֹם אֶל תּוֹךְ לַּיְלָה,

אֲנִי רוֹצָה.

מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי הַיֶּלֶד צוֹעֵק "אִמָּא"

אֲנִי נוֹתֶנֶת לְזֶה לְהִסָּפֵג בְּתוֹךְ הַקִּירוֹת.

אֲנִי מַמְתִּינָה,

מַמְתִּינָה לָרֹךְ.

ליתוספירה

אֵין טַעַם לְנַסּוֹת וְלַעֲצֹר לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים,

לְאַט וּבְעִקְבִיּוּת הֵם נָעִים.

אַל תָּזוּזִי,

רְעִידוֹת אֲדָמָה תַּחַת רַגְלַיִךְ

יַגְעִישׁוּ הָרִים בְּלַבָּה חַמָּה,

הַכּוֹחוֹת הַמּוֹשְׁכִים לוּחוֹת זֶה אֶל זֶה

הֵם הַכּוֹחוֹת הַמַּרְחִיקִים אוֹתָם זֶה מִזֶּה.

תִּרְאִי,

אַתְּ עַצְמֵךְ נָעָה עַל גַּבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם

כְּמוֹ עַל גַּבָּהּ שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה

הַפְּרָטִית שֶׁלָּךְ.

הבייביסיטר

נִכְנֶסֶת לְבֵיתִי.

הִיא הַנְּעוּרִים.

הָעוֹר שֶׁלָּהּ שָׁזוּף,

הַשֵּׂעָר הָדוּק, אָסוּף,

הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ עִנְבָּל בְּתוֹךְ פֶּה הַפַּעֲמוֹן.

כָּל אֶצְבַּע מְשׁוּחָה בְּלָק אַחֵר

וְהִיא הַקֶּשֶׁת

שֶׁאַחֲרֵי גֶּשֶׁם רָפֶה.

שְׂמֵחוֹת הַמִּרְצָפוֹת אֶצְלִי בַּבַּיִת

כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת בִּצְעָדֶיהָ הַקְּלִילִים –

הִנֵּה מִישֶׁהִי שֶׁלֹּא גּוֹרֶרֶת בִּכְבֵדוּת לֵילוֹת וְיָמִים.

הִיא אוֹחֶזֶת אֶת יְלָדַי וּמְחַבֶּקֶת, מִבְּלִי

לַחְשֹׁב בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן

עַל מַעֲשֶׂה אַחֵר.

כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת לְבֵיתִי הַבֵּיְבִּיסִיטֵר, אֲנִי

רוֹצָהּ לָגַעַת בָּעוֹר הַמָּתוּחַ וְהָרַךְ

שֶׁעוֹטֵף אֶת לַהַט הַחַיִּים שֶׁהִיא

וּכְשֶׁהִיא שׁוֹאֶלֶת "מָתַי תַּחְזְרוּ?"

אֲנִי רוֹצָה לֹא לַעֲנוֹת.

הצפה

לַפְּסִיכוֹלוֹגִית שֶׁלִּי יֵשׁ סְתִימָה בַּחֲדַר הַשֵּׁרוּתִים.

"תָּמִיד כְּשֶׁמַּתְחִילִים הַגְּשָׁמִים זֶה כָּכָה", הִיא אוֹמֶרֶת לִי

וּמִתְנַצֶּלֶת הִתְנַצְּלוּת נְדִירָה.

שְׁתֵּינוּ מְחַיְּכוֹת בִּמְבוּכָה,

כַּמָּה חָרָא שֶׁל אֲחֵרִים יְכוֹלָה כְּבָר לָשֵׂאת

אִשָּׁה אַחַת לְבַד.

אֲנַחְנוּ מִתְיַשְּׁבוֹת עַל כֻּרְסָאוֹת

וּמִתְנַהֲגוֹת כְּאִלּוּ לֹא עוֹמֵד בַּחֶדֶר

מַשֶּׁהוּ

בִּלְתִּי נִסְבָּל,

הֲרֵי תֶּכֶף נִפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן.

