מקורות

בסרטון זה מובאים היתרונות הייחודיים של הפסיכולוגיה החיובית לטיפול בגברים הומואים. זאת במיוחד נוכח הכישלון החרוץ והנזק העצום של טיפולי ההמרה מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. בניגוד לטיפולים אלה שנועדו לשנות את הנטייה המינית, ניתן לנצל את העיקרון המנחה את הפסיכולוגיה החיובית להשתמש בחוזקות של האדם במקום לתקן את 'חולשותיו'. הואיל וחלק גדול מפגיעותם הנפשית של הומואים נובע מגילויי הומופוביה שכוונו כלפיהם ע'י חברת הרוב ההטרוסקסואלית, ובמיוחד לעג לנון-קונפורמיות המגדרית (נשיות) שלהם. מתן לגטימציה לאותה נון-קונפורמיות מגדרית במקום מאבק בה עשויה לשפר את מצבם של ההומואים והתחלה למגמה זו אנו רואים בעיסוקם במקצועות בהם רוב העוסקים בהם הן נשים (למשל, כגנני-ילדים שזכו לאמונם של הורים הטרוסקסואלים).

 

רבות נכתב ודובר על יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלים ללהט'ב. הרבה פחות דובר ונכתב על המגעים הקשים בין גברים הומואים וביסקסואלים לבין עצמם. אלה סובבים סביב ציר דימוי הגוף, הכמיהה לגוף גברי, שרירי וחטוב והדרה של מי שאינו עומדים בקריטריונים מחמירים, ולעיתים קרובות בלתי-אפשריים, אלה. בפוסט זה עומד פרופ' רובינשטיין על מקומו החשוב של דימוי הגוף בדימוי העצמי, במיוחד בקרב גברים הומואים, אך גם על הנזק שבהחפצת העצמי והזולת וההשפעה השלילית שיש לכך על בריאותם הנפשית של מגזר זה באוכלוסייה ועל הגבלת היחסים הבינאישיים בין גברים אלה למין מזדמן. זאת על אף הצהרותיהם על חיפוש קשר זוגי ארוך טווח. בין ההמלצות הטיפוליות שימוש בפסיכולוגיה חיובית להעצמת היבטים חיוביים אחרים של הדימוי העצמי, שימוש בסביבות טבעיות המאפשרות הכרות הומואים כבני-אדם וטיפול הממוקד באדם/לקוח של רוג'רס שיש לו ערך מיוחד לחוויה המתקנת של ההומופוביה ההטרוסקסואלית במיוחד כאשר המטפל הוא הטרוסקסואל והמטופל הומו או ביסקסואל.

 

'לא שמנים, לא נשיים' - על אידיאל היופי הגברי ההטרוסקסואלי, השרירי והחטוב כגורם סיכון לבריאותם הנפשית של גברים הומואים? הפוסט כולל המלצות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית המדגישה את אמרתו המפורסמת של פרויד 'Where id was there ego shall be' כמטרת הפסיכואנליזה ולאימוץ הפסיכולוגיה החיובית כאמצעי לגיוס חוזקות החותם לשם קבלת העצמי והזולת במקום להמיר את הנשיות בגבריות.

 

הפסיכותרפיסט פרופ' גידי רובינשטיין מדבר עם הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט על ספרו "בין בושה לגאווה" • מה מטפלים צריכים לדעת כשהם עובדים עם גברים הומואים וביסקסואלים? על חשיבותו של טיפול רגיש תרבות כשמדוברים בגברים הומואים וביסקסואלים. וללמה בכל זאת הומופוביה ולא עמדות נגד הומוסקסואליות והומוסקסואלים?

 

אחד ממקורות הלעג העיקריים להומואים מאז ילדותם, דרך התבגרותם ובמשך בגרותם הצעירה מכוון כלפי נשיותם, המאיימת על התדמית הגברית של צעירים הטרוסקסואלים רבים, במיוחד בגיל ההתבגרות. ביטויי לעג אלה נמצאו במחקרים רבים מהשנים האחרונות כטראומה האחראית לשיעור המוגבר של הפרעות נפשיות שונות בקרב קהילת הלהט"ב, הגדלה בתוך החברה ההטרוסקסואלית הדומיננטית, לרוב ללא כל אמצעי תמיכה. במגזרים מסוימים בחברה השכיחות המוגברת של גברים העוסקים במקצועות "נשיים" (גננות ילדים, עיצוב אופנה, איפור וכו') עלולה אף היא להוות גורם המנציח את העמדות השליליות, בעיקר של גברים הטרוסקסואלים. ניסיונות טיפוליים שמכוונים ל"תיקון" "ליקויים" והפרעות בתחומים שונים העלו תוצאות דלות יחסית. בשנים האחרונות אנו עדים לשגשוג הפסיכולוגיה החיובית המכוונת לטיפוח וחיזוק ה"חוזקות", התכונות החיוביות של האדם במקום ניסיון לתקן את "חולשותיו". המאמר עומד על היתרונות היחסיים שיש לגישה זו לגבי טיפול בגברים הומואים דווקא ע"י קבלה וטיפוח תכונות והתנהגויות הנחשבים "נשיים" אך הם תופסים מקום הולך וגדל בחברה, כמו גנני ילדים, מעצבי אופנה ועוד. חיזוק החוזקות האופייניות של גברים הומואים, כחלק מתפיסת הפסיכולוגיה החיובית, מוצעת כמפתח לקבלה עצמית שבעזרת חינוך הציבור לגמישות מגדרית עשויה להקל על סבלם הנובע מלעג להתנהגות נשית.