פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

העם על הספה: הפוליטיקה של הטראומה בישראל / קרן פרידמן - פלג

כשאנחנו מדברים על טראומה נפשית בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי, אנחנו לרוב עסוקים, במספרים ובעובדות:
דרך תכניות טלוויזיה ותחקירים שונים, נחשף הציבור בישראל לקיומם של תסמינים כמו התקפי זעם או פלשבקים שמהם סובלים, כך מקובל להניח, לפחות 10% ממי ששירתו בסדיר או במילואים בזמן האינתיפאדה הראשונה או השנייה. הספר "העם על הספה: הפוליטיקה של הטראומה בישראל" עוסק בדיוק בחוויה הקשה הזו של טראומה נפשית כתוצאה מהסכסוך, אבל מזווית אחרת לגמרי. דרך מחקר אנתרופולוגי בשתי עמותות טיפוליות בישראל (נט"ל והקואליציה הישראלית לטראומה), פותחת המחברת לרווחה את "אחורי הקלעים" של העיסוק בהפרעה הנפשית פוסט-טראומה. מפרק אחד למשנהו יתברר איך שאלות שאנחנו רגילים לחשוב עליהן כשאלות מדעיות, כמו "אבחון", "טיפול" ו"מניעה", מצטלבות כל העת ומתערבבות עם שאלות של זהות קבוצתית, מיקום מעמדי ומוצא אתני. מתוך פרקי הספר עולה ונחשפת קיומה של רשת חברתית לה שותפים אנשי טיפול, תורמים ומטופלים, ובתוכה מתנהל משא ומתן נוקב בשאלות חברתיות עמוקות של שייכות לאומית, אי שוויון וגבולות חברתיים.

ספרים | 22/5/2014 | 7,302

תגיות:

העם על הספה: הפוליטיקה של הטראומה בישראל / קרן פרידמן - פלג 
 
קרן פרידמן - פלג
העם על הספה
הפוליטיקה של הטראומה בישראל
 
מאגנס
 
 
 
 
כשאנחנו מדברים על טראומה נפשית, ובוודאי כשאנחנו מדברים על טראומה בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי, אנחנו לרוב עסוקים, במספרים ובעובדות: בעיתונות, למשל, מדווחים, לא אחת על חרדה קשה שממנה סובלים בין 10-20% מילדי שדרות בעקבות החשיפה הממושכת לירי קסאמים; אנשי טיפול כותבים לא פעם על סיוטים בקרב 10% מתושבי הצפון היהודים בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ובקרב 20-30% מתושבי הצפון הערבים; דרך תכניות טלוויזיה ותחקירים שונים, נחשף הציבור בישראל לקיומם של תסמינים כמו התקפי זעם או פלשבקים שמהם סובלים, כך מקובל להניח, לפחות 10% ממי ששירתו בסדיר או במילואים בזמן האינתיפאדה הראשונה או השנייה.

הספר "העם על הספה: הפוליטיקה של הטראומה בישראל" עוסק בדיוק בחוויה הקשה הזו של טראומה נפשית כתוצאה מהסכסוך, אבל מזווית אחרת לגמרי. דרך מחקר אנתרופולוגי בשתי עמותות טיפוליות בישראל (נט"ל והקואליציה הישראלית לטראומה), פותחת המחברת לרווחה את "אחורי הקלעים" של העיסוק בהפרעה הנפשית פוסט-טראומה. באמצעות תצפיות משתתפות שנערכו לאורך חמש שנים, היא שואלת:

