פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שותפות הגורל של המטפל-מטופל בימים ההם ובזמן הזה

שותפות הגורל של המטפל-מטופל בימים ההם ובזמן הזה

רות נצר | 28/4/2020 | הרשמו כמנויים



מסופר על וילמקירטי, חכם בודהיסטי שחלה. תלמידו בא אליו לבקר אותו ודפק בדלת ביתו. כשוילמקירטי פתח לו את הדלת, נעלמו קירות הבית. פרוש הדבר שנעלמו המחיצות בין החולה והבריא. בימי הקורנה אנו חשים בכך ביתר שאת. בתקופות משבר לאומיות, או כלל אנושיות, כמו בתקופת מגפת הקורונה, ניכר ביתר שאת ארכיטיפ 'המרפא הפצוע' אצל המטפל-מטופל כאחד, ששניהם שותפים בו, כאשר יש 'טראומה משותפת' למטפל ולמטופל – ביטוי שנוצר אחרי ההתקפה על התאומים בניו-יורק. בתקופת הקורונה מטפלים מנסחים זאת כשמשתמשים בביטויים כמו 'שותפות גורל', 'הורדת קירות', 'חילופי תפקידים' ו'בלבול השפות'.

השותפות במצוקה, בפצע ובתהליך הריפוי ההדדי מבוטאת ביכולת ההכלה של המטפל את הפצע המשותף של מטפל-מטופל כאחד. להיות יחד. לשתוק יחד. לפעמים לבכות יחד. משם באים הריפוי של המטופל והמטפל כאחד.
בתלמוד הבבלי (ברכות. דף ה, ע' ב) מסופר על ר' יוחנן שבא לבקור חולים אצל ר' אלעזר ושאל אותו: "טובים עליך יסורים"? וניסה להבין מה בעייתו: האם הבעיה שלו היא פרנסה, או בעיות עם הילדים, או מחלה? ר' יוחנן אף מנסה לעזור לו בכך שהוא משתף אותו בסבלו שלו, כשהוא מוציא מכיסו עצם ואומר לר' אלעזר, שהיו לו עשרה בנים וכולם מתו וזו העצם של בנו העשירי. והספור מסתיים ב: "ובכו שניהם יחדיו".

בספר הזהר מסופר שלר' פנחס נודע שרשב"י ובנו ר' אלעזר יצאו מהמערה אחרי שהתחבאו בה מפני הרומאים שלוש עשרה שנים: "הלך [פנחס] וראה ש[רשב"י] השתנה, וגופו מלא פצעים. בכה ואמר – ר' שמעון, אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו ר' שמעון – אשרינו שראיתני בכך. שכן הודות למאמץ זה זכינו להתגלות הגדולה הזאת" (הקדמת הזהר. מתוך זהר חדש עמ נז, נח. תרגום : לויתן). הזהר מבין את ההתנסות של רשב"י בפצע כמוליכה להתגלות גדולה. יונג עבר התגלות גדולה של חזיונות מתוככי פצע הפרידה מפרויד. יש כאן דמיון לספור על הריפוי של ר' יוחנן את ר' אלעזר. אלעזר התלמיד בוכה על הפצע של יוחנן רבו, ר' פנחס התלמיד רואה את רבו רשב"י בפצעיו ובוכה איתו. זו ההשתתפות הרגשית של תלמיד בפצע של רבו, כמו השתתפות הרגשית של המטפל בפצע של המטופל וההיפך. ר' פנחס אומר: "אוי לי שראיתי אותך בכך", ורשב"י עונה: "אשרי חלקי, שראית אותי בכך". יש כאן הכרה בצורך בהשתתפות העֵד, היחד האנושי, היחדיו באמבט האלכימי. ההכרה בניזקקות לזולת המשתתף היא הדרך לקראת הריפוי. וההשתתפות התלמיד-מטופל בצערו של המטפל הופכת למצמיחה בו התגלות רוחנית. לכן רשב"י אומר – "אשרי שראית אותי בכך".

עוד בבלוג של רות נצר

אזעקה גורר את רגליו הכבדות תחובות באנפילאות הישנות, עמד אדון גרוסברג בן שמונים וארבע על המרפסת,...
בתערוכה הנוכחית, של אדוה דרורי 'שומרת לילה בואי לגן תכלת' – בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה, קרית...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.