פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
ידיעה של צמצום וחוויה של צמצום המציאות

ידיעה של צמצום וחוויה של צמצום המציאות

מרים בן-דוד | 18/1/2020 | הרשמו כמנויים

לפני 11 שנה, כשנרשמתי לדיור מוגן בבית הכרם בירושלים, עלה הרעיון שאעבור למקום אחר בקרבת בתי, על כל היתרונות הטכניים והאמוציונליים המשתמעים מכך. במשך שני קיצים, עשיתי ניסיון של שבוע ימים בשני בתים מוגנים בקרבת מקום מגוריה של בתי. בעקבות ניסיון זה הגעתי למסקנה שלא רצוי לעזוב את העיר בה ביליתי את רוב שנות חיי. "כאשר החיים יצטמצמו והסביבה שלי תהיה רק סביבת המגורים שלי, זה יתאים לי", אמרתי. חשבתי שכל עוד סביבתי המוכרת משרתת אותי מעבר למקום המצומצם של מגוריי, דבר זה אינו נראה לי. החלטה זו הייתה ברורה בשבילי, והתאימה לצורת החיים שלי במשך כל השנים שבאו אחר כך.

עברו 11 שנים מאז שקיבלתי החלטה זו, שבאמת התגלתה כנכונה עבורי במשך כל התקופה הזאת. כעת, כאשר הגעתי לשלב בו הסביבה שלי מצטמצמת עקב הבעיות שלי בתנועה, ירידה בשמיעה והגבלות פיזיולוגיות אחרות, עולה שוב בראשי האפשרות של מעבר.

התחושה של "צמצום העולם בו אני חיה" שונה לחלוטין מהצמצום של העולם שהתייחסתי אליו בדמיוני לפני שהגעתי לשלב הזה.

המוגבלויות שמביאות איתן השנים יוצרות מציאות חדשה, והן מציבות גבולות של חשיבה רציונלית ודמיון אינטואיטיבי שלפני כן לא הגיעו אליי. בשלבים המתקדמים של החיים, ההאטה המוטורית וליקויים אחרים הדרגתיים של החושים, מתגנבים לתוך המציאות היומיומית ומשנים את גבולותיה. בתחילת תהליך הדרגתי זה, השינויים שימשו כאתגר עבורי ועוררו אותי להילחם בהם. במהלך הזמן, המלחמה הזאת מעייפת ומובילה לתחושה של כישלון, ובסופו של דבר גם לתחושה שאין מנוס מתהליך הצמצום של עולמי הפיזי והרוחני. כל עוד שהמקום הזה לא נראה בלתי הפיך, האדם שעובר את תהליך ההזדקנות ומגיע לגיל גבוה מאוד, נמצא במלחמה מתמדת עם הגבולות של מציאות חייו. בשלב זה, גירויים מכל סוג, כולל גירויים אינטלקטואלים, עדיין בעלי חשיבות גדולה ואין לוותר עליהם. תהליך זה מושפע מאוד מאינטראקציה חברתית וגורמים סביבתיים אחרים, אבל זה גם הזמן שהנטיה לדיכאון ולתחושה של תבוסה מאיימת על עולמו של האדם המבוגר, ותורמת לתהליך הירידה האינטלקטואלית ולהשטחת המציאות הרגשית.

בתהליך הזה הסקרנות יורדת, הקבלה של הצמצום גוברת ונוצרת אמפתיה כלפיו, אשר בסופו של דבר מובילה להזדהות עם הצמצום שהמציאות מכתיבה. הגבולות שההגבלות יוצרות משתלטים על המציאות הנפשית ונוצר בלבול בין הקבלה של הצמצום, השאיפות ויכולת ההתמודדות. הצמצום מכריע את קבלת המציאות החדשה, עם כל הצער, הכאב ותחושת האובדן. כאילו קיימת אינטראקציה בין שני האספקטים של המציאות המצטמצמת והקבלה של הזהות החדשה.

בתקופה הזאת נפתחת חזית חדשה במלחמה נגד ההתדרדרות שהזיקנה כופה עלינו. יש לגייס את שארית כוחותינו ולהצטייד בכלים חדשים על מנת לא להיכנע לתהליך, ללא תנאי. ואז מתעוררת השאלה כמה מאמץ להשקיע במלחמה נגד התהליך הבלתי נמנע, והאם להשתמש בכל עזרה המקלה על המציאות החדשה או להתאמץ עד שארית הכוחות. מה המציאות ומה האשליה?

התעוררות של תהיה חדשה לגבי ההבחנה בין ראיית המציאות והגמישות של גבולותיה, לבין אשליה ועיוות הראייה של מציאות החיים, מהווה פרק חדש במאבק על המסלול.

עוד בבלוג של מרים בן-דוד

אנשים היוצאים לפנסיה מוצאים את עצמם עסוקים יותר מאשר מקודם. 'יותר קשה לקבוע איתך פגישה עכשיו, כשאת בפנסיה,...
אנשים הזוכים להגיע לגיל גבוה (מעל 80) חווים הרבה מאוד אובדנים, גם בסביבתם וגם בתוך עצמם. חוג החברים מצטמצם,...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גליה ביטוןגליה ביטון19/7/2020

לא רק את. מרים יקרה, היטבת לתאר את תחושת ה"כאילו" בחברתנו, שהתגברה בזכות הסגר והבידוד של הקורונה. חושבת שרבים מרגישים כך בכל הגילאים.
מקווה לזמנים טובים יותר