תעבירי את הסכין / חלי טל שלם

חלי טל שלם

תעבירי את הסכין

פרדס הוצאה לאור

ילדי חולק חלום בפעם הראשונה

"כְּבָר אֵין טַוָּס בַּחוּץ?" שָׁאַלְתָּ.
עֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁלְּךָ נִפְרְשׂוּ עַל פְּנֵי הַחַלּוֹן
כְּדֵי לְוַדֵּא.
אֵיזֶה טַוָּס?
זְנַב הָרֶגַע חָמַק מִיָּדִי.
"לָבָן," עָנִיתָ,
לְחַיֶּיךָ סֻכָּר גָּדוּשׁ.

במרכז שיריה של חלי טל שלם עומדים הילדוּת, האמהות, האהבה, האמונה והרעב. "תעבירי את הסכין הוא ספר שמִשחק ותשוקה, צחוק ופחד, משמשים בו בערבוביה חידתית. במגעה של המשוררת בלשון יש מעין אינטימיות ממכרת — באופנים שהיא הורסת וצרה אותה מחדש, לעתים בגיחות חטופות, פתאומיות כמו נשיקה בחושך, ולעתים במעשי אהבה אטיים וסבלניים."
(עודד וולקשטיין)

תעבירי את הסכין הוא ספר השירים הראשון של חלי טל שלם. הספר זכה בעודו כתב יד במענק קרן י.ל גולדברג לתרבות וספרות.

לפניכם שני שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:

בדרך לפסיכולוגית

מַגִּיעָה תָּמִיד לִפְנֵי הַזְּמַן.

מְרוֹקֶנֶת לַפַּח הַגָּדוֹל הַיָּרֹק שֶׁבַּחוּץ

אֶת תְּכוּלַת הַפַּח הַקָּטָן שֶׁבָּרֶכֶב

וְאָז סוֹרֶקֶת אֶת שְׁאָר הַבָּלָגָן,

מְעִיפָה דְּבָרִים מְיֻתָּרִים.

נֶעֱצֶרֶת בַּעֲפִיפוֹן בְּצוּרַת נֶשֶׁר,

כָּנָף אַחַת שְׁבוּרָה.

חזרה

בַּלַּיְלָה בּוֹ עָלִיתִי עַל גְּדוֹתַי

הוּצַף חֲדַר הַטִּפּוּלִים שֶׁלִּי

וְכָל הַנְּיָרוֹת נִרְטְבוּ

וּכְלֵי הַכְּתִיבָה וְהַצְּבָעִים.

התכנית לפסיכותרפיה פסיכודינמית במצבים נפשיים מורכבים וטראומה של מכון סאמיט
מוכרת ע"י האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.

בַּלַּיְלָה בּוֹ עָלִיתִי עַל גְּדוֹתַי

כְּמוֹ בִּתְמוּנָה מִתּוֹךְ הַסֶּרֶט "הַשָּׁעוֹת"

בָּאוּ גַּלִּים גְּבוֹהִים מְאוֹד

וְגָבְהוּ וְשָׁטְפוּ אֶת הַחֶדֶר

וְהַכֹּל הָיָה לֹא בְּסֵדֶר.

נִפְעַר סֶדֶק

שֶׁהָלַךְ וְגָדַל

וְנִפְעַר כְּמוֹ הַסּוֹף

וְהִגַּעְתִּי לְשָׁם

וְהִתְחַלְתִּי לִגְרֹף

אֶת הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁנֶּעֶרְמוּ

וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי נוֹזֶלֶת

מִכָּל הַפִּנּוֹת

וְהָרָהִיטִים פֻּנּוּ

אֶל מֶרְכַּז הַחֶדֶר

שֶׁמָּא יֻטְבְּעוּ עוֹד

וְאַתָּה

טָבַעְתָּ בְּעוֹלָמְךָ בְּאוֹתָם רְגָעִים

וְלֹא הָיִיתִי אִתְּךָ

בָּרְגָעִים הַטּוֹבְעִים

לֹא כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתָּ

לֹא בְּאֹפֶן מַתְאִים

וְרָצִיתִי לִצְעֹק לְךָ: גַּם אֲנִי טוֹבַעַת

וְרָצִיתִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאַהֲבָה

זֶה דָּבָר גָּדוֹל וּמַדְהִים

מִכְּדֵי לְהַטְבִּיעַ בְּכַמָּה רְגָעִים.

אֲבָל הַמַּגֵּב הָדַף

וְהִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ שׁוּלְיַת הַקּוֹסֵם

גּוֹרֶפֶת וְגוֹרֶפֶת וְהַמַּיִם נִגָּפִים

וְאַתָּה הוֹלֵךְ וְנִשְׁמָט,

הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם.