בלבי, שהוא כציפור העפה אל המולדת
עלון פסיכולוגיה עברית | 11/1/2026 | הרשמו כמנויים
בימים אלה אנחנו עדים, משתאים, לגל התקוממות עז של מתנגדי משטר האייתולות באיראן. גברים ונשים, מבוגרות וצעירים, יוצאים לרחובות, תוך סיכון משמעותי של חייהם, בתקווה לכונן מהפכה שתפיל את המשטר. דינמיקה של מהפכות היא עניין שכתבו ועוד יכתבו עליו רבות, אבל ברמה המיידית, האנושית, קשה שלא להתפעל ולהצטמרר, אל מול היכולת האנושית למחות ולהתנגד, להאבק ולהלחם תוך סיכון, נגד כפיה אכזרית ובעד החירות והחיים עצמם. נמשיך לעקוב בציפיה דרוכה.
השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים נהדרים ומעוררי מחשבה:
הספרות והפרקטיקה הפסיכואנליטית והפסיכודינמית מתמקדות בסבל הילדים ובכישלונות ההורים, וממעטת להתבונן בצורכי ההורים, במחסומים המגבילים אותם – ובהתהוות המצפון ההורי. מאמרו של רפי ישי מציע לתת מקום בטיפול לאתיקה הורית, הנובעת מתוך "הממד ההורי בנפש". הממד ההורי מתואר במאמר כממד אשר אינו שייך בהכרח רק להורים הביולוגיים או למבוגרים. הוא מתפתח ומתעצם מראשית החיים, ומתבטא בעמדה מצפונית של אחריות, מסירות והדדיות כלפי אחר חסר ישע. הפוטנציאל המוסרי והיצירתי הגלום בהורות מתבטא לעיתים במצבי קיצון, שדווקא בהם מתגלות לעיתים יכולות הוריות מופלאות. אולם במקרים אחרים אירועי חיים שליליים עשויים להביא לחסימה של הממד ההורי להצטמצמותו או להתערערותו, ולעורר ייסורי מצפון המחריפים את מצוקת ההורה. המאמר מציע כי זיהוי הממד ההורי במבוגר ובילד – גם במצבי קיצון של הורות חסומה – עשוי לאפשר שיקום של יכולות הוריות ולסייע להורים להתמקד וליהנות מההורות שלהם, ולחולל אפשרות לתיקון, פיוס והרחבת החוויה הנפשית של הממד ההורי.
עפרה מירון-ליכטר מציעה במאמרה הרחבה פרדוקסלית של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בחרדה. במקום לחתור להרגעה ישירה באמצעות מחשבות רציונליות, הרפיה והפחתת סימפטומים, המטפל מזמין את המטופל דווקא להתקרב לפחד, לשאוף ליותר חרדה ול״רצות״ את הקטסטרופה, כחלק מחשיפות התנהגותיות מתוכננות. כך הופך הסימפטום לכלי טיפולי: כל התקף חרדה נתפס כהתקדמות ולא ככישלון. הגישה מפחיתה מאבקי כוח, עוקפת את הצורך בתובנה גבוהה ומתאימה במיוחד להפרעות חרדה עמידות ולהתקפי פאניקה, כשהיא מיושמת באחריות ובשיקול דעת קליני.
מאמרה של רות מילר מציג את גישת ה"דיאדוג" – מודל אינטגרטיבי לטיפול בעזרת כלבים, המבוסס על מעבר מתפיסה מענישה וכפייתית ביחסי אדם–חיה לתפיסה אמפתית, מגוננת ומכבדת. דרך סיפור הקשר עם הכלבה בלה מתוארת תנועה מאילוף מסורתי המבוסס על כאב ושליטה לעבודה "פורס פרי" המדגישה רווחה ומוטיבציה פנימית. הדיאדוג מציע לראות בכלב סובייקט ושותף במרחב פוטנציאלי, המאפשר לזהות ולשנות דפוסי קשר לא מודעים של שליטה, נטישה וחוסר הגנה, ולהעביר את השינוי גם למערכות יחסים אנושיות – במיוחד אצל ילדים, הורים ומתמודדים שקשה להם לבטא עצמם במילים.
שיבה' / נדר נאדרפור (1929-2000), מגדולי משוררי הגולה האיראנית
תרגום: ניסים קריספיל
שוב אשוב,
אל סמטאות העפר של ילדותי,
אל עצי הרימון,
ואל הנהר
שֶׁאֶת שִׁירָתוֹ שָׁמַעְתִּי בַּחֲלוֹם
שוב אשוב,
ואם לא בגופי –
בלבי,
שהוא כציפור
העפה אל המולדת.
Photo by Sebastian Herrmann on Unsplash
