שעתיים במיון
מור גרוזברד | 2/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
ואת רוצה את זה עכשיו ואת רוצה את זה כאן
וכבר היית צריכה ללכת הביתה מזמן
ולמה המכתב שחרור מתעכב
כי בטח הרופא שלך לא עובד
הוא סתם יושב ומשחק במחשב
וזו לא הסוכרת שהזנחת שנים
זו המערכת, זה הרופאים
וחיסונים זו בעצם קונספירציה אחת גדולה
וכך גם התרופות
ולמה ברגע זה ממש לא יכולה לבוא האחות
אתה לא מבין איך אתה מחכה במיון שנים
ומה הקשר שאין תקנים
״ולמה את באה בחמש בבוקר לקחת דם,
את לא רואה שאני ישנה
אי אפשר לבוא אחר כך?
אני ממש לא מבינה״
״סליחה, אני באמת לא יכולה, אחרייך יש עוד דמים לקחת ועוד אנשים לראות,
ובאמת אני רק עושה את מה שאני צריכה לעשות״
ואז בא משבר וטורף את כל הקלפים
והמרפסות יום אחד התמלאו אנשים
ומחאו כולם כפיים
לצוות הרפואי
שעליו צרחו
ולפעמים גם הרימו יד
ועכשיו כולם מתבוננים בקטסטרופה מהצד
ונשארת אולי תקווה בלב לשינוי
שלא יהיה מייד
אבל אולי משהו
מהקטסטרופה הזו תישאר
אולי לקח קטן
אולי קצת יותר סבלנות
ואמון
אולי לא נורא, לחכות עוד שעה-שעתיים במיון
