'קורונה' - לפי פול צלאן
רות נצר | 25/4/2020 | הרשמו כמנויים
בשיר 'קורונה', של פול צלאן ( 1920-1970), מגדולי המשוררים במאה העשרים, הוא כותב:
״אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים זֶה בַּזֶּה,
אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים זֶה לַזֶּה דְּבָרִים אֲפֵלִים.״
על שיר זה כתבה לו המשוררת אינגבורג בכמן שהיתה אהובתו: "אני אומרת לעצמי וחוזרת ואומרת ש'קורונה' הוא היפה בשיריך; הטרמה מושלמת של רגע שבו הכול הופך לשיש ונשאר כך לתמיד".
השיר המופלא הזה הוא שיר אהבה והוא פותח וסוגר באמירה פרדוקסלית על התחיות הזמן, העת. שיר של דימויים שאפשר להרגיש את משמעותם, לחוות, ולא להבין דרך הראש:
"מן היד מכרסם לי הסתיו את עלהו. אנחנו ידידים.
אנחנו קולפים את הזמן מתוך האגוזים ומלמדים אותו ללכת.
הזמן חוזר לקליפה.
.....
הגיעה עת שידעו!
הגיעה עת שהאבן תואיל לפרוח,
שאי המנוחה תפעים את הלב.
הגיעה עת שתגיע עת.
הגיעה עת".
מה הקשר בין השיר לבין שמו – קורונה? פניתי למשוררת אסתר קמרון שהתמחתה בחקר שירתו של פול צלאן, והיא ענתה לי:
באנגלית קורונה היא שם של כליל סונטות וגם ההילה שמופיעה מסביב לשמש בזמן ליקוי. אולי הוא קרא כך לשיר כי התכוון שאהבה היא משהו מעבר לעולם הזה.
ואם כך, אולי בעידן הקורונה אנחנו באמת עכשיו בזמן של ליקוי מאורות, במובנים רבים, ובכל זאת קיימת ההילה!
אולי בעברית נוכל להפוך את קורונה לקרינה של אור?
אני נזכרת בקלף 'התלוי' מתוך קלפי הטארוט, שבו רואים אדם תלוי הפוך, וסביב ראשו יש הילה.
עכשיו שעולמנו התהפך לגמרי, נזכור את ההילה הקורנת שהיא הארה חדשה שקיימת בפוטנציאל של מצבי ההיפוך. כמו בסיום של השיר של צלאן:
”הגיעה עת שידעו!
הגיעה עת שהאבן תואיל לפרוח,
שאי המנוחה תפעים את הלב.
הגיעה עת שתגיע עת.
הגיעה עת".
וגם אנחנו קולפים את סוג הזמן החדש שנוצר עכשיו "מתוך האגוזים" ומלמדים אותו ללכת.
*תרגום השיר 'קורונה' – שמעון זנדבנק. מתוך 'סורג-שפה. הוצאת הקבוץ המאוחד. עמ' 8.
