פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
לירון ענבר: חדר משלולירון ענבר: חדר משלו
לירון ענבר: חדר משלו

לירון ענבר: חדר משלו

חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה | 12/3/2020 | הרשמו כמנויים

ד"ר לירון ענבר

פסיכולוג תעסוקתי מומחה, פרדס חנה.

היום אני פסיכולוג תעסוקתי מומחה בתחומי אבחון תעסוקתי. בעברי עבדתי כשכיר בארגונים עסקיים, בניהול תהליכי אבחון וגיוס למגוון משרות ובטיוב תהליכי גיוס בארגון, ולפני כן עבדתי במכון אבחון, כאשר בתפקידי האחרון שם ניהלתי את אגף האבחון והמיