מקורות

דברים על מה שמתרחש ומתקיים בין "לכתוב" ל"להיכתב", על חווית ההיכתבות, התנאים שמהם היא יונקת, וההדהוד שהיא מעוררת ב"קורא" מתוך, אולי, התמוססות גבולות האני/עצמי שבה, המאפשרת בהקבלה גם הפגה לחיצוי אני-אתה.

 

"אישיותה וספריה בלטו בשל קולה הברור, בעיקר בתחומי עיסוקה – המיניות הנשית והפרברסיה, היצוגים המופנמים של האב והאם בנפשנו, אידיאל-האני והגוף בעולמנו. ספריה זכו להיות מתורגמים לאנגלית סמוך מאד להופעתם בצרפתית, כך שהקהל הפסיכואנליטי האנגלו-אמריקאי יכול היה להכיר את רעיונותיה, להתרם מהם ולהתמך בהם בעבודה אנליטית. מחשבות פסיכואנליטיות פוסט-מודרניות שביקרו אותה והציגו מודל יותר בינסוביקטיבי לעומת המודל היותר מיבני/דחפי שלה, ניבנו בדיאלוג בלתי נפרד מהתאוריות שלה. כך שתחום מיניות האשה בפסיכואנליזה לא היה יכול ללא עמוד השדרה שהיא ספקה ומספקת לו. היא היתה מן החוקרים הפסיכואנליטיים שתרמו לתחום כאשר בעולם הפסיכואנליטי שאחרי פרויד המיניות בכללה ירדה לשוליים."

 

המאמר דן באלימות המגבילה את היצירתיות שלנו כחלק מן התהליכים המתרחשים במסגרת חיי העבודה ובארגונים, אלימות במשפחה, בחברה, אלימות מינית, אלימות הקשורה להתנהגותנו בכבישים כמו גם אלימות המתרחשת בבתי הספר ומגבילה את תהליכי ההתפתחות והלמידה של מורים ותלמידים כאחד. גבי בונויט הינו פסיכולוג קליני , פסיכואנליטיקאי ויועץ ארגוני, משמש כסגן יו"ר אפק אפק – ארגון, פרט, קבוצה – האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים וארגוניים.

 

תקציר הסדנה של ד"ר נטע גוטמן אבנר, כנס הפסיכולוגים ההתפתחותיים, פברואר 2006 : "הוא לא אוכל לי, הוא לא ישן לי...": השלכת עולמו הפנימי של ההורה על הילד – כמוקד העבודה הטיפולית עם הורים בגיל הרך" תקציר הסדנא תתמקד על התהליך הפתוגני הנוצר בתוך הקשר הורה-ילד, הנגרם מהשלכות מאסיביות של תכנים קונפליקטואליים פנימיים לא פתורים, על הילד. אציג את העמדה התיאורטית הרואה בסימפטום של הילד המחשת הייצוגיים הפנימיים השליליים של הוריו. דרך תיאורי מקרה, אדגים כיצד התערבות טיפולית משולבת הורה-ילד, ממוקדת וקצרת מועד באוריינטציה פסיכואנליטית – מאפשרת שחרור הילד מההשלכות עליו, ומובילה להקלה של המצוקה ההורית.

 

על יופי, כיעור ומעמדה של האסתטיקה ביחס לאמנות בת-זמננו בראיה פסיכואנליטית. מאמר מאת פרופ' רות רונן, החוג לפילוסופיה אונ' ת"א.

 

דיכאון איננו חום. יש כמובן אנשים שכדור ממשפחת פרוזאק יעיל ומספיק אך אלו המדוכאים לעומק נפשם, גם אם הסימפטום החיצוני יעלם עדיין לא יבינו מה גרם להם, בתוכם, להגיע למצב דכאוני. מכאן מנסה אליזבת רודינסקו לצאת הלאה ולהגן על הצורך בטיפול הנפשי. הסבל הנפשי מופיע היום בדמות דיכאון אומרת רודינסקו. אלא שהיום האנשים הסובלים פנו מסיבות שונות אל הפרמקולוגיה במקום אל הפסיכותרפיה והאנליזה. הכדור עוזר להעלים סימפטומים אך לא לרדת למקורות האמיתיים של הסבל. "האדם הדיכאוני סובל מן החירויות שהשיג, שכן אינו יודע מה לעשות בהן".

 

הפסיכולוגיה איננה מדע הניתן לבדיקה מעבדתית. גם פרויד עצמו שינה את דעתו והרחיב אותה עם הזמן. ניתן לראות תוספות והשמטות במאמרים שחזר אליהם אחרי שנים וערך מחדש. גילוי מרכזיותה של המיניות היווה הלם. לא עוד משהו שרק מהנה וגורם להמשכיות האדם אלא כוח המניע את כל מעשיו של האדם. תגלית גדולה מרכזית וחשובה אחרת היא המיניות הילדית.

