פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
החדר החמישי בלב/ סיפור קצר בשלושה חלקים מאת איילת הלר

החדר החמישי בלב/ סיפור קצר בשלושה חלקים מאת איילת הלר

חברי הקהילה | 12/12/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אני לא זוכר אפילו פעם אחת שאמרתי לאישה קרובה אלי שאני אוהב אותה. לא אהבה של בן לאמא שלו, את יודעת, אהבה של גבר לאישה- אישה.

אני לא מכיר רגש כזה בתוכי. אני ת'אמת חיפשתי, את המקום הזה בפנים כי אשתי ממש רוצה שאני אגיד לה את זה ואת יודעת שאין דבר יותר חשוב מהקשר בין איש לאשתו. הקדושה הזאת שאחרי המקווה, הצפייה וההתרגשות. בכל פעם ביום המיוחד הזה, אני מתכוון להגיד לה את זה. אני מסתכל אליה מאוד מקרוב, נושם איתה את אותו האוויר החם אבל העניים שלי לא יכולות לשקר לה. היא אומרת לי ככה בשקט, אחרי שאנחנו ביחד אני אוהבת אותך,
ואני שותק.
אשתי לא אוהבת אהבה גופנית. בעצם אם אפשר היה לפטור אותה מזה נראה לי שהיא הייתה שמחה. אני לא רוצה לבקש ממנה משהו שהיא לא רוצה לתת. אני מכבד אותה. לכן אני מוצא את עצמי במקומות מעניינים איך אומרים.
הפעם הראשונה שלי הייתה כשהתגנבתי לחדרה של בת 17, אני לא חושב שהיא הייתה יותר צעירה מזה. אבל גם שבע עשרה זה מאוד צעירה. היא גרה במורדות חיפה. היא חיפשה דמות אב כמו שהפסיכולוגים אומרים. אשתי פסיכולוגית שעובדת ברווחה, לא סיפרתי לך. אני זוכר את עצמי נוסע שעות באזור התעשייה של חדרה מתלבט אם לעלות לחיפה ויודע שברגע שאני אעשה את הצעד הזה החיים שלי ישתנו.

כאדם דתי,זה לעבור גבול מאוד ברור גבול ביני לבין זה שמלמעלה. אני אגיד לך את האמת אצלנו לא נהוג לדבר עם אישה על דברים כאלה, אני אגיד לך יותר מזה, אני לא חושב שמישהו מהחברים שלי היה חושב את זה עלי. אני כל כך לא מתבלט בשום צורה, בכלום.
את שואלת איך פגשתי אותה. אני לא רוצה להיכנס לזה אני רק אספר לך מה היה. הילדה הזאת פתחה לי את החלון בחדר שלה ואני כמו בסרטים התגנבתי אליה לחדר ושם היה מה שהיה. אשתי הייתה בהריון עם הילד הראשון שלנו.זה היה אז, הייתי שיכור מהפתיחות שלה, אני חושב שנשים אצלנו לא יודעות את כל מה שהיא ידעה.
כשנסעתי הביתה הרגשתי גבר בעננים וכשאשתי התקשרה, הייתה לי בחילה. הלב שלי כאב בגלל שבאותו הרגע שאני לא אשכח אותו בחיים, צמח לי חדר נוסף בלב .חדר שכל פעם תשכור אותו מישהי אחרת לזמן מוגבל ואני אזרים אליו חמצן עד שהיא תעזוב אותי בפתאומיות מצערת ואני אחזור אל אשתי האוהבת שבעצם לא עזבתי מעולם.

