הָשִׁיבוּ לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹזֶרֶת לַגּוּף עִם פְּקִיחַת עֵינַיִם
עלון פסיכולוגיה עברית | 1/2/2026 | הרשמו כמנויים
בתחילת השבוע הושבה לארץ גופתו של החטוף האחרון רני גואילי, ובכך נחתמה ההמתנה המייסרת לשובם הביתה של כולם. עכשיו. או 843 ימים. שיבתו של גואילי, לוחם עז רוח, חתמה פרק מר ומותח בתולדות העם הזה. במובנים מסוימים, השבת גופתו של החטוף האחרון, מפנה את הדרך למשימה לאומית אחרת, דואבת, ומתמשכת, כזו שאין לה תאריך תפוגה או קו סיום – משימת האבל על אלפי הנרצחים בשביעי באוקטובר ובמהלך המלחמה, ביניהם גם כאלה שגופותיהם נחטפו או מי שנחטפו בחיים והוחזרו בלא רוח חיים. עכשיו, כשכבר לא מחכים לעוד בשורה, נדרש כפרטים, כקהילות וכחברה, לשוב אל כאבו הצורב של האובדן, בו אין ציפיה להתרה, ואין שיבה או השבה. להתעקש לא להותיר את מי שאיבדו מאחור. למצוא את הדרך לשאת את אבל האובדן בתוך החיים.
השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים מרתקים וטורים מעוררי מחשבה:
מושגי העצמי המבני והמותמר, הלקוחים מפסיכולוגיית העצמי, ניתנים להקבלה ממושגים מהתיאוריה והפרקטיקה האינטרסובייקטיבית ומהפסיכותרפיה הגופנית. מושגים אלה מתארים את הפעימה הנפשית שמתרחשת באדם, שהוא גם בעל תחושת עצמי מבנית, רציפה, מובחנת ונפרדת וגם בעל תודעת עצמי אשר מתמוסס, מתמזג עם סביבתו וחורג ממבניותו ובכך מותמר. האפשרות לפעימת חיים זו, של התמרה והתפתחות בתוך מבנה, מושפעת מהסביבה בכלל ומאירועים טראומטיים בפרט, באופן שמתבטא בגוף ובנפש כאחד. מאמרו של רונן לוי מדגים וממחיש עקרונות אלה באמצעות תיאור מקרה.
"לא רואים עלייך, לא רואים אותך" - אבחון אוטיזם רגיש-מגדר מסקירה ביקורתית להמלצות מעשיות - תהליך אבחון האוטיזם אינו מתקיים בחלל ריק; הוא משקף הטיות היסטוריות של שדה קליני ומחקרי שכונן ברובו על מדגמים של בנים ועל תפיסת "פרופיל קלאסי". פרדיגמה זו הבליטה מופעים גלויים לעין - כגון קשר עין לא טיפוסי ודפוסים חזרתיים - ובד בבד החמיצה מופעים שקטים ומוסווים, השכיחים במיוחד בקרב בנות ונשים. סקירתם של אריאלה עילם, צילי ניר, קטיה רובינשטיין, שרית פרג'יאן-ראוך מבקשת להתחקות אחר שורשי ההדרה המערכתית, להציג את הפנוטיפ האוטיסטי השכיח אצל בנות ונשים ואת דפוסי ההסוואה והמיסוך, ולהבהיר כיצד אלו תורמים להחמצות אבחוניות ולעיכובים כרוניים בקבלת האבחנה. לאחר המסגור ההיסטורי והתיאורטי, מוצעת עדשה מבדלת הבוחנת את הסוגיה לאורך ארבעה צירים מרכזיים. המאמר חותם בהמלצות יישומיות לכינון תהליך אבחוני עדכני, רגיש-מגדר ומכבד.
התפתחותה של הפסיכולוגיה החינוכית מהתמקדות בתהליכי אבחון והשמה לחינוך המיוחד, להשפעה מערכתית על מערכת החינוך, הינו נושא המעסיק את הפסיכולוגיה החינוכית כבר עשורים רבים. מאמרו של אלון נוימן הינו הסבר למחקר הכולל סקר עבודה מערכתית בבתיה"ס במסגרת השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים בישראל. מחקר זה הוא הראשון מסוגו בארץ במאה ה-21, ויש לו גם חשיבות בינלאומית, עקב המעמד הייחודי של הפסיכולוגיה החינוכית הישראלית, המממש באופן כמעט מלא את השאיפות של בכירי הפסיכולוגיה החינוכית בארה"ב וברחבי העולם. המחקר בישראל יכול לבחון השערות וטענות המושמעות בספרות הבינלאומית לגבי האופן בו ניתן לקדם את החזון של פסיכולוגיה חינוכית מערכתית ומשפיעה. המחקר הנוכחי מזהה 6 פעולות מערכתיות מרכזיות, ובוחן את האופן בו פסיכולוגים חינוכיים תופשים ומשלבים אותם בעבודתם. מטרת המחקר היא לבחון מהי הדומיננטיות של תפיסת תפקיד מערכתית עקיפה בעבודת הפסיכולוגים, אילו פעולות מקצועיות מערכתיות מתבצעות ביתר שכיחות בבתי הספר, ואילו השפעות של משתני רקע ודמוגרפיה ניתנות לזיהוי? מטרת המאמר היא לתת רקע תיאורטי על מנת לחזק את הנכונות של פסיכולוגים חינוכיים להשתתף במחקר ולהיות מודעים לתהליכי העבודה, גם לקראת פרסומם בעתיד.