 

המאמר מתייחס לסקירה שערך ד"ר ערן גוברין ושמשתמע ממנה שכיום בעידן הפוסט-מודרניסטי אין מקום לשאיפתו של פרויד שבוטאה במספר מקומות לראות את הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה משתלבות ברבות הימים במדעי הטבע. המחבר מתדיין עם גישה זו וטוען שלמרות שהתפיסות הפוסט-מודרניסטיות הרווחות היום בפסיכואנליזה מרחיקות את הפסיכולואנליזה ממדעי הטבע, העקרון ההרמנויטי השולט בפסיכואנליזה שמנוגד למתודולוגיות ולפילוסופיה של המדעים איבד במידה רבה מהרלבנטיות שלו כיום. במאמר זה ובעיקר במאמר נוסף שפורסם ע"י המחבר באתר "פסיכולוגיה עברית** הוא טוען שהתקופה בשלה לשינוי פרדיגמה בפסיכולוגיה ופסיכואנליזה ולהחזרתן ל"חיק" המדעים.

 

האני על פי לאקאן הוא השתקפותנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים. מערכת של הזדהויות עם אנשים דעות ואמונות. לאקאן טוען כי בפסיכואנליזה, כשאנחנו מדברים, אין אנו יודעים מה אנחנו אומרים, מכיוון שהלא מודע משתתף בדיבור ולעתים הופך על פניה את כוונתנו המודעת.

 

לאקאן האיש הוא אחד ההוגים המרתקים רבי ההשפעה והמרתיעים ביותר שפעלו במאה העשרים אך לפני שאעסוק בתורתו כמה מלים כלליות. להתחיל לדבר על לאקאן מצריך לעשות פרפראזה על משפט שאמר הוא עצמו, "בסוף כל מה שאגיד על לאקאן, תדעו יותר עלי מאשר עליו". לאקאן חשב שהמלה הורגת את הממשי. כשתפגוש דבר שדיברת או קראת עליו הוא לא יהיה יותר כמו הדבר בו תפגוש. אתה תפגוש פרשנות, פרשנות של הממשי. הוא הפריד בין כוחה של המלה והכוח המיצג שלה.ומכאן חשיבותו לעולם הספרות. המלים, המחשבה המבוטאת. אבל לפני זה בא המבט, המבט המבתר אותנו לקרעים.

 

הרצאה שניתנה במסגרת ימי העיון "מטפלים ברשת" (27.9.05). העבודה עוקבת אחר הנתיבים העיקריים, הצמתים ונקודות הפירוד והמפגש שעברה הפסיכואנליזה מאז פרסום ספרם החלוצי של ברוייאר ופרויד "מחקרים בהיסטריה" ועד ימינו אנו. אציג שלושה פיצולים מרכזיים. זה שבין הפסיכואנליזה לרפואה ולנוירולוגיה, זה שבין הפסיכואנליזה להיפנוזה וסדרת פיצולים "פנימיים" שהתרחשו בפסיכואנליזה לאחר שזו הוכרה כדיסציפלינה חדשה. אנסה לדון בסיבות לפיצולים אלו ואנסה לבחון האם אין אנו נמצאים היום בנקודה ספיראלית דומה למדי לזו של ימי "מחקרים בהיסטריה". הדמיון והשוני יוצרים מרחב ייחודי ומלהיב מבחינת עושר האפשרויות הגלומות בו, עליהם אנסה להצביע בקצרה.

 

בין הסוציאליזם, תנועה כלל-עולמית שמחוללה היה יהודי שהתכחש לעמו, לבין הציונות, תנועה שקמה כולה למען יהודים, עומדת משנה שהיא ספק תיאוריה מדעית ספק תנועה חברתית ופוליטית, השואפת אף היא לתיקון העולם בדרכה שלה, ומקיימת דיאלוג בלתי-פוסק עם התרבות כולה מזה ועם היהדות מזה. הכול בכל יש בדיאלוג השני: מאפיינים יהודיים, התכחשות ומרד נגד היהדות, ניכוס והזרה הדדיים, ומעל לכל תזכורת כי פעולה לשינוי העולם מחייבת תיקון פנימי תחילה. להלן יידונו כמה היבטים בקשר בין היהדות והפסיכואנליזה: יחסיהם של פרויד וממשיכיו עם היהדות, יחסם של יהודים וישראלים לפסיכואנליזה ודרכי חשיבה יהודיות בפסיכואנליזה.