"אם בטהובן היה בגן ילדים היום, היינו מסממים אותו, והוא היה הופך לפקיד בדואר"

שפיות זמנית | 18/11/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

העיתונאי, החוקר והסופר אנדרו סולומון שכתב את הספר עטור הפרסים "דמון של צהריים: אנטומיה של דיכאון" פרסם לאחרונה ספר חדש "far from the tree" ("רחוק מהעץ") אודות הורים שלומדים להתמודד עם השונות של ילדיהם ולתת לה משמעות. לפני שלושה שבועות בכתבה שפרסם ב"ניו יורק טיימס" הוא התייחס לחריגות של ילדים מחוננים ולהתמודדות של הוריהם עם כך.
"תקופות ארוכות בהיסטוריה נחשבו ילדי פלא לאחוזי דיבוק. אריסטו חשב שלא יכולה להיות גאונות ללא טירוף, פגניני הואשם כי מסר עצמו לידי השטן. הקרימינולוג האיטלקי צ’זארה לומברוזו אמר ב–1891 כי 'גאונות היא פסיכוזה ניוונית אמיתית המאפיינת את חסרי השפיות המוסרית'. מדעי המוח דהיום מראים כי תהליכי היצירתיות והפסיכוזה מתרחשים בדרכים דומות במוח. שניהם תלויים בירידה במספר קולטני דופמין D2 בתלמוס. יש רצף בין שתי התופעות, ללא קו מפריד ברור ביניהן.
"הורים לילדים עם מוגבלויות צריכים ללמוד לראות את הזהות של ילדיהם דרך המחלה. אולם הורים לילדי פלא מתמודדים כל יום עם הזהות של הילד, ויש ללמד אותם דווקא להכיר בסכנות המחלה שבתופעה. אפילו ילדי פלא שלא מאובחנים כסובלים מאיי.די.די או אספרגר צריכים מישהו שיתווך להם את הבדידות הנובעת מהיותם חסרי קבוצת שווים ומכך שאת מערכת היחסים העיקרית שלהם הם מקיימים עם חפץ דומם. 'אם אתה משקיע חמש שעות ביום באימונים, והילדים האחרים משחקים בחוץ בייסבול, אתה והם לא עושים אותם הדברים', אומרת קארן מונרו. 'אפילו אם אתה אוהב את האימונים ולא יכול לדמיין את עצמך עושה משהו אחר, אין זה אומר שלא תרגיש בודד'"

תרגום לכתבה, שהופיעה במוסף "הארץ", אפשר למצוא כאן.