לחיות רק דרכי

את קולטת שאני חיה כמו קלישאה? כולם אומרים שהרוסיות זונות. אז מה אני? עכשיו אני בת עשרים ושמונה אבל מגיל חמש עשרה אני פוגשת בחורים מתחת לבית שלי, בחדר שלי.יום אחד פגשתי בחור באוטו שלו, הוא הגיע במיוחד אלי מראשון. הוא רצה לעשות משהו שאני לא רציתי. איכשהו הצלחתי לצאת מהאוטו שלו ולברוח אלייך. את לא ידעת את זה ,ככה נראה לי , אבל כל גיל ההתבגרות שלי הייתי פוגשת גברים שהיו מגיעים אלי . היום שאני מנסה לחשוב מאיפה הם באו, אני זוכרת שהייתי מתכתבת איתם באינטרנט, טלפון ו-הופ. האמת היא שאני לא ממש יודעת מאיפה הם באו אבל פגשתי עשרות גברים. היום אני מבינה שהם לא אמרו לי את הגיל האמיתי או את המקום האמיתי שבו הם גרו. זה לא היה כיף גדול אבל המשכתי. ואת יודעת למה? זה הכל בגלל התמכרות, כמו מסומם שצריך את המנה שלו, אני התמכרתי להרגשה מאוד מסוימת. את רוצה שאני אגדיר אותה? סבבה. יש לי תשובה מוכנה, כל הצבא והלימודים חשבתי על זה ויש לי הגדרה. מה שבעצם אני רציתי שיהיה מישהו בעולם הזה שיגיד לי שאני יפה ושיש לי גוף ששווה ליסוע אליו מראשון, מתל אביב, מחיפה מנהריה. אפילו שהשער שלי מתולתל ואני לא רזה, אפילו שאני בהירה כמו שיש ולא גבוהה בכלל ואפילו שיש לי עיניים אפורות ולא כחולות ואני לא מצליחה לגדל ציפורניים מרוב שאני כוססת אותן. מה שאני הכי אהבתי זה שלמרות שיש להם אשה וילדים הם מפנים לי זמן ויש רגע אחד כזה שבו הם מחזיקים אותי בנואשות כזאת, כאילו הדרך היחידה לחיות זה דרכי. אני אוהבת את השנייה הזאת ונראה לי שהתמכרתי אליה. ואת יודעת מה? קרה משהו ממש מוזר שמתאים לראש הדפוק שלי. אני בעצם אספתי את כל השניות האלה ובראש שלי יש סרט. אני חיה בסרט הזה. כל פעם אני מריצה אותו בראש, עד היום, עשר שנים אחרי זה.
אני לא חושבת שאת צודקת. אין גברים שמתעניינים בראש של האישה שמדברת איתם. אם הייתה לך יכולת אמתית לדבר עם גברים והם לא היו מתביישים הם היו אומרים לך את האמת . כל הנשים הן קודם כל גוף. וכשאת מבינה את זה. את צריכה להתנהג ככה גם החוצה אל העולם הגברי.אני מכבדת אותך והשאלה שלך מזכירה לי את מה אמרתי לך כשהייתי נערה צעירה. לא חשבתי שמגיע לי להתחתן ואני עדיין לא מצליחה להחזיק מערכות יחסים ארוכות. תקשיבי, אני לא ראיתי בחיים שלי מודל נורמלי לנישואין. מה, אבא שלי שנשאר ברוסיה? אמא שלי שכל מה שעניין אותה זה העבודה שלה כקרדיולוגית בכירה באיכילוב? , האמת שגם אני לא מצליחה לבסס קשר מעבר לקשרי עבודה עם גברים. כמו שאת רואה אותי, אחראית משמרות אזורית בסלקום, מנהלת חמישים גברים עובדים. למה את חושבת שזה אפשרי? כי אני יודעת בדיוק מה זה גבר ואיפה צריך להחזיק כדי שהוא יבין שהוא יכול לחיות כאן רק דרכי.

