פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
תחושות חדשות בטיפול

תחושות חדשות בטיפול

טל סער | 4/9/2012 | הרשמו כמנויים



מה שמפתיע אותי בעצמי הוא היכולת להשתכלל
נו.... יש לזה שם.. היפר ונטילציה.. כתבתי את זה נכון?
כן, מוכר, מוכר
מאופיין אצלי בדופק מהיר כשלב ראשון, נשימות בטראנס בשלב שני
ידיים מאבדות תחושה ופה יבש עד ההתעלפות
טוב, מעולם לא התעלפתי בקליניקה, נשבעת בפרויד
אני פשוט עוצרת את הנשימה לגמרי עד שהתחושה חוזרת לידיים כשלב ראשון
הדם השוצף מנמיך גלים והנשימות לוחשות: "וואלה, איזה צירוף מקרים.."


והפעם הגוף שלי השתולל כל כך מהשניה שראיתי אותה
עד שבנוסף לנשימות, לדופק, לערפול והנימול- הבטן הצטרפה לרשימה ורציתי לצרוח מכאבים
כי אגרוף ברזל סחט לי דרך הטבור את כל המילים והתחושות וההכרה
ופתאום הידיים סרבו פקודה
ויחד עם הבטן והלב זה היה משולש בוגדני כל כך שאני ניצבת בטבורו חסרת אונים


אני מודה שהבטתי עמוק בעיניה של המטפלת שלי, חשבתי למצוא שם זריקת הרגעה?
היא הביטה בי, ואני נשבעת, הפעם ביונג, שהיא בטחה בי
היא בטחה בי, כמו בכל אותם הפעמים שאדע את השביל החוצה מהמבוך


אז שוב עצרתי את הנשימה ורק הדופק הדהד ופילח את הדממה
וחשבתי עליה חזק, ועל הטעם החריף המתוק שהיא יודעת למהול בדמעותיי


אבל, ופה הפואנטה המרגשת, שבניגוד לכל אותם הפעמים שבהם כשהדופק חזר למסדר הקצוב
והכל בא על מקומו בשלום
הידיים סרבו פקודה עוד זמן רב אחר הרוגע, לא, לא חשתי אותם וכמעט ולא יכולתי להשתמש בהם
לצרכים הפשוטים כמו פתיחת דלת...


אני יודעת שאני עושה סיפור גרנדיוזי מהעיניים שלה לכל אורך הבלוג הזה
וזה לא שהם כחולות... או ירוקות... או חומות מיוחדות מידי.. (אנחנו נשאיר בסוד את הגוון בסדר?)
הם פשוט העיניים שלה
ואחרי שבועיים שבמהלכם נעתי הרחק ממנה בבריחה, ושבתי חזרה למעמקי אישוניה
צביטה חדה בבטני למבטנו סיפרה לי עד כמה התגעגעתי..


המטפלת שלי רוצה שאמצא מתוכי את הכח לשוב אל גופי בדיסוציאציה
להשקיט בכוחותיי את ההיפר וינטילציה


ובעצם,
הייתי מסכמת
להגן על עצמי מהמנגנונים...


עוד בבלוג של טל סער

אני לא יודעת אם לקרא לזה לילה, או סתם חושך אין לי מושג איפה את עכשיו אם נכנסת לישון כבר, אם את נמצאת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

grey streetgrey street15/10/2012

i'm in.... כלום לא אבוד...
יש הפתעות :-)
מה שכתבת על המועדון והשפה נתן לי את האישור הסופי

טל סערטל סער15/10/2012

המטפלת שלי מבקרת בבלוג ההזוי הזה, כן. גם אני לבד הרבה פעמים. רוצה שנהיה לבד ביחד?
קבוצות תמיכה למטופלים שהשתגעו מהטיפול נראית לי דרך מוצא הכי טוב
אבל אצלי זה מקרה אבוד קצת..חח
מה אומרת גריי?

grey streetgrey street15/10/2012

גם. גם אני לבד.
מסקרן אותי אם המטפלת שלך עוקבת אחרי הבלוג הזה?
כשאני קוראת חלק מהדברים שלך לפעמים נדמה לי שאת אני מיקום מקביל..
שנקים קבוצת תמיכה למטופלים שהשתגעו מהטיפול?
חיחי

hana hoffmanhana hoffman8/9/2012

תודה! [ל"ת].

טל סערטל סער7/9/2012

ואו ועכשיו כשאני מדפדפת בכרטיס הביקור שלך. את מטפלת!
אמיתית!
:-)

טל סערטל סער7/9/2012

(-;. אמממ חנה, מה לדעתך הופך את הטיפול למעניין
אם לא אהיה בו לבד?:-)
אני חושבת על הנקודה שהעלית ומחייכת לעצמי...

אבל לא נורא, זה לבד 24/7 למעט 4 שעות בחודש של טיפול ;-)

hana hoffmanhana hoffman7/9/2012

טל!. מענין. לא חשבתי על האפשרות של שם עט.
אבל בכל זאת, יש סוג של סתירה ב"להיות לבד בטיפול". ח.

טל סערטל סער7/9/2012

הי חנה, אינני יודעת אם את מטפלת או חווית בעבר טיפול.
מעטה הפרטיות קיים בחיי האישיים, ולא בשם העט שלי
אני חווה לבדי תחושות עצמתיות ושואבות שכולן מתנקזות אל הבלוג, שם אני מתפרעת בצבעים תחת מעטה האלמוניות,
אני מסכימה איתך שטיפול הוא חוויה אישית
אבל כמה אפשר לחוות אותו לבד?

hana hoffmanhana hoffman7/9/2012

הי 3. "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה אין דבר כזה". להת

hana hoffmanhana hoffman7/9/2012

הי 2.. זה בהשאלה מהתחום של האמנות.
ולענייננו. אני רגילה לעידן הקודם, שטיפול היה המקום הכי פרטי, כמעט. להת'.

טל סערטל סער7/9/2012

הי חנה, אשמח אם תסבירי לי את ה"אין דבר כזה" .. [ל"ת].

hana hoffmanhana hoffman7/9/2012

הי.. הי טל. נראה לי נועז (ועוד) לכתוב על הקשר האישי הזה בבלוג. כנראה שאין דבר כזה אין דבר כזה. חנה

טל סערטל סער4/9/2012

לשירה. תודה על המילים החמות,
אני תמיד מרגישה שלמועדון המטפלים-מטופלים יש שפה שרק אנחנו מבינים
וככה אנחנו מצליחים להבין אחד את השני, לפעמים בלי מלים

שירה אמריליושירה אמריליו4/9/2012

לטל. טל, כל כך אוהבת איך שאת כותבת ומתארת מה שעובר עליך,
בגופ-רגש , מרגש אותי במקומות שאין לי שם מילים ואיך
שבדיוק אני מבינה מה שאת אומרת, מה שאת עוברת.
תודה. שירה.