לילך שחר: חוויה רחמית

חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה | 18/6/2020 | הרשמו כמנויים

לילך שחר

עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה בטיפול זוגי ומשפחתי. גדרה.

בעבר שכרתי כל מיני קליניקות, ולפני ארבע שנים עברתי לבית שאני חיה בו היום – זה בית עם חצר גדולה ופראית, שיש בה גם מקלט. המקלט הזה שימש בעבר כמחסן, אבל ראיתי בו את הפוטנציאל להוות את הקליניקה שתהיה סוף סוף שלי. החלל לא גדול, אבל יש בו משהו חמים כזה. היה לי חשוב לייצר משהו שיש בו מעט גירויים, משהו שמייצר חוויה רחמית כזו. בעיניי זה מקום שמאפשר איזו התכנסות, עבודה פנימית.

מכיוון שהקליניקה נמצאת במקלט היא בעצם המקום הכי בטוח בעתות מלחמה, ויש לנו כאלה. זה מייצר שקט כזה, לא צריך להתכונן. אני זוכרת קליניקה אחרת שעבדתי בה, שהיו לה קירות מנייר, וזה יצר גם אצלי חוסר שקט. יש משהו בזה שיש קירות מאוד עבים, זה באמת מבודד מהעולם, נותן גם הגנה וגם שקט, מייצר מקום שאפשר להיות בו בביטחון.

פריטים מתוך הקליניקה:

זה משחק שבו מעבירים את הכדורים אחד מעל השני, והמטרה היא להגיע למרכז הלוח. אני לא משחקת בו, הוא נמצא בעיקר בשל הנראות שלו; זה חומר טבעי, עץ, וגם משדר משחקיות, עם המטרה להגיע למרכז, לעומק, לשורש של הדבר. ברקע אפשר לראות ספל קפה. אני מציעה למטופלים שלי קפה או תה. אני יודעת שיש מטפלים שלא, אבל אצלי זה מתחבר מאוד לכל החוויה הזו של החמימות, שירגישו טוב ונוח. בתוך הלחץ של החיים רגע לעצור ולהיות עם עצמם, זה משהו שחשוב לי לתת להם.

לפני שנים מצאתי את הכלוב הזה ושמרתי אותו, אמרתי שאני רוצה יום אחד לעשות איתו משהו, ותמיד אמרו לי להעיף אותו ולא הסכמתי. כשפתחתי את הקליניקה ועיצבתי אותה חשבתי שזה יכול להיות אהיל למנורה, קניתי ציפורים שעשויות מקרמיקה (ובכל זאת, זה כלוב פתוח, הן יכולות לברוח בכל רגע שהן ירצו) והפכתי אותו למנורה.

'מעיון ליישום' מסלול העשרה והעמקה שנתי למטפלים
עיון וקריאה משותפת לצד תרגול סדנאי מונחה של טכניקות פסיכודינמיות

חיפשתי המון זמן תמונה לקליניקה ולא מצאתי, ואז פתאום באיקאה ראיתי אותה - והיא הייתה בול. זה מדהים כמה אנשים מגיבים אליה. היא מעוררת המון מחשבות וזיכרונות של חוויות שהיו לאנשים עם גשרים ומעברים, היא מעוררת משהו מאוד אישי.

ראיתי את זה בחנות, ואהבתי את זה שאת יכולה לדמיין את המטריושקה שלך איך שבא לך. חוץ מזה, יש בטיפול את הנושא של ההעברה הבין דורית וההשפעה שלה על מי שאנחנו – זה עוד רמה ורובד בתוך הנפש שלנו.

בחצר שמתי שולחן וכיסאות במקרה שמטופלים באים מוקדם. יש מסביב חצר גדולה עם עצים, ממש טבע מסביב. זה אחד הדברים שחיברו אותי לבית הזה. יש צמחים גם בתוך הקליניקה, זה משהו שחשוב לי ואני מטפחת.

זה החתול דובי, הוא החתול של הבית, ואולי גם הוא מספר איך בין הבית לעבודה יש גם הפרדות וגם חיבורים. בסופו של דבר הקליניקה היא בחצר, אז לפעמים קולות מהקליניקה עלולים להגיע לבית ולהפך. השמירה על הגבולות היא עבודה לכל החיים. דובי לא נכנס לטיפולים, לפעמים אני שומעת אותו מיילל בחוץ.

צילום: עומר וידר