קרן שלו אילות: כל הדברים היפים באמת
חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה | 17/2/2021 | הרשמו כמנויים
ד"ר קרן שלו אילות, פסיכולוגית קלינית, רמת השרון.
הקליניקה ממוקמת בבית עם כניסה נפרדת וחצר אנגלית. הקמתי אותה לפני שמונה שנים ומאז המיקום שלה השתנה מספר פעמים. מטופלת האירה את תשומת ליבי לכך שהסגנון של הקליניקה - עם הצבעוניות, הרכות והשלווה, נשאר יציב מאוד לאורך המעברים. אני מבלה בחדר הזה שעות רבות בכל יום, כך שעלי להרגיש בו בנוח. לכן, היה חשוב לי שיהיה מואר ומאוורר מאוד, שיהיה חלון גדול שיאפשר להכניס את החוץ פנימה עם צמחייה.
כמו חלק מהמטופלות.ים שלי אני אישה רגישה מאוד לסביבה כך שהצלילים, הריחות והמראות משפיעים מאוד על הנפש שלי. חשוב לי שהמטופלים ירגישו בנוח, ואני מעודדת אותם כשהם נכנסים לחדר לבדוק מה נעים להם יותר ופחות בחדר ולהתאים את הסביבה אליהם, אם זה מבחינת הטמפרטורה של החימום, הצלילים בחדר, או הישיבה על הכורסא. מטופלים מגיבים לתחושה בחדר ומדווחים על שלווה בשהותם פה.
פריטים מתוך הקליניקה:
בשיחות הזום שאני עושה בתקופה הזאת אני יושבת על מזרן יוגה על הריצפה, וזה מתאפשר בזכות המרחב הגדול שיש פה. בין הפגישות אני מתרגלת מדיטציה, מקשיבה למוסיקה, קוראת. גם יוגה יצא לי לתרגל פה בתקופת הקורונה.
החפצים שאני מכניסה לחדר הם כאלה שאם אסתכל עליהם, יהיה לי נעים. את התמונות שתלויות על הקיר צילמתי ביוסמיטי ובגן היפני בסן פרנסיסקו כשהתגוררתי בקליפורניה, והן מזכירות לי מקומות ורגעים שמטעינים אותי באנרגיות. אני מעודדת את מטופליי למצוא את המשאבים האלה עבורם, מקומות שיוכלו להיזכר בהם ברגע ולהתמלא בתחושה טובה.
השידה בכניסה לחדר מכילה חפצים כמו מפל מים עם אבנים טובות, מעמד לקטורת ונרות - אותם אני מדליקה תמיד בזמן פגישות וביניהן. אלה דברים שמוצאים בדרך כלל בספא ומקומות שמטפלים בגופנפש ופחות בקליניקות של פסיכולוגים קליניים - אבל מעבר להיותם אלמנטים מרגיעים, הם מהווים עבורי תזכורת לאופן בו אני רוצה לראות את האדם מולי, בצורה הוליסטית. אמנם בהכשרתי אני פסיכולוגית קלינית וחונכתי בבית ספר שמקדש את התאוריה הפסיכודינמית, אך ככל שהתפתחתי באופן עצמאי, כך מצאתי שלצד הראייה הדינמית יש גישות נוספות שעבורי משלימות ומעשירות אותה - DBT, ACT, שתי שיטות טיפול מאוד יישומיות וראיית עולם בודהיסטית שנמצאת בבסיס הגישות האלה.
אבי שנפטר בדיוק לפני שנה, קנה לי את הפסלים האלה בעת שהיינו במסע שורשים באוקראינה לפני 18 שנים. נכנסנו לרגע רק שנינו לחנות קטנה ומטריפה בקייב והוא עזר לי לבחור אותם. הם מסמלים עבורי את השורשים שלי וההעברה הבינדורית שקיבלתי מאבי כדור שני לשואה. אני מסתכלת על הפסלים ומתגעגעת אליו מאוד. מאחורי הפסלים מונחת הטרילוגיה של בולבי על התקשרות (attachment), נושא העל של הדוקטורט שעשיתי בהנחייתו של פרופסור מריו מיקולינסר. מריו היה בשבילי סוג של אב רוחני ומקצועי בזמן שלמדתי וחקרתי באקדמיה, ולא סתם הפסלים שאבי קנה לי והטרילוגיה מונחים זה לצד זה.
זאת אחת מהפינות האהובות עלי. את העציצים קניתי עם החברה הכי טובה שלי כשהסתובבנו ביריד של דברים יפים, חווית טרום קורונה ששתינו נוצרות ומחכות לשחזר. את האבן עליה כתוב משפט מקסים (מתוך שיר של דניאלה ספקטור) קיבלתי במשלוח מנות משמח מאוד מקבוצת פסיכומאמא (פסיכולוגית שהיא גם אמא, פורום אינטרנטי של פסיכולוגיות שהן גם אמהות) במשחק גמד ענק שהפך למסורת בפורום יקר ונדיר של נשים. לא גדלתי בסביבה נשית תומכת, וזה עדיין מפתיע אותי כל פעם מחדש להיווכח עד כמה נשים יכולות להיות עוגן אדיר אחת לשניה.
רואים כמה אני אוהבת צבעים... והומור הוא בעיניי משאב חשוב לחיים, במיוחד בסיר הלחץ שאנו חיים בו. אני מאוד אוהבת את ההומור של "הפולניה" שנראה כאילו היוצרים ביקרו בבית שגדלו בו ואספו את כל הפנינים משם.
צילום: דבורה אורבך
