על ספקנות וניסים

שפיות זמנית | 21/9/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

במדור הדו שבועי לענייני מדע שבמוסף הארץ, "הקצה", כותב השבוע רון פרסלר על ניסים, או, יותר נכון, על האפשרות של המוח שלנו לפקפק בהם. "לפני מאות-אלפי שנים, כשאבותינו הלכו ביער והבחינו במשהו בצמחייה, היו כאלה שחשבו שזה נמר ונסו מן המקום, והיו ספקנים שחשבו כי זה תעתוע של העלים והשמש, שרק עשוי להיראות כחברבורות. אחרי מספיק טיולים הספקנים נטרפו והפתאים הולידו אותנו".
אנחנו כנראה לא אוהבים כל כך לפקפק. אי וודאות מכניסה את המין שלנו למצוקה, והמוח שלנו, כמו שמראים אינספור מחקרים, מוכוון למצוא דפוסים בקלט החושי, ולנסות ולצפות את העתיד לפי דפוסים אלה. כך אנחנו לומדים על המציאות ומשפרים את הישרדותנו. לא מיותר לציין כמובן, שלא פעם המוח כופה דפוסים על מציאות החסרה אותם. כך משתרשות אמונות תפלות.
על האפשרות להבחין בין דפוסים במציאות שידיעתם מועילה לבין אמונות תפלות נכתבו ספריות שלמות, ופותחו מתודות די רציניות על מנת לבצע זאת, אבל זה, כפי הנראה, לא מפריע לאנשים רבים להאמין ברעיונות כמו מולקולות מים עם זכרון שהן בעלות סגולות רפואיות .