מפיצול אנכי לפיצול אופקי
או: למה כדאי לשנות את מסלול ההכשרה של פסיכולוגים
ירון אבני
במאמר דעה זה, אציג את האופן בו אני תופס את מסלול ההכשרה של פסיכולוגים כיום, ואנסה להציע רעיונות חלופיים. אשמח אם טקסט זה יהווה מצע לדיון בין הקוראים, כפי שמשמשים דיונים נוספים וסוערים שמתקיימים במרחב האינטרנטי, ומייצגים את הכאוס שתחום הפסיכולוגיה נמצא בו. ראו למשל את הדיון שמתקיים עם יו"ר מועצת הפסיכולוגים החדש, ובין הקוראים לבין עצמם, בבלוג שבאתר: http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=77
ברצוני להשתמש במונחים שהשתמש קוהוט כדי להציג רעיון אשר יהווה מצע לדיון לגבי מסלול הכשרה של פסיכולוגים.
קוהוט טען בספרו כיצד מרפאת האנליזה כי "בהנגדה למבנה אישיותם של המטופלים של סוף המאה התשע-עשרה, שחקירתם הביאה את פרויד לניסוח הנפש הדיכוטומית ומאוחר יותר לניסוחו של הקונפליקט המבני, מבנה האישיות הרווח בזמננו אינו מאופיין בפיצול האופקי הפשוט שמחוללת ההדחקה. נפשו של האדם המודרני – הנפש שתוארה ע"י קפקא, פרוסט וג'ויס – הינה מוחלשת, מפורקת ביותר (מפוצלת אנכית) ודיסהרמונית." (שם עמ' 120 הוצאת עם עובד)
ברצוני לטעון שהניתוח של קוהוט לגבי משמעותו של הפיצול האנכי כמחליש, מפרק ודיסהרמוני מייצגת גם את מצבה של הפסיכולוגיה כדיסציפלינה מקצועית ונובע מכך שאת מקצוע הפסיכולוגיה מאפיין פיצול אנכי.
ההכרזה על הרפורמה בשירותי בריאות הנפש מהווה, לטעמי, זמן טוב לחשבון נפש של מי שאחראים על מסלול ההכשרה של פסיכולוגים, עליו אמרה נעמי קלנר במהלך הרצאה שהעבירה בנושא מערך הטיפול הפסיכולוגי בתאריך 29/10/10 שהוא כל כך גרוע שהיא אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על כך. בנוסף כותבת נעמי קלנר בספרה – "דבשת הגמל על טכניקת הטיפול הפסיכו דינמי" (הוצאת מודן) - "עם סיום לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית הפכתי "מוסמכת" לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית, אך הייתי מצוידת בידע טכני דל ביותר לצורך עריכת טיפול פסיכולוגי" (שם עמ' 22)
כיום כדי להיות פסיכולוג שרשאי לערוך טיפול נפשי על איש המקצוע להתחייב לעסקת חבילה שנובעת מפיצול אנכי של המקצוע – אין פסיכולוג כללי שרשאי לטפל באנשים שונים ובבעיות שונות אלא יש פסיכולוג קליני, שמטפל בבריאות הנפש ובמבוגרים, פסיכולוג התפתחותי בבעיות התפתחותיות בילדים, פסיכולוג חינוכי בבתי הספר, ופסיכולוג שיקומי למי שזקוק לשיקום, ופסיכולוג רפואי שעובד עם חולים במסגרת בית חולים. כולם עוסקים בנגזרות אלו ואחרות של פסיכותרפיה.
מעבר לעובדה שכל אחד מהמסלולים מגביל את חופש העיסוק, ופוגע בראיה הרחבה שנדרשת במקצוע מסובך זה, נדרש ממי שבוחר בכל אחד מהמסלולים לעסקת חבילה שכוללת מעבר ללימודי הבסיס בפסיכולוגיה הכשרה בפסיכותרפיה (ספציפית למקצוע לכאורה) בפסיכו דיאגנוסטיקה ועיסוק במחקר –
כך נוצר לו פיצול אנכי אשר מוליד מסלול קשיח וארוך אשר נובע (כפי שכתב עמנואל ברמן בגיליון "שיחות" כרך כ"ד מרץ 2010 בטור "זווית חדה") ממצב היסטורי של תקופה שבה פסיכולוגים לא עסקו כלל בטיפול אלא בפסיכו-דיאגנוסטיקה ומחקר. שני תחומי העיסוק האלה קשורים למקצוע וחשובים, אולם דורשים משאבים ניכרים וזמן, והגיעה העת לשאול מהו המחיר שנדרשים הסטודנטים, הפסיכולוגים, והמטופלים לשלם על המסלול האנכי הזה.
הצעתי הינה, להפוך את מסלול ההכשרה למסלול אופקי כך שפסיכו-דיאגנוסטיקה ומחקר יהפכו לתת התמחויות, או ללימודי המשך בלבד, ויאפשרו למי שרוצה לעסוק בטיפול נפשי להתרכז בכך ולהגיע לעבודה מעשית בזמן קצר יותר.
