מחשבות אובדות לדעת
טל סער | 16/10/2012 | הרשמו כמנויים
גיהנם כואב הוא תחילתו של התהליך הטיפולי שלי, הממוקם בעבר הלא רחוק
בו הנוף המרכזי בחיי הוא סדין צבעוני מעל ראשי, וכרית ספוחה בדמעות שחורות
ובכי חרישי באויר לח של תחת שמיכה
ודממה ביום
שתיקה יום, שתיקה יממה
המבטים סביבי מעברה של ויטרינה שקופה, העולם מביט לעיני החלולות ,
מחייך אל קרבי ממלמל אל תוכי
אני קהת חושים
הלומה בכאבי
המחריש אזניים המשתק את הבטן הצובט בטבורי בחדות
משווע לדממת אמת
דממה אמיתית. ללא .
דופק. נשימה. עפעוף. הגה.
השחור העז שבהם נצבעו חיי, הריח, הריח של המוות
שפסח על גופי לילה לילה למרות דמעות תפילותי
האופק העתידי שלא נראה, הדורות שלא רציתי להוליד לתוך נוף כהה ודומם
ולצד היאוש, הכמיהה העצומה לגדוע את הסבל
במוות
בשעה הטיפולית שלנו השבוע אני מתגלגלת במנהרת זמן אל תקופה עצובה בחיי
אני שבה מותשת, ועצובה
שוב, כמו אז, נושמת את ריח השחור הסמיך
חשה את העייפות בעצמותי..
