מחשבות על המיתוסים שיכולים לעזור לנו להבין את התקופה הזו ואולי גם לתת לנו השראה
רות נצר | 31/3/2023 | הרשמו כמנויים
קשה להאמין אבל במיתולוגיה היוונית ממש בראשית הבריאה בולעים האבות אורנוס, ואחריו כרונוס את בניהם! הבולענות של כוחות הרגרסיה מאיימת עלינו כבר מראשית הבריאה וממשיכה להתקיים כאיום מתמיד בנפש האנושות. זו הבולענות של האב הנורא, האב העריץ, שקיימת עוד מלפני האב האדיפלי המנסה להשמיד את בנו.
תולדות האנושות הן אפוא מאבק מתמיד נגד כוחות ההרס והרגרסיה, מאבק כנגד העובדה המתוארת על ידי האל בספר בראשית "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
לפי ג'וזף קמפבל, חוקר המיתוסים החשוב, המיתוס המכונן של האנושות הוא המיתוס של מסע הגיבור הנאבק במפלצת הבראשיתית. המפלצת היא היצרים, הדחפים הראשוניים של האיד שמניעים אותנו ואת זולתנו, והגיבור הוא האגו שמכונן עצמו דרך הכנעת כוחם העודף או לחילופין התמרתם לכוחות אנרגטיים מסייעים. כך נבנית התודעה האנושית והאגו המוליך אותה.
לענייננו עכשיו המאבק נגד המפלצת אינו רק מאבקו של כל יחיד נגד מכשולי נפשו אלא מאבק משותף נגד המפלצת שהיא כוחות הצל של המנהיגות: כוחנות, שתלטנות, תוקפנות, אלימות, הונאה, נכלוליות, נרציזם, אגוצנטריות, רוע, בורות וחמדנות. זו מנהיגות ששכחה שיעדה הוא טובת העם והפכה למפלצת שמוצצת את דם נתיניה ומוליכה כך לחיסול התשתית שלה עצמה.
תולדות האנושות הן גם תולדות המאבק נגד טירנים, רודנים, מנהיגים נרציסטיים, שמולָכים על ידי האיד הבראשיתי הרגרסיבי המפלצתי ונתמכים על ידי מלחכי פנכה. הכוח האקטיבי של המאבק נגדם הוא שמאפשר את צמיחתו של הגיבור בכל אחד מאתנו. הכוח האקטיבי של המאבק הוא התקווה לכינונו של עולם טוב יותר.
המפלצת שעל הגיבור – שהוא כל אחד מאתנו – להיאבק בה, היא גם מפלצת החרדה, הדיכאון, חוסר האונים, הייאוש והפסימיות של עצמנו, בעוד התקווה ( "בת שנות אלפיים") ניזונה מעשיה אקטיבית וממאבק. ואלה ניזונים מאומץ ומערכים שוחרי חרות. כל אלה מחזקים את נפש היחיד ואת נפש החברה.
בימים אלה אני נזכרת בסופי שוֹל ותנועת הוורד הלבן. סופי שול, בת ה-21, ביחד עם אחיה הנס ועם מספר ידידים, ב- 1942 הפיצו עלונים שביקרו את המשטר הנאצי ושקראו להתנגדות עממית לשלטון הדיקטטורה הנאצית, בטענה כי תבוסתה של גרמניה היא רק עניין של זמן, וכי קרוב היום שבו ישלם העם הגרמני על פשעי המשטר. הם נתפסו מייד והוצאו להורג. בעת משפטה סופי הטיחה בפני השופט - "אתה יודע כמוני שהמלחמה אבודה. מדוע, אם כן, בפחדנותך אינך מודה בכך?". בלילה לפני הוצאתה להורג חלמה סופי חלום אותו ספרה לשותפתה לתא: בחלומי אני הולכת עם תינוק עטוף לבן להטבלת התינוק. פתאם נפערת תהום ואני נופלת פנימה, אבל אני מצליחה לזרוק את התינוק אל מעבר לתהום ולהציל אותו. והיא הסבירה: התינוק הוא הרעיון שלנו והוא יינצל. מילותיה האחרונות היו: "השמש עוד זורחת". חברי הקבוצה נחשבים כיום בגרמניה לאישים דגולים ופועלם מוערך בציבור הגרמני.
