הנגיף עומד בשער ועוד לא גידלתי ילדה
עלון פסיכולוגיה עברית | 16/3/2020 | הרשמו כמנויים
הסגר הנושם כבר נותן את אותותיו בקצב הנשימה שלנו וביכולת למלא את החזה באוויר. מעל ראשנו ובתוך ליבנו חג משהו שהוא ערבוב בין הנאה מהעצירה הכפויה, לבין בהלה מהעצירה הכפויה; מגילוי של המרחב הביתי מחדש, לבין אינטנסיביות מתישה של שהיה צפופה עם בני המשפחה; בין אפשרות למפגש עם העצמי לבין בדידות תהומית; בין רגעים של חופש לבין דאגה חריפה לפרנסה; בין הכרה במה שיש, לבין כאב עמוק על האין ועל מה שעוד יאבד. ובתוך כך - הגבול המטושטש לעיתים גם כך, ובכל זאת בהיר, בינינו לבין מטופלנו נעשה שקוף לרגעים בימי הנגיף. התלות ההדדית נכרת פתאום יותר, החששות שלהם והחששות שלנו משיקים, נפגשים. ובתוך כל זה ובנינו – מסכים, מסכים מסכים.
אנחנו מבקשים לשלוח לכם עוד אספקת אוויר, בדמות טקסטים מעוררי מחשבה על הקורונה, על טיפול מרחוק, וגם טקסטים מקצועיים מעניינים שלא קשורים לימים האלה, לפחות לכאורה.
הודעות ממומנות
הרשמה לתוכנית פסיכותרפיה פסיכודינמית, היחידה ללימודי המשך, ביה"ס לע"ס, אוניברסיטת תל-אביב
מסלול תלת-שנתי | ניהול אקדמי: ד"ר יחזקאל כהן וד"ר אופיר לוי
התוכנית מוכרת ע"י האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
ימי חמישי, 12:30-19:30 החל מ- 5/11/20
מספר המקומות מוגבל!
מרכז ויניקוט בישראל מאחל בריאות שלמה לכולם ולאור המתרחש בימים אלה מודיע על הארכת ההרשמה עד ל 31.5.20
נמשכת ההרשמה לתוכניות ללימודי ליבה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית:
'מפת דרכים' בת"א, תכנית בוקר 'מפת דרכים' בגבעת חיים, תכנית בוקר לטיפול בילדים ונוער.
התופעה הנפשית של דיכאון פוסט פסיכוטי היא בעלת מאפיינים ואיכויות שונים ומגוונים. ליאור שיינפלד מציג את המפגש המורכב והמלמד עם תופעה זאת. החלק הראשון במאמרו מציע הבנה פסיכודינמית לתופעה נפשית זו המבוססת על ניסיון קליני, וחלקו השני מתמקד בהמלצות יישומיות שיכולות לסייע במפגש עם אנשים החווים דיכאון פוסט פסיכוטי.
במדור הספרים – וידויי מסך – ספרה החדש של דנה אמיר - העוסק רובו ככולו בשפה ובמבנים הייחודיים של מקרי קצה: שלושת הממדים של התופעה האובססיבית, הכפילות הממאירה של סצנת גילוי העריות, האפיונים הייחודיים של שפת המעוול, היחס בין מגדריות אקטואלית למגדריות פנטזמטית. בצד אלו ישנם פרקים העוסקים במעין מטא-התבוננות בחשיבה ובכתיבה הפסיכואנליטית עצמה. פרק מרתק מתןך הספר: הכפילות הממאירה של שפת גילוי העריות, זמין לקריאתכם.
ובתזמון שכזה – ד"ר ערגה דרורי מביאה לנו סקירה שנוגעת בפחד המוות עצמו - להתיידד עם מותנו: סקירת יום העיון 'מי מפחד מקפה מוות?' - יום העיון שהתקיים בפברואר 2020 עסק ברעיון הוצאת המוות "מן הארון" והפיכת נושא אוניברסלי זה לנגיש, ואפשר לראשונה ביטוי של הנושא דרך ערוצים אומנותיים. בחלקו הראשון של יום העיון הוצג מיזם קבוצות "קפה מוות", וניתנה הרצאה שהתייחסה לנושא המוות מזווית לא שגרתית. בחלקו השני של יום העיון נדון נושא המוות בסדנאות אומנותיות מגוונות ועשירות בתחומי האומנות החזותית, התנועה, הדרמה והכתיבה.
