הספר "העם על הספה: הפוליטיקה של הטראומה בישראל" עוסק בדיוק בחוויה הקשה הזו של טראומה נפשית כתוצאה מהסכסוך, אבל מזווית אחרת לגמרי. דרך מחקר אנתרופולוגי בשתי עמותות טיפוליות בישראל (נט"ל והקואליציה הישראלית לטראומה), פותחת המחברת לרווחה את "אחורי הקלעים" של העיסוק בהפרעה הנפשית פוסט-טראומה. באמצעות תצפיות משתתפות שנערכו לאורך חמש שנים, היא שואלת:
• מה קורה, למשל, כשפסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים צריכים לשווק, ככה ממש, לשווק את הטראומה של תושבי ישראל בפני תורמים יהודים-אמריקאים, כדי לגייס כסף ואמפתיה? איך משתמשים בסבל ובמצוקה כדי לרגש אנשים שגרים רחוק מכאן, במטרה להשיג תרומות? איך בכלל פונים למטופלים בבקשה שיצטלמו לסרט שהמטרה שלו היא לפתוח את הלבבות, אך לא פחות ממך, גם את הכיס?
• מה קורה כשאנשי טיפול שהתכוונו לטפל בקורבנות היהודים של הטרור הפלסטיני, עומדים בפני בקשה לטפל בבחורה יהודיה דתייה שהתפרעה כשפינו את המאחז הבלתי חוקי עמונה, ועכשיו יש חשש שהיא סובלת מתסמינים פוסט-טראומטיים? ומה יקרה, הם תוהים, אם יום אחד יפנו אליהם כדי לטפל במפגע יהודי שרצה לפוצץ את הר הבית וכתוצאה מתאונה שקרתה לו בדרך, הוא סובל כעת מפלשבקים ומחרדות קשות?
• מה קורה כשאנשי טיפול יהודים רוצים לסייע לערביי הצפון בעקבות ירי הקטיושות של מלחמת לבנון השנייה? האם הם יכולים לעשות את זה, או שאולי צריך לגייס איש טיפול ערבי שיעשה את זה? ואם כן, האם הוא מוכן? ואם לא, האם ערביי הצפון יהיו נכונים לקבל עזרה מאנשי טיפול יהודים?
• מה קורה כשאנשי טיפול מנסים לטפל בבנות זוג של גברים שאובחנו כסובלים מפוסט-טראומה, בעקבות שירות ביחידות קרביות? מצד אחד, רוצים לעודד אותן לסייע לבני הזוג שלהן, ולתמוך בהם בהתמודדות הכל כך קשה עם הטראומה; מצד שני, יש חשש ממשי שהן עצמן סובלות ממה שהספרות הקלינית קוראת לו "טראומה משנית". חלקן, כך הן מספרות במהלך מפגשי הקבוצה, כלל לא רוצות להמשיך לחיות עם בני הזוג שלהן? בגילוי לב ובכאב רב, הן מספרות שלא רוצות לישון עם מי שפעם היה גבר אהוב, ושהן לא מסוגלות לנשק יותר את מי שהפך להיות להן לנטל ולעול.
• מה קורה שאנשי הטיפול מגיעים לעיר כמו שדרות, ובזמן שהם מנסים להקל על תסמינים נפשיים, התושבים מטיחים בהם ביקורת קשה על הזלזול וההתנשאות שלהם כתושבי מרכז הארץ וכאשכנזים, המנסים "לגזור קופון" מקצועי על חשבונם - המקומיים – מזרחיים, עולי בריה"מ לשעבר ואתיופים?
• מה קורה כאשר פסיכולוגית יהודיה מרמת השרון מציעה לעובדת סוציאלית מהעיר הבדואית רהט, לעשות עם מטופליה "הרפיה", ופוגעת, כך בתחושתה של זו האחרונה, בקוד חברתי לפיו היא חיה?
העיסוק בשאלות אלה ובשאלות אחרות, פורס בפני הקוראים את התפתחותה של "פוליטיקה של טראומה" בישראל. כלומר, עד כמה רחוק הטיפול המקומי בהפרעת הנפש הזו מלשקף "עובדות", ועד כמה הוא רחוק מלייצג מספרים ברורים וחד-משמעיים. מפרק אחד למשנהו יתברר איך שאלות שאנחנו רגילים לחשוב עליהן כשאלות מדעיות, כמו "אבחון", "טיפול" ו"מניעה", מצטלבות כל העת ומתערבבות עם שאלות של זהות קבוצתית, מיקום מעמדי ומוצא אתני.
מתוך פרקי הספר עולה ונחשפת קיומה של רשת חברתית לה שותפים אנשי טיפול, תורמים ומטופלים, ובתוכה מתנהל משא ומתן נוקב בשאלות חברתיות עמוקות של שייכות לאומית, אי שוויון וגבולות חברתיים.