21.5.03
לכבוד מעריב – מדור "כותבים"
שלום רב,
זעקת הפסיכולוגים
(בתגובה למאמר מהבוקר 21.5.03 "זעקת המורים")
אנשים עלולים למות ואף מתים בגלל סיבות שונות, אך אנשים לא מתאבדים "בגלל" ... סיבות אלה ואחרות. אנשים בוחרים להתאבד , בגלל סיבות ומניעים שונים. ההתאבדות היא תהליך של בחירה ! זו בחירה קשה, כואבת, מיוסרת ואומללה, אך זו עדיין בחירה !
היא מושפעת, כמובן, מאישיותו וחוסנו הנפשי של המתאבד, כמו גם, ממערכות התמיכה העומדות לרשותו. הבחירה בהתאבדות עלולה, אמנם, להיות מואצת,מושפעת ואף מותנעת ע"י גירוי חיצוני, כמו פיטורין, מחלה, פרידה וכד', אך גירוי זה משמש כ"טריגר" (הדק, כפתור התנעה) בלבד ואין היא נקבעת או מוכתבת על ידו.
באנלוגיה למכונית, אותה התנעה יכולה להביא את הנוהג לבחור לצאת לטיול של הרגעה ופסק זמן, או למסע אתגרי לחיפוש דרכי פעולה ותעסוקה אלטרנטיביות, או לחיפוש עזרה מקצועית, או, כמו במקרה המצער של גב' ארטמן ז"ל, להתרסקות אל קיר – המוות.
ליבי, ליבי על גב' ארטמן המנוחה, אך זעקתי מופנית בראש ובראשונה כלפי התקשורת בערוציה השונים. אם חפצי אמת-עיתונאית אתם ובעיקר אם חפצי-חיים אנו, חדלו נא, לאלתר, מההאדרה וההבלטה המסולפים של מעשי האובדנות, אם בגלל פיטורין ואם בגלל כל סיבה אחרת. הפרסום המודגש ומאדיר, חוטא לאמת, משרת בעלי עניין ואינטרסים עקיפים ובעיקר, כמוכח בספרות המקצועית, יכול להוות גורם חיקוי ו"טריגר" לאנשים אחרים, העלולים להיות מושפעים בבחירת הדרך האובדנית.
הן לא תרצו שייכתב חלילה, בעיתונכם למחרת .... "אדם התאבד, בגלל פרסום בעיתון..."
דר' מאיר נעמן
פסיכולוג קליני בכיר
אוני' ת"א ומכון "נעמן-התמודדות"
משה סנה 13, ת"א. טל':056-569898