במדור 'קריאה מודרכת' – רז סופר, משורר אמן ומטפל באמנות ממליץ על נוכחות חיה מאת אן אלווארז. וכותב על נוכחות בטיפול ובחיים, ועל מפגש עם ה'ילדים האבודים' שחלקים בכלל לא יודעים שהם כאלה.
ובינתיים בזירת הקורונה -
קודם כל הודעות –
מועצת הפסיכולוגים מודיעה על דחיית הגשת המקרים לבחינה בפסיכולוגיה שיקומית עד יוני, בשל אירועי הקורונה, ובפוסט נוסף, גבי פרץ מבקש לענות למתמחים המודאגים המעלים שאלות בנוגע לעבודתם בימי הקורונה ורצף ההתמחות.
יו"רית חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות, ירדן מנדלסון הנפלאה בפוסט מפורט על עבודה בימי קורונה – כשהכל משתנה כל רגע, ירדן מנסה להבהיר לנו כמה נקודות הנוגעות לתנאי העבודה שלנו.
ועכשיו מחשבות –
נעמה בר שדה בטקסט חובה לכל מי שמטפל מרחוק – למה כדאי שנשים לב בתוך הכאוס שנוצר בטיפול בימים אלה? על שינויי הסטינג והשלכותיהם, היפוכי התפקידים בטיפול – כשהמטפלים מרגישים את התלות שלהם במטופלים ועוד.
גם מנשה כהן מעלה על כתב מחשבות רלוונטיות על קרבה ומרחק בטיפול מרחוק.
ובהזדמנות זאת – לפני כשבוע פרסמנו מדריך קצר "איך להתחיל לטפל בוידאו" וניתן למצוא מאמרים רבים לשימוש מושכל בתקשורת וידאו לצרכי טיפול נפשי. אך יתכן וימצאו ביננו מי שיתקשו לעשות את הצעדים הראשונים, במקרה זה נוכל להשתמש בכוחנו כקהילה מקצועית לתמיכה וסיוע למטפלים ומטפלות "מאותגרים טכנולוגית". מטפלות ומטפלים שכבר התנסו בטיפול מרחוק יסייעו בהדרכה אחד על אחד למטפלות ומטפלים מאותגרים טכנולוגית. ההדרכה תתקיים תוך שימוש בתוכנה לתקשורת וידאו מרחוק ובליווי טלפוני. הסיוע בהתנדבות או בתשלום שלא יעלה על 120 ש"ח לשעה. רשימת מטפלות ומטפלים זמינים לסיוע מחכה לכם.
ועוד -
בהלת נייר הטואלט – קמליה ויטנר מהרהרת - מה עומד מאחורי ההתנהגות הצרכנית של קנייה מופרזת של נייר טואלט?
דנה בלאנדר כותבת על חרדה ודמוקרטיה בימי קורונה – "בימים של פוסט-קורונה יהיה קשה לשכנע אנשים לחזור להרגלים הישנים. ויש לצפות גם, בדומה לאחרי מלחמות, ל Post Corona Stress Disorder (PCSD). כשם שמי שנחשף למוראות זירות קרב מתקשה להאמין אחר כך, כשהוא בחשכת חדר השינה שלו, שהמלחמה נגמרה, והסיוטים וקולות המלחמה עוד ממשיכים לרדוף אותו, סביר שנראה גם אנשים שלא יאמינו שהקורונה נעלמה (וסביר להניח שהם יצדקו), ושהחרדה מפניה תשבש את יכולתם לתפקד בעולם".
אוריה חורש סבורה שהתפרצות וירוס הקורונה מגבירה בעוד קצת את הווליום של מנגינה שמתנגנת כאן כבר לא מעט זמן - ממצאים מדעיים שקיומנו לא עצמאי ואנחנו נמצאים בתלות מתמדת בסביבה שלנו ובחיידקים שבתוכנו – לטוב ולמוטב (ידעתם למשל שמרבית ייצור הסרוטונין מתרחש במערכת העיכול בעזרת חיידקים פרוביוטיים?).
ונחתום בפוסט רגיש ומרגש של פרופ' עמיה ליבליך, הכותבת מזווית מבטה כפסיכולוגית בת הגיל השלישי, על הדאגה מחממת הלב של סובביה לשלומה, אבל גם על התחושה שהדאגה מגבילה את החירות ומטילה בספק את ההחלטות שעושה לגבי עצמה. טקסט מקסים ומעורר מחשבה על הקרובים לנו.
•
ועוד לא גידלתי ילדה.
אם אצטרך לבחור את מי להציל
לא תהיה לי ברירה.
כלומר, זה רק אני פה, אדוני.
לא הצלחתי יותר
סליחה".
(אבישי חורי)