בפוסט שלישי בסדרה, אני משתף את עמיתי הפסיכולוגים בהתנגדות הגורפת של האקדמיה למתווה של מועצת הפסיכולוגים לקיצור משך ההכשרה בפסיכולוגיה מקצועית. ההתנגדות הוצגה בפני הוועדה לאחר פוסט קודם שהציג בפניכם את חוות דעתי השלילית על תוכניות מעשיות המבוססות על המתווה לרפורמה שהוצגו בפני וועדת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) הדנה בנושא.
הוועדה פנתה לכל המוסדות האקדמיים בישראל, אוניברסיטאות, מכללות מתוקצבות ומכללות לא מתוקצבות, וביקשה לקבל את חוות דעתם על מתווה הרפורמה. חוות דעת מפורטת של רוב ראשי המחלקות לפסיכולוגיה בישראל מוצגת בפניכם לאחר שקיבלתי אישור המאפשר את פרסום המכתב. חוות דעת נוספות הוגשו על-ידי הרקטורים של אוניברסיטאות המחקר, מוסדות אקדמיים נוספים, והוועדה המקצועית לפסיכולוגיה חינוכית. כולם באותה רוח.
כחבר ועדה, אני מקווה שההתנגדות הגורפת ללא יוצא מן הכלל תעצור את הניסיון לעשות שינוי מהיר בענף הפסיכולוגיה בהליך לא תקין שאינו משתף פעולה עם האקדמיה והשדה כאחד. הרפורמה המוצעת מונעת על-ידי רצון טוב לפשט, לחזק, ולייעל את המסלול הלימודי/הכשרתי של מומחים בפסיכולוגיה מקצועית. יש גם שאיפה מובנת להגדיל את הייצוג של מיעוטי יכולת ואוכלוסיות לא מיוצגות שאינם מגיעים במידה מספקת ללימודים ולהכשרה בפסיכולוגיה מקצועית, וגם הבנה שיש צורך להגדיל את כמות הסטודנטים שנכנסים להכשרה בתחומי התמחות שיש בהם מחסור חריף. אולם הליך לא תקין שאינו בנוי על שיתוף פעולה ולוח זמנים מזורז שאינו מאפשר שיתוף פעולה ועבודה סדורה יכולים ליצור מצב שבו רצון טוב מוביל לתוצאה מזיקה.
מזכיר שוב את הכלל האתי Primum non nocere; בתרגום מילולי: ראשית, אל תזיק.
מאי 2025
הנדון: התייחסות ראשי המחלקות לפסיכולוגיה במוסדות האקדמיים לרפורמה המוצעת בהכשרת פסיכולוגים בישראל
פורום ראשי המחלקות לפסיכולוגיה במוסדות האקדמיים בישראל מברך על היוזמה לבחון את מסלול ההכשרה וההתמחות של מקצועות הפסיכולוגיה, מתוך מחויבות למערכת הציבורית ולצורך בהרחבת שירותי בריאות הנפש. עם זאת, הרפורמה המוצעת במתכונתה הנוכחית מעוררת דאגה עמוקה בשל השלכותיה האפשריות על איכות ההכשרה האקדמית והקלינית והנגשתה לאוכלוסיות מגוונות, רמת המחקר וההוראה, עתיד הפסיכולוגיה כתחום מדעי מוביל בישראל, וזהות התחום כמקצוע טיפולי המבוסס על ידע מדעי.
להלן מספר נקודות שנבקש להדגיש:
1. כשלים בגיבוש הרפורמה ותהליך מואץ ולא מקצועי - הרפורמה גובשה בלוח זמנים קצר וללא שיתוף מקצועי של נציגות מוסכמת מטעם המוסדות האקדמיים – הגופים האמונים על תוכניות הלימוד וההוראה. מסמכי הרקע שנשלחו למוסדות מצביעים על המחסור החריף בפסיכולוגים במקצועות ישומיים/קליניים בשירות הציבורי כבעיה המרכזית שיש לפתור. ואולם, הרפורמה המוצעת מתמקדת בקיצור ההכשרה האקדמית – מהלך שאינו צפוי להשפיע באופן ממשי על היצע הפסיכולוגיות/ים בשדה. הרפורמה מתעלמת מאחת הדרכים הברורות והישימות לקיצור משך ההכשרה: מעבר להתמחות במשרה מלאה, שתימשך שנתיים במקום ארבע שנים כיום. קיצור משך ההכשרה הוא מטרה ראויה – אך הוא אינו יכול להיעשות ללא תכנון מקצועי, בחינת חלופות, ושיתוף מלא של המוסדות האקדמיים המובילים את התחום.
2. פגיעה באיכות ההכשרה הקלינית/יישומית ובמערכת האקדמית - הרפורמה המוצעת מציעה שילוב של הכשרה אקדמית והתמחות קלינית משמעותית כבר בשלבים מוקדמים של הלימודים. שילוב זה צפוי ליצור עומס כבד על הסטודנטים והסטודנטיות ועל הסגל האקדמי, ולהוביל לפגיעה הן באיכות ובהיקף ההכשרה, והן בתשתית המחקר וההוראה בתחומי הפסיכולוגיה:
א . איכות ההכשרה הקלינית/ יישומית - הכשרה קלינית ויישומית איכותית מחייבת תהליך מתמשך של עיבוד, חונכות צמודה, הבשלה הדרגתית ושילוב מושכל בין ת י אוריה לפרקטיקה – מרכיבים שלא ניתן לדחוס למסלול משולב מבלי לפגוע באיכות ההכשרה המקצועית. פגיעה זו תשפיע באופן ישיר על איכות השירותים הפסיכולוגיים הניתנים לציבור הרחב.
ב. תשתית מחקר, הוראה וסגל - העומס הצפוי יפגע באיכות ההנחיה והמחקר, במיוחד בהיעדר סגל אקדמי בהיקף מתאים, ויצמצם את ההכשרה המחקרית של הסטודנטיות/ים. כתוצאה מכך, סטודנטיות/ים יתקשו להמשיך לתארים מתקדמים, והמערכת תאבד את הרצף שבין הכשרה למחקר – הקריטי לרמת המטפלות/ים.
מצב זה ירתיע חוקרות/ים צעירים מלהצטרף למחלקות הפסיכולוגיה, ויערער את הקשר ההדוק בין מחקר פסיכולוגי לעשייה טיפולית – אחד ממקורות העוצמה של התחום בישראל.
3. פגיעה באיכות המיון, בשוויון ההזדמנויות ובייצוג החברתי – אחת מאבני היסוד של הכשרת מטפלות/ים איכותיים היא מיון קפדני בשלב הכניסה למסלול היישומי , לאחר השלמת תואר ראשון בפסיכולוגיה. הרפורמה מציעה קבלה למסלול טיפולי כבר בתחילת הדרך האקדמית – למרות שאין כלים מהימנים להערכת התאמה לטיפול בשלב זה. מהלך זה צפוי להוביל הן לכניסה של מועמד ות/ ים שאינם מתאימים לעבודה טיפולית, והן להדרה של מועמדות/ים מוכשרים מרקע מוחלש – שנזקקים לחשיפה אקדמית כדי למצות את יכולותיהם. כך יאבד התחום את הגיוון התרבותי והחברתי ההכרחי לפסיכולוגיה ציבורית רלוונטית, ויגבר הנתק בין המקצוע לבין האוכלוסיות שאותן הוא אמור לשרת.
4. צמצום המסלולים הלא-טיפוליים וירידה בגיוון האקדמי - הרפורמה מקבעת את המסלולים היישומיים כציר מרכזי , והיא עלולה להחליש תחומי ידע ומחקר חיוניים כגון פסיכולוגיה קוגניטיבית, חברתית, או פסיכוביולוגיה, שבהם ישראל עומדת כיום בחזית המחקר העולמית. סטודנטיות/ים חזקים שלא יתקבלו למסלול קליני /יישומי צפויים לנטוש את התחום לחלוטין, אף שבמתכונת הקיימת רבים מהן/ם ממשיכ ות/ ים לתארים מתקדמים ומהווים למעשה את שדרת המחקר בתחום. תוצאה זו תוביל לירידה בביקוש לתואר בפסיכולוגיה, לפגיעה בהכשרת סגל עתידי, לדלדול המחקר במדעי הפסיכולוגיה, לירידת קרנה של האקדמיה הישראלית בתחום , ולפגיעה מקבילה באיכות ההכשרה היישומית/ קלינית.
לסיכום: בהתאם לאמור לעיל, לא נוכל לשתף פעולה עם התהליך המוצע. אנו קוראים להשהות את הרפורמה במתכונתה הנוכחית, ולהתחיל תהליך חדש, סדור, שקוף ומקצועי, תוך שיתוף מלא של נציגות מוסכמת של המוסדות האקדמיים המכשירים פסיכולוגים ופסיכולוגיות בישראל. אנו מוכנות/ים ומעוניינות/ ים להשקיע בכך זמן, ידע ומעורבות מתוך שותפות אמיתית שתחזק את האמון, האחריות והאיכות של המהלך כולו.
רק כך אפשר יהיה להבטיח רפורמה ראויה, שתענה על הצרכים הציבוריים והלאומיים תוך שמירה ואף חיזוק של איכות ההכשרה, מעמד המקצוע בשדה, ו מעמד הפסיכולוגיה כתחום מדעי מוביל ובעל זיקה חברתית.
בברכה,
ראשי בתי הספר, המחלקות והתוכניות לפסיכולוגיה במוסדות האקדמיים בישראל
אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' יואב קסלר
אוניברסיטת בר - אילן פרופ ' אילנית חסון - אוחיון
אוניברסיטת חיפה – פרופ ' גל ריכטר לוין
האוניברסיטה העברית בירושלים – פרופ' עירן הלפרין
אוניברסיטת אריאל – פרופ' יניב ממה
אוניברסיטת ריכמן – פרופ ' ענת ברונשטיין קלומק
האוניברסיטה הפתוחה – פרופ' גתית קוה
אוניברסיטת תל אביב – פרופ' שגב ברק
המרכז האקדמי פרס – פרופ' מלכה מרגלית
המכללה למנהל – ד"ר חנה בינוני
המרכז האקדמי למשפט ולעסקים – פרופ' עמי שקד
מכללת תל-חי – ד"ר עומר הורביץ
המרכז האקדמי רופין – ד"ר לילך לב ארי
מכללת עמק יזרעאל - ד"ר שרית אלקלעי