השכבה הראשונה של המסלול האופקי (אופק חדש J ) תכלול תואר ראשון בפסיכולוגיה. לימודי התואר הראשון יכללו מקצועות בחירה מורחבים (מעבר למקצועות הבסיס) אשר יוכלו להשפיע על המשך המסלול המקצועי. לדוגמא קורסים בסטטיסטיקה כמקצועות חובה למי שירצה בעתיד להמשיך למסלול מחקר ולימודים הומאניים למי שירצה להמשיך למסלול טיפולי. יתאפשר לפסיכולוגים להרחיב את השכלתם במדעים הומאניים כגון פילוסופיה, סוציולוגיה, וספרות, שעשויים להיות רלוונטיים ביותר לכל מי שעוסק בטיפול נפשי. לדעתי הרבה יותר מאשר סטטיסטיקה.
שכבת ההכשרה השנייה תכלול לימודים ופרקטיקום בבית ספר לפסיכותרפיה, שיאושר על ידי איגוד הפסיכולוגים. אין שום סיבה ללמוד טיפול במסגרת האקדמיה. תנאי קבלה לבית ספר לפסיכותרפיה יהיה התנסות אישית בטיפול בעבר או במהלך הלימודים. מסגרת ההתנסות, משכה והמטפלים המוסמכים לבצע אותה למי שמעוניינים בעתיד לעסוק בעצמם בטיפול, תקבע ע"י איגוד הפסיכולוגים. בנוסף, השקעה בטיפול אישי של מי שרוצים לעסוק כמטפלים בעתיד, נראית לי כחלק אינטגרלי מההשקעה הלימודית.
ניתן יהיה לנצל את התקציבים (400 מליון ₪) שיקבלו קופות החולים כדי לאפשר ליותר מטופלים נגישות לטיפול נפשי, שיתאפשר משום שיהיו יותר סטודנטים לפסיכותרפיה. כך יקבלו כל מי שירצו לעסוק בטיפול נפשי כפסיכולוגים הכשרה בסיסית בפסיכותרפיה. במסגרת בתי הספר לפסיכותרפיה יפתחו מסלולים להתמחויות השונות של מקצועות הפסיכולוגיה, כשלב הכשרה מתקדם. כמו כן יתאפשר כשלב התמחות מתקדם ללמוד טיפול קוגניטיבי, טיפול באומנויות ושאר גישות טיפוליות עדכניות, ויפתחו מסלולים להכשרה בפסיכו-דיאגנוסטיקה.
רק פסיכולוגים שירצו לעסוק במחקר ימשיכו לתארים גבוהים.
בנוסף, יתאפשר לאנשים שבוחרים להיות פסיכולוגים בשלב מתקדם בחייהם לעשות הסבה מקצועית בפרק זמן סביר. יתמעט הצורך בכל מיני מסלולי קיצור, שחסרונם הבולט בכך שאינם מחייבים התנסות בטיפול אישי ואינם כוללים תחומי ידע בסיסיים בפסיכולוגיה כגון פסיכולוגיה פיזיולוגית, קוגניטיבית וחברתית.
ההצעה משקפת את דעתי האישית, כי מי שרוצה לעסוק בטיפול נפשי צריך להיות קודם כל בעל ידע מקיף בפסיכולוגיה. מדינת ישראל זקוקה להרבה מאד פסיכולוגים טובים ואינה יכולה להסתפק בהכשרתם של כמה עשרות פסיכולוגים מעולים בשנה. כיוון שהדרישה הבסיסית כיום להסמכה כפסיכולוג דורשת לימודים מתקדמים של תואר שני ישנם מטפלים רבים מאד שעוסקים במקצוע מבלי שקיבלו הכשרה בסיסית מלאה ומבלי שהתנסו בעצמם בטיפול נפשי.
אחוז הפסיכולוגים מכלל ציבור המטפלים בארץ הוא (מהתרשמות אישית) קטן ומהווה בעיה קשה למיצוב המקצוע כמקצוע בסיסי של טיפול נפשי. כאשר מסלול הכשרה של מי שעוסק בטיפול נפשי כולל שכבה ברורה של פסיכותרפיה אפשר יהיה לחוקק ולאכוף את חוק הפסיכותרפיה. השינוי המוצע יאפשר להכשיר מספר רב יותר של פסיכולוגים ונשאלת השאלה האם חסרים פסיכולוגים במדינת ישראל?
ובכן, כיום חסרים במערכת החינוך – (לפי דו"ח של הכנסת) כ – 1500 פסיכולוגים חינוכיים. כמו כן פחות ממחצית מהסובלים מדיכאון וחרדה חמורים פונים לטיפול ורק רבע מהם מטופלים בקרב שירותי בריאות הנפש הציבוריים.
טוב יעשה איגוד הפסיכולוגים אם במקום לצמצם את מספר הפסיכולוגים – יפעל להגברת המודעות והורדת הסטיגמה ביחס לפנייה לטיפול. מכל מקום, נראה שיש מספיק עבודה לכמות גדולה יותר של פסיכולוגים לאור זאת, יש לחשוב כיצד לנצל את הרפורמה ולא לנסות להתנגד בלי להציע חלופות.
אני מקווה שההצעה הזאת שלי תהווה מצע לדיון ולחשיבה..
לסיום אני מצטט את יזהר סמילנסקי שכתב ב"פולמוס החינוך" : "....וככל אמת, אף על פי שהיא מעציבה, היא משחררת ופותחת אופקים."
