פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
המאבק נגד הסטיגמה – אוטיסטים למען עצמם

המאבק נגד הסטיגמה – אוטיסטים למען עצמם

שפיות זמנית | 2/1/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בטור חשוב שפורסם ב-YNET מספר חן גרשוני בכנות גדולה על בדידותו, על האבחון המאוחר שלו כאוטיסט ועל ההשפעה של הסטיגמות החברתיות השגויות עליו ועל אוטיסטים אחרים.

"אני הייתי ילד אוטיסט בשנות השבעים, דיברתי היטב, אך הפגנתי את מרבית מאפייני הספקטרום, ואף אחד לא הבחין בזה. אני הייתי נער אוטיסט בשנות השמונים, בודד ומדוכא, מחפש תשובה לפשר החריגות שבי, ואף אחד לא זיהה שאני אוטיסט. אני הייתי צעיר אוטיסט בשנות התשעים, בימי ראשית האינטרנט, משוטט באתרים בנושאי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מחפש את התשובה, ורק אז מצאתי אותה. מקריאת ספרים שנכתבו על ידי אוטיסטים, ומקריאה באתרי אינטרנט שהוקמו על ידי אוטיסטים, הגעתי סוף סוף אל פתרון התעלומה שליוותה אותי עוד מימי ילדותי. תסמונת אספרגר, סוג של אוטיזם. לאבחון של ממש הלכתי רק בשנות האלפיים. "

"אני חי בתחושת החמצה על עשרות השנים שאיבדתי. בכל יום אני אומר לעצמי שאם במקום להיוולד ב-1970 הייתי נולד כיום, חיי היו טובים בהרבה. לא בגלל שחיי האוטיסטים הם טובים כיום. הם לא. אלא בגלל שאני מאמין שהם יהיו טובים בעתיד. לעולם לא אהיה כמו מרבית האנשים סביבי, ואני גם לא רוצה להיות כמוהם. טוב לי עם עצמי, אבל קשה לי עם החברה שסביבי, שיודעת כל כך מעט עלינו, האוטיסטים."

 


עוד בבלוג של שפיות זמנית

חג עצמאות שמח לצרפתים ונשיקות שלוש!   ז'אק לאקאן בדקה אחת:  דה-קונסטרוציה של ז'אק דרידה (בדקה אחת):...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא4/1/2013

שורשי הבורות המובילים לסטיגמה. כמי שנאבק בסטיגמה המקבילה, כלפי מתמודדי הנפש, ברור לי שהסיבתיות הראשית לבורות בתחום ברה"נ כמו גם בתחום האוטיזם, נובעת מכך שעל אודות בעיות הנפש והאישיות ועל האוטיזם לא לומדים כלל בבתי הספר התיכוניים בישראל. לדוגמה, הציבור מודע לסכנות שונות ומשונות הכרוכות בטיפולים רפואיים פיזיים ורובו הגדול אינו נמנע מטיפולים שכאלה למרות הסיכונים הרבים והכבדים לעתים. ואילו בטיפולים הנפשיים רובו הגדול של הציבור הנו בור ועם הארץ ובהתאם אינו מודע כלל לסיכונים ולכן אינו מגיע כלל לשיקול דעת כלשהו ביחס אליהם. מהות הבורות, לעניות דעתי, מתמצאת בקוצר ההבנה של מהות הטיפול של הרציונל העומד בבסיסו, על היעדר תחליף טוב ומספק במקרים רבים על שלל שיטותיו, על יכולתו להטיב בגדול וכן על מגרעותיו הלא מבוטלות. נוסף על כך, לעיתים קרובות הציבור, ולא פחות מכך גם ציבור המטופלים ובני המשפחות, חוטא לעיתים קרובות בראייה קיצונית ביחס לטיפולים הפסיכודינמיים; יש העושים אידיאליזציה מופרזת של הטיפול, ומנגד לעיתים שוכנת כאבן כבדה בלב דמוניזציה עיוורת. עיין גם מאמרי: http://www.e-mago.co.il/magazine-323.htm