על קורונה, סרוטונין ושאר פטריות | אוריה חורש
אוריה חורש | 20/3/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
התפרצות וירוס הקורונה מגבירה בעוד קצת את הווליום של מנגינה שמתנגנת כאן כבר לא מעט זמן. הוירוס לא עומד בפני עצמו. כנראה שגם לא אנחנו.
לאורם של מחקרים מתחומים שונים בשנים האחרונות חוזר על עצמו הרעיון כי קיומנו אינו עצמאי ואנחנו נמצאים בתלות מתמדת בסביבה שלנו. ניתן למשל לחשוב על הידע הנצבר בנושא ה"מיקרוביום" החושף כי במערכת העיכול שלנו ישנם כשלושה קילוגרמים של חיידקים ידידותיים (פרוביוטיים), איתם אנחנו חיים בסימביוזה מלאה. חיידקים אלה לוקחים חלק בתהליכים שונים הקשורים בשמירה על בריאותנו הפיסית והנפשית. כפסיכולוגית, נדהמתי לגלות כי מרבית ייצור הסרוטונין בגופנו מתרחש במערכת העיכול, בעזרת אותם חיידקים פרוביוטיים (מתוך ספרה של ג'וליה אנדרס – "תחושת בטן"). התגליות המרתקות על מערכת המיקרוביום מעלות שאלות רבות הנחקרות מאוד בימים אלה, ואף מרחיבות את ההבנה ביחס למערכות אקולוגיות. הגישה האקולוגית – קונטקסטואלית מניחה את האדם כיחידת הבסיס במרכזה, אך ייתכן כי האדם כשלעצמו מתפקד כמערכת אקולוגית שלמה, ונמצא במצב של תלות גבוהה בגורמים שאינם חלק מגופו (בין היתר חיידקים, וירוסים וכו').
בשבוע שעבר (13.3.20) התפרסמה כתבה במוסף "הארץ" בה רואיינה ד"ר ויקטוריה לאונג, אשר חקרה את הקשר בין מוחם של תינוקות אל מוחם של אימם. הממצאים היו מרעישים במובן שהתגלה כי במצבים מסוימים (בעיקר מצבים של קירבה ואינטראקציה חיובית משותפת) מוחם של האם והתינוק פעל כרשת מחוברת, ולא כשני מוחות עצמאיים. כלומר שינוי במוחה של האם או במוחו של התינוק ישפיע באופן הדדי על האחר. רעיון זה נמצא בתחומים נוספים, כמו במחקר על עצים ביער שהתגלו כפועלים בתוך רשת תקשורת ענפה המתווכת ומעבירה מידע דרך שורשי העצים ובעזרת פטריות שצומחות בקרבתם (מתוך ספרו של פטר וולבן "החיים הנסתרים של העצים").
אז מה לכל זה ולקורונה? הכל. אם משבר האקלים לא הצליח עדיין להעיר בנו את חווית התלות שלנו בסביבה ובאחרים, הגיעה הקורונה וגרמה לנו לחוש על בשרנו את המשמעות של להיות חלק מרשת, מקהילה, בה גם בריאותנו תלויה באחר. ברגע כזה אפשר לעצור ולסדוק מעט את קירות הבידוד הפנימי שלנו לטובת התרחבות ומנוחה בתוך חוויה אחדותית.