מודל לחיקוי

היום נדהמתי לשוחח עם אשה שמוצאה מרוסיה, אתה יודע, בטח לא יהודיה, שבאה אלי לשיחה בקליניקה ברווחה,ירחם השם, עם לב שבור. אשה שהיא לא כמונו. היא אין לה כלום. בעלה נשאר ברוסיה והיא ביחסים לא טובים עם הבת. היא חשבה להחזיר את הבת לרוסיה להורים שלה כי היא לא יודעת מה עובר עליה. האישה הזאת שנים אין לה גבר. במקצוע היא ד"ר לקרדיולוגיה באיכילוב. יוסי, אתה שומע? מתקנת לבבות של אחרים. כל בוקר היא נוסעת לעבודה שלה באיכילוב מחיפה, איזו נחושה היא להצליח. והדבר הכי חשוב, משפחה אין לה כאן. לא אמא, לא אחות. היא כל הפגישה עישנה בשרשרת סיגריה בסיגריה. והסיגריות כאלה דקות דקות יוסי, היא מחזיקה אותן בין אצבעות ארוכות שבקצה שלהן לק אדום של פרוצות והשיער שלה שחור,קצר, מסודר ומבריק. אני יוסי, הרגשתי, אני הרגשתי לא מספיק מטופחת לידה.
היא דיברה על כמה שהיא לא אוהבת את הבת שלה. שלא נוצר הקשר שהיא כל כך רצתה שיווצר.כי מילדות הייתה בעיה. כבר שהיא נולדה היא ראתה שהבת שלה פשוט נורא דומה לבעל הרוסי זה שסיפרתי לך שנשאר ברוסיה. הוא בעל שהיכה אותה. כן, יוסי, זה נורא לשמוע את זה.
הבת שלה ממש בניגוד אליה גוצה עם תלתלים וציפורניים כסוסות. לא יוסי, היא לא הראתה לי תמונה היא היגיעה עם הבת שלה ושפכה עלי ועליה את כל המידע הזה. הבת שלה לא ידעה איפה בדיוק לשים את עצמה. העיניים האפורות שלה התמלאו דמעות. ואמא שלה לרגע אחד לא הסתכלה עליה. אלא רק נשפה עליה עשן מידי פעם.
אני הסברתי לה שמה שמתקן את עולמינו הם יחסים בריאים בין אדם לחברו ובן אדם לבורא עולם וקשר טוב יכול לבנות אנשים פגועים. סיפרתי לה ככה שנחה עלי הרוח את הסיפור שלנו, איך הוצאת אותי ממאה שערים, שובב שכמוך, איך ראית בי אתגר שצריך לפצח ואיך אני למרות שאתה בן אדם שלא מתבלט יותר מידי ואין בו בכלל צבעים לכאן או לכאן השלמתי עם הרעיון שאתה לא תהייה איש של קריירה. לא תחזור מאוחר כל לילה , אלא תעבוד חצי יום ותגדל את הילדים ביחד איתי בשמחה ובאושר. ברגע הזה היא אמרה לילדה שלה בכאב- מה אני אעשה אתך? אני כבר לא יכולה יותר, תספרי לעובדת הסוציאלית מה היה אתמול בלילה. והילדה אומרת מה היה? אתה יודע עם עיני עגל תמימות כאלה. ואז האימא שלה מספרת לי שנכנס אליה מישהו מהחלון בחדר. והילדה אמרה- אמא מה נסגר אתך את מדמיינת? והאימא אמרה לה שהיא יודעת שהיא מארחת גברים. יוסי אתה שומע. איזה גבר יבוא לילדה בת חמש עשרה? אז למרות שזה ממש לא מקצועי הצעתי לה שהילדה תבוא לגור אצלינו יום יומיים בשבוע רק בשביל שתקבל דוגמא איך בית אמיתי צריך להתנהל, אתה יודע, שיהיה לה מודל לחיקוי.

עוד בבלוג של חברי הקהילה

כָּל שֶׁרָצִיתִי הָיָה לֶאֱכֹל,  פַּת צְנוּמָה  רְעֵבָה הָיִיתִי,  דַּקִּיקָה,  בִּטְנִי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.