• מה קורה, למשל, כשפסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים צריכים לשווק, ככה ממש, לשווק את הטראומה של תושבי ישראל בפני תורמים יהודים-אמריקאים, כדי לגייס כסף ואמפתיה? איך משתמשים בסבל ובמצוקה כדי לרגש אנשים שגרים רחוק מכאן, במטרה להשיג תרומות? איך בכלל פונים למטופלים בבקשה שיצטלמו לסרט שהמטרה שלו היא לפתוח את הלבבות, אך לא פחות ממך, גם את הכיס?
• מה קורה כשאנשי טיפול שהתכוונו לטפל בקורבנות היהודים של הטרור הפלסטיני, עומדים בפני בקשה לטפל בבחורה יהודיה דתייה שהתפרעה כשפינו את המאחז הבלתי חוקי עמונה, ועכשיו יש חשש שהיא סובלת מתסמינים פוסט-טראומטיים? ומה יקרה, הם תוהים, אם יום אחד יפנו אליהם כדי לטפל במפגע יהודי שרצה לפוצץ את הר הבית וכתוצאה מתאונה שקרתה לו בדרך, הוא סובל כעת מפלשבקים ומחרדות קשות?
• מה קורה כשאנשי טיפול יהודים רוצים לסייע לערביי הצפון בעקבות ירי הקטיושות של מלחמת לבנון השנייה? האם הם יכולים לעשות את זה, או שאולי צריך לגייס איש טיפול ערבי שיעשה את זה? ואם כן, האם הוא מוכן? ואם לא, האם ערביי הצפון יהיו נכונים לקבל עזרה מאנשי טיפול יהודים?
• מה קורה כשאנשי טיפול מנסים לטפל בבנות זוג של גברים שאובחנו כסובלים מפוסט-טראומה, בעקבות שירות ביחידות קרביות? מצד אחד, רוצים לעודד אותן לסייע לבני הזוג שלהן, ולתמוך בהם בהתמודדות הכל כך קשה עם הטראומה; מצד שני, יש חשש ממשי שהן עצמן סובלות ממה שהספרות הקלינית קוראת לו "טראומה משנית". חלקן, כך הן מספרות במהלך מפגשי הקבוצה, כלל לא רוצות להמשיך לחיות עם בני הזוג שלהן? בגילוי לב ובכאב רב, הן מספרות שלא רוצות לישון עם מי שפעם היה גבר אהוב, ושהן לא מסוגלות לנשק יותר את מי שהפך להיות להן לנטל ולעול.
• מה קורה שאנשי הטיפול מגיעים לעיר כמו שדרות, ובזמן שהם מנסים להקל על תסמינים נפשיים, התושבים מטיחים בהם ביקורת קשה על הזלזול וההתנשאות שלהם כתושבי מרכז הארץ וכאשכנזים, המנסים "לגזור קופון" מקצועי על חשבונם - המקומיים – מזרחיים, עולי בריה"מ לשעבר ואתיופים?
• מה קורה כאשר פסיכולוגית יהודיה מרמת השרון מציעה לעובדת סוציאלית מהעיר הבדואית רהט, לעשות עם מטופליה "הרפיה", ופוגעת, כך בתחושתה של זו האחרונה, בקוד חברתי לפיו היא חיה?

העיסוק בשאלות אלה ובשאלות אחרות, פורס בפני הקוראים את התפתחותה של "פוליטיקה של טראומה" בישראל. כלומר, עד כמה רחוק הטיפול המקומי בהפרעת הנפש הזו מלשקף "עובדות", ועד כמה הוא רחוק מלייצג מספרים ברורים וחד-משמעיים. מפרק אחד למשנהו יתברר איך שאלות שאנחנו רגילים לחשוב עליהן כשאלות מדעיות, כמו "אבחון", "טיפול" ו"מניעה", מצטלבות כל העת ומתערבבות עם שאלות של זהות קבוצתית, מיקום מעמדי ומוצא אתני.
מתוך פרקי הספר עולה ונחשפת קיומה של רשת חברתית לה שותפים אנשי טיפול, תורמים ומטופלים, ובתוכה מתנהל משא ומתן נוקב בשאלות חברתיות עמוקות של שייכות לאומית, אי שוויון וגבולות חברתיים.
 
קרן פרידמן-פלג היא מרצה בבית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי – המכללה למנהל. היא כתבה את עבודת הדוקטורט שלה (2004-2009) בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהנחייתם של פרופ' יורם בילו ופרופ' משה שוקד. פרידמן-פלג הייתה עמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (2008-2009) ובבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב (2010-2011). היא פרסמה מאמרים בכתבי עת נבחרים בחו"ל, ביניהם Culture, Medicine and Psychiatry (יחד עם י. גודמן) ו-Trans Cultural Psychiatry (יחד עם י. בילו). לאחרונה היא הוזמנה להיות חברה בוועדה המדעית של הקונגרס העולמי לחוסן ובימים אלה נמצאת במשא ומתן מתקדם על פרסום כתב היד של הדוקטורט שלה בהוצאה האקדמית של אוניברסיטת טורונטו.
 
 
 
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
 
 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.