לִפְנֵי שֶׁאֵלֵךְ, אֲנִי רוֹצָה לִשְׁאֹל

(וְלֹא שׁוֹאֶלֶת)

מָה הִיא עוֹשָׂה

כְּשֶׁהִיא

כְּבָר מַמָּשׁ מַמָּשׁ חַיֶּבֶת

דג מלוח

אֵיךְ לִמְּדוּ אוֹתָנוּ פַּעַם

לְשַׂחֵק

אַחַת־שְׁתַּיִם־שָׁלוֹשׁ־דָּג־מָלוּחַ

וְשִׁכְנְעוּ אוֹתָנוּ

שֶׁהַכֹּל מַמָּשׁ בְּסֵדֶר גָּמוּר

כָּל עוֹד לֹא זָזִים

יוֹתֵר מִדַּי.

הָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲבֹר כַּמָּה עֲשׂוֹרִים

וְלַעֲמֹד מוּל הַפְּחָדִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר

כְּדֵי לָדַעַת:

כָּל מָה שֶׁלֹּא זָז

כַּנִּרְאֶה מֵת.

קפל במצע העולם

הַחֹרֶף הַשָּׁנָה מְמָאֵן לְהִסְתַּיֵּם.

אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּסוֹפוֹ כְּמוֹ עַל שְׂפַת צוּק בַּלַּיְלָה.

מָה אֲנִי יוֹדַעַת? תְּהוֹם לְפָנַי.

מָה אֵינִי יוֹדַעַת? כַּמָּה עֲמֻקָּה הִיא תִּהְיֶה.

אֲנִי מוֹצֵאת אִי שֶׁל וַדָּאוּת:

לְכָל דָּבָר, וְלוּ הַזָּעִיר בְּיוֹתֵר,

יֵשׁ קַרְקָעִית, יֵשׁ סוֹף.

מִלְּבַד לָאַהֲבָה.

(אֲנִי יוֹדַעַת,

מִישֶׁהוּ אָמַר אֶת זֶה כְּבָר,

אֲבָל זוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי

וְזוֹ לֹא הָיְתָה תְּהוֹם –

זֶה הָיָה רַק קֶפֶל בְּמַצַּע הָעוֹלָם)

האושר

הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאוֹד, אוֹ לְפָחוֹת כָּךְ חָשַׁבְנוּ.

מָצָאנוּ פֵּרוּרֵי אֹשֶׁר בְּסִינְרֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ לָנוּ,

שָׁאַלְנוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בַּטֵּלֵפוֹנִים מֵהַסּוּפֵּר:

"תִּבְדְּקִי אִם צָרִיךְ שְׁעוּעִית, זוֹ שַׁבָּת טוֹבָה לְחַמִּין",

"תִּבְדֹּק אִם נִשְׁאַר פַּסְטָה, אֲנִי אָכִין".

נָסַעְנוּ לְחֻפְשׁוֹת, הָלַכְנוּ לַיָּם. הַיָּם הָיָה גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ

תאריך חדש ליום העיון : באדם אאמין - מקלט רוחי – יום עיון במשנתו של רענן קולקה
יום שישי - 16 באוקטובר 2026

וְלֹא הָלַכְנוּ בּוֹ לְאִבּוּד.

יָדַעְנוּ גֵּאוּת וְגַם שֵׁפֶל, הִסְתַּכַּלְנוּ יַחַד אֶל הָאֹפֶק הָרָחוֹק.

יָשַׁנּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים. הִפְנֵינוּ גַּב אֶל כָּל הַסְּפֵקוֹת.

צָחַקְנוּ הַרְבֵּה וְרַבְנוּ מְעַט.

לֹא שָׁאַלְנוּ מַסְפִּיק אִם אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים.

בָּחַרְנוּ פַּעַם אַחַת לִהְיוֹת יַחַד וּמֵאָז לֹא חָשַׁבְנוּ עַל כָּךְ עוֹד,

עַד שֶׁכְּבָר לֹא הָיִינוּ יַחַד, וְחָשַׁבְנוּ עַל כָּךְ הַרְבֵּה.

פרחים לשבת

הַמְּקָרֵר מִתְרוֹקֵן וּמִתְמַלֵּא.

אֲנִי קוֹנָה, אֲנִי קוֹנָה,

רַק לֹא לְהַרְגִּישׁ רָעָב

רַק לֹא לְהַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לִי דְּבַר־מָה

(אַף שֶׁחָסֵר לִי דָּבָר, אֲבָל מָה?)

אֲנִי מַאֲכִילָה אֶת גּוֹזָלַי מִמַּקּוֹר אֶל מַקּוֹר,

מְפַטֶּמֶת אוֹתָם וְאוֹתִי – רַק לֹא לְהַרְגִּישׁ דָּבָר.

רַק לֹא לְהַרְגִּישׁ, אֲבָל מָה?

אֲנַחְנוּ נָעִים בְּדִידִים בֵּין הַחֲדָרִים

קוֹרְאִים זֶה לְזֶה בִּשְׁמוֹתֵינוּ

צוֹחֲקִים מְעַט, נִרְדָּמִים בִּמְקוֹמוֹת מוּזָרִים.

הָעוֹלָם נִמְצָא

אֲבָל כָּל הָאֲגַרְטָלִים רֵיקִים.

אֲנִי רוֹצָה פְּרָחִים לְשַׁבָּת. אֵין אֵיפֹה לִקְנוֹת.

זֶה הֶגְיוֹנִי בְּסַךְ הַכֹּל.

אֵין פְּרָחִים עַל סְפִינוֹת טְרוּפוֹת.

חבל הטבור

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ, אִמָּא,

וְאַתְּ לֹא עוֹנָה.

עוֹנֶה לִי הַמּוֹנִיטוֹר

בְּקוֹלוֹ הַמּוֹנוֹטוֹנִי:

עוֹד־לֹא־עוֹד־לֹא־עוֹד־לֹא.

כּוֹאֵב לָךְ, אִמָּא?

אַתְּ בִּכְלָל שׁוֹמַעַת?

הָרוֹפְאִים שֶׁמְּדַבְּרִים אֵלַי עָלַיִךְ

לֹא יוֹדְעִים שֶׁפַּעַם אֲנִי שָׁכַבְתִּי

קְטַנָּה בַּעֲרִיסָה, בְּבֵית הַחוֹלִים,

וְאַתְּ הָיִית כָּל עוֹלָמִי.

וְעַכְשָׁו, אַתְּ שׁוֹכֶבֶת בַּעֲרִיסַת בֵּית הַחוֹלִים

וַאֲנִי צוֹפָה חַסְרַת אוֹנִים

בְּעוֹלָמֵךְ הַהוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט.

אִמָּא, כְּדֵי לָתֵת לִי חַיִּים

חָתַכְתְּ אֶת הַחֶבֶל שֶׁבֵּינֵינוּ מֵהַצַּד שֶׁלָּךְ.

עַכְשָׁו, כְּדֵי לָתֵת לָךְ אֶת הַמָּוֶת,

עָלַי לַחְתֹּךְ, מֵהַצַּד שֶׁלִּי.

שִבעה

אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִבְכּוֹת כָּל הַיָּמִים הָאֵלּוּ

אֲנִי מְסַפֶּרֶת לַאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר,

שֶׁזֶּה סֵדֶר הַדְּבָרִים הַטִּבְעִי: אֲנָשִׁים קוֹבְרִים אֶת הוֹרֵיהֶם.

אֲנִי עֲצוּבָה, אַל תִּטְעוּ, עֲצוּבָה, אֲבָל אֵיךְ לוֹמַר,

מְתַפְקֶדֶת.

בַּלֵּילוֹת אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת מִתְיַפַּחַת מֵחֲלוֹמוֹת אֲיֻמִּים,

נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי צוֹעֶקֶת בַּחֲלוֹם

אֲנָשִׁים סוֹגְרִים אוֹתִי בַּחֲדָרִים קְטַנִּים,

מִתְבּוֹנְנִים בִּי כּוֹרַעַת עַל בִּרְכַּי.

אֲנִי מְעִירָה אֶת עַצְמִי בִּשְׁרִירִים כּוֹאֲבִים מִמַּאֲמָץ,

אֲנִי בּוֹכָה בְּשֶׁקֶט, לֹא לְהָעִיר אֶת בְּנֵי הַבַּיִת.

אֲנִי קָמָה לִכְתֹּב.

הַכֹּל בְּסֵדֶר, בֶּאֱמֶת.

בֶּאֱמֶתבֶּאֱמֶת.

*

רָאִיתִי סוּסָה בַּשָּׂדֶה –

הִנֵּה אֱלֹהִים.

וְהָיָה הַשָּׂדֶה – עוֹלָם, וְהָעוֹלָם – שָׂדֶה.

וְאוֹר בָּא בְּאוֹר

וַאֲנִי הָלַכְתִּי וֶאֱלֹהִים נִשְׁאַר

שְׁבִילִים בְּכַף יָדִי.