יסכה יצחק מביאה במאמרה סקירת מחקר הבודק כיצד סנכרון תנועה בין הורה לילד בגילאי 3–4 קשור להתפתחות הקשב. באמצעות ניתוח וידאו ממוחשב (MEA) של משחק משותף בתנאי מסיחים שונים ושאלוני Conners-3 נמצא כי סנכרון תנועה גבוה קשור לזמן ממושך יותר של התמקדות במשחק המטרה. אצל בנים בלבד נמצא גם קשר לחיזוק הקשב למסיחים חזותיים, וסנכרון גבוה מיתן פערים מגדריים אלו. הממצאים מציעים שסנכרון תנועתי־לא־מילולי הוא מנגנון מרכזי בפיתוח קשב ויכול לשמש יעד לאבחון ולהתערבויות מוקדמות.
ובפסיכובלוגיה
אל תֵּשְׁבִי לבַד על שְׂפַת הַלַּיְלָה – ישׁ מָקוֹם שֶׁאֵלָיו תִּלָּקְחִי' - האני הכותב כמקום מבטחים – ד"ר ליאור גרנות כותבת על שפת הלילה ועוד –
"שפת הלילה היא פתחו של הלילה, כמו פתח לחשוך, למסתורי, למאיים; אבל היא גם שפה במובן של language. שפת הלילה היא אולי אותם אזורי נפש ש"אין להם שמות", האזורים הגולמיים, הפרומים, הפגיעים, החלוּמים, המעורבבים אלו באלו, רכיבי ביתא – בהמשגתו של בִִּיון, ושם – אומרת תום לתרצה, באזורים האלו ממש – אני אִתךְ. דווקא באזורים האלו אנחנו זקוקים לאחר שיהיה איתנו, שיעניק לנו מנוכחותו, אולי משום שחלקי העצמי הקוהרנטיים, היציבים שלנו – פחות נוכחים באזורים אלו, ואנחנו זקוקים לאחר שיישא אותם בתוכו, שיוכל בנוכחותו להפוך אותם ל"רכיבי אלפא" שהם הבסיס לחשיבה. בנוכחות של אחר ש"נמצא שם" איתנו ה"שום מקום" עשוי להפוך ל"מקום" ".
וד"ר ארנון רולניק כותב על 'סבאות קלינית' - מודל של קליניקה כמשפחה רב דורית –
"במרחב הטיפולי הקלאסי, אנו רגילים לדבר על העמדה הטיפולית כאנלוגית לעמדה הורית. על פי וויניקוט, המטפל כמו גם ההורה, הוא זה שמספק את ה-Holding, את המיכל ואת ההזנה הרגשית הישירה לה זקוק המטופל. שנים לאחר מכן, מדבר ג'פרי יאנג על "הורות מתקנת " שהיא הלב של הסכמה תרפיה. לפי יאנג, המטפל פועל בדרכים רבות כהורה: הוא מציע טיפוח, הדרכה, הגנה, והצבת גבולות. בקליניקה שלנו, המורכבת מצוות של מטפלים ומנהל מקצועי, נדרשת פריזמה משפחתית נוספת שקראנו לה "סבאות קלינית"...המטופלים מגיעים תמיד אלי – מנהל הקליניקה – ואני פוגש אותם למספר שיחות בתחילת הטיפול בהם אנחנו מחפשים את סוג הטיפול שיתאים לפונה, כמו גם את דמות המטפל או המטפלת שתתאים. לעיתים אנו מתעכבים יותר על סוגי הטיפול שכבר עבר הפונה, על סוגי הדמויות שיהיה לו נוח לשתף אותם כמו גם הפנטזיה הקוראטיבית שלו: מה הם ציפיותיו מהטיפול ומהמטפל. ייחוד נוסף של המודל הסבאי הוא שמטופל מודע לכך שמנהל הקליניקה מעודכן בהתקדמות הטיפול ובסיטואציות מסוימות גם משתתף (בד"כ מרחוק) בפגישה משולשת עם המטופל והמטפל. בפוסט זה אני מבקש להציע את מושג "הסבאות הקלינית" כתפיסת העולם המנחה את עבודתנו במערכת רב שכבתית כזו.
- פרסומת -
עם פקיחת עיניים / דליה רביקוביץ
שֶׁלֶג בֶּהָרִים
מֵעַל לַמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהִים
וּמֵעַל יְרוּשָׁלַיִם.
רְדִי יְרוּשָׁלַיִם
וְהָשִׁיבִי לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי.
בּוֹאִי בֵּית לֶחֶם
וְהָשִׁיבִי לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי.
בּוֹאוּ הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים
וּבוֹאוּ הָרוּחוֹת
וְשִׁטְפוֹנוֹת בַּנְּחָלִים
וְהָשִׁיבוּ לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי.
וַאֲפִלּוּ אַגְמוֹן כָּפוּף
אוֹ גִּבְעוֹל רָזֶה בַּזֶּרֶם
וְשִׂיחֵי מִדְבָּר חוּטִיִּים
הָשִׁיבוּ לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי
כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹזֶרֶת לַגּוּף
עִם פְּקִיחַת עֵינַיִם.
Image: Abstraktne kompositsioon / Sõber, Linda
"
