'סבאות קלינית' – מודל של קליניקה כמשפחה רב דורית

ארנון רולניק | 30/1/2026 | הרשמו כמנויים

במרחב הטיפולי הקלאסי, אנו רגילים לדבר על העמדה הטיפולית כאנלוגית לעמדה הורית. על פי וויניקוט, המטפל כמו גם ההורה,  הוא זה שמספק את ה-Holding, את המיכל ואת ההזנה הרגשית הישירה לה זקוק המטופל. שנים לאחר מכן,  מדבר ג'פרי יאנג על "הורות מתקנת "  שהיא  הלב של הסכמה תרפיה. לפי יאנג, המטפל פועל בדרכים רבות כהורה: הוא מציע טיפוח, הדרכה, הגנה, והצבת גבולות.

בקליניקה שלנו, המורכבת מצוות של מטפלים ומנהל מקצועי, נדרשת פריזמה משפחתית נוספת שקראנו לה "סבאות קלינית"

אנו מונים כעת כתריסר מטפלים, גברים ונשים בגילאים מ 75 עד 30. רובם עם ותק לא קטן  ונסיון קליני. בבחירת המטפלים הקפדנו גם  על מגוון של אוריינטאציות טיפוליות.

המטופלים מגיעים תמיד אלי – מנהל הקליניקה – ואני פוגש אותם למספר שיחות בתחילת הטיפול בהם אנחנו מחפשים את סוג הטיפול שיתאים לפונה, כמו גם את דמות המטפל או המטפלת שתתאים. לעיתים אנו מתעכבים יותר על סוגי הטיפול שכבר עבר הפונה, על סוגי הדמויות שיהיה לו נוח לשתף אותם כמו גם הפנטזיה הקוראטיבית שלו: מה הם ציפיותיו מהטיפול ומהמטפל.       

ייחוד נוסף של המודל הסבאי הוא שמטופל מודע לכך שמנהל הקליניקה מעודכן בהתקדמות הטיפול ובסיטואציות מסוימות גם משתתף (בד"כ מרחוק) בפגישה משולשת  עם המטופל והמטפל.

בפוסט זה אני מבקש להציע את מושג "הסבאות הקלינית" כתפיסת העולם המנחה את עבודתנו במערכת רב שכבתית כזו.

הסבאות כמרחק אופטימלי

בדיוק כפי שההורה נמצא בתוך "החפירות" של היומיום הטיפולי  חווה את הסערות, את ההעברות הקשות ואת רגעי חוסר האונים  אני -הסבא הקליני- נמצא צעד אחד מאחור. זהו אינו מרחק של ניכור, אלא מרחק של פרספקטיבה. תפקידי הוא להחזיק את המבט הרחב. ה"מרחק הסבאי" מאפשר לי להיות פחות מוצף מהתהפוכות המיידיות, ובכך להוות "אי של שפיות" ופרופורציה עבור המטפל המושקע בקשר.

הכשרה להנחיית דיאלוג מוזיקלי
בואו ללמוד כיצד להשתמש במוזיקה גגלי לדיאלוג והקשבה בין קבוצות קונפליקט.

הדרכה כ"השקיה" של המטפל ודרכו את המטופל

אנו רואים  בתהליך ההדרכה והליווי בקליניקה מעין מערכת השקיה רב שכבתית בה מנהל הקליניקה "משקה" את המטפלים. המטפל הוא הצינור שדרכו עוברת החיוניות, התמיכה והידע. תפקידי הוא לוודא שהצינורות פתוחים, שהאדמה עשירה במינרלים של הבנה תיאורטית, ושהמטפל מרגיש "רווי" ונתמך מספיק כדי שיוכל להזין את המטופל.

התמודדות עם משבר וצמיחה דרך העין הסבאית

• ברגעי משבר: כשטיפול נתקע או כשהמטפל חווה "בצורת" רגשית, הסבאות הקלינית מתפקדת כהשקיית חירום. המטפל יכול להישען על החוסן והניסיון שלי, ובכך למנוע התייבשות ושחיקה. הידיעה של המטופל שיש "סמכות עליונה" שרואה את התהליך מגבה את המטפל ומתגייסת לפתרון המשבר מעניקה ביטחון אונטולוגי עמוק.
• ברגעי צמיחה: כשהמטופל מתחיל ללבלב – מפתח תובנות חדשות או משיג "קבלה מוחלטת" של חלקי נפשו – התפקיד הסבאי הוא לתקף את ההצלחה. כשמנהל  הקליניקה  "משקה" את המטפל בהכרה בערך עבודתו, הביטחון הזה מפעפע הלאה אל המטופל ומחזק את צמיחתו.

העברה בין-דורית של ה-Ethos המקצועי

הסבא הוא שומר המסורת. המפגש הראשוני שלי עם המטופל הוא "טקס המעבר" שבו מנהל הקליניקה  מעניק את ברכת הדרך ומחבר בין המטופל לבין המטפל המתאים לו ביותר. בדרך זו, המטופל אינו נמצא רק בתוך קשר דיאדי, אלא מרגיש חלק משושלת מקצועית, חלק מגוף רחב יותר שדואג לו.

"על כן יעזוב איש" – נפרדות בתוך שייכות וגדילה

היבט משמעותי נוסף בתפיסתנו לקוח מהפסוק: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב', כ"ד). בתפיסה שלנו, "עזיבת בית ההורים" אינה חייבת להיות פרידה פיזית או ניתוק מהקליניקה. אנו רואים בברכה את התהליך שבו המטפל מתחיל "לדבוק" בפרקטיקה העצמאית שלו ומפתח אותה, לעיתים במקביל להמשך היותו חלק אורגני מהצוות שלנו.

הסבאות הקלינית מאפשרת את המרחב הזה:

• צמיחה במקביל: המטפל מצמיח כנפיים עצמאיות בחוץ, תוך שהוא ממשיך ליהנות מהשורשים ומההזנה המשותפת בתוך הקליניקה.
• שינוי הדינמיקה: התהליך הזה הופך את הקשר בינינו מהדרכה היררכית לשותפות קולגיאלית. המטפל מביא את הניסיון שהוא צובר ב"שדה" הפרטי שלו בחזרה אל הקליניקה, ובכך מעשיר את כולנו.
• המשכיות השושלת: בדומה למשפחה רב-דורית בריאה, היכולת של המטפל לבנות את ביתו המקצועי תוך שמירה על קשר עם "בית המקור" היא סימן לבשלות וחוסן. העצמאות אינה סותרת את השייכות – הן מזינות זו את זו.

סיכום

תיארתי כאן את הדרך בה התפתחה הקליניקה שלנו במשך יותר מ25 שנה . אנו מדמים אותה כגן חי ונושם: המטפלים הם אלו שעמלים יום-יום על הטיפוח הישיר, ואני כאן כדי לוודא שמערכת השורשים חזקה והמים זורמים. אין לי ספק כי אנו עדיין בתהליך של למידה ובדיקה עצמית של היתרונות והחסרונות של מודל העבודה שלנו. כדימוי הצגנו את הקליניקה כגן בו אנו עוזרים למטופלים לצמוח.  המטפלים הם אלו שעמלים יום-יום על הטיפוח הישיר.  תפקיד הסב– כפי שהוצג כאן, הוא לגדל את המטפלים ודרכם את המטופלים  לוודא שמערכת השורשים חזקה, ושהמים זורמים גם בעונות קשות  כל זאת כדי הגן הזה ימשיך לצמוח ולהשתקם.

*פוסט זה נכתב בשיתוף עם גיא יולזרי מטפל רב נסיון שפתח עימי את מודל ההורות והסבאות