למטפל הראשון שלי

רות נצר | 22/3/2013 | הרשמו כמנויים

השיר הזה שכתבתי כמכתב למטפל הראשון שלי, מובא בפתח ספרי החדש:

'הקולנוע מטפל בנו - יחסי מטפל-מטופל בסרטים' (רסלינג):

אני כותבת לומר לך מה שלא העזתי לומר אז.

הייתי צעירונת ואתה ג'ינגי' נמוך קומה, יקה מבוגר,

עמוס שנים, יושב בחדר קטן

מוקף תמונות ופסלים, ברוח התרבות ממנה באת.

גם הורי באו משם, אבל איבדו הכל בדרך.

היית אלוהים קטן, היה לך חיוך טוב לב,

וריח המקטרת שלך הזכיר לי את המאהב של אמא

ואת המקטרת של אבא, אבל לא הרשיתי לעצמי

בזמן ההוא להרגיש כמה אהבתי את הניחוח ההוא

שעכשיו עולה באפי.

לחיצת היד שלך היתה רשמית. כך נסתיימה כל פגישה.

שלחן חצץ ביננו. כך לימדו אותך, כמו את הורי, לא לפרוץ מחסומים.

לא הצלחת לשבח את הציורים שלי שהראיתי לך.

אולי אפילו קנאת בי.

אני זוכרת אותך לטובה

כי האמנת שאפשר לאהוב אותי.

ובגלל שהצלחתי לבכות.

היית חולה, אף כי לא ידעתי זאת.

אחרי שמתת חלמתי שאני באה אליך, לשמים.

היית רופא שיניים ואמרת שאין לי צורך בטפול.

שאחזור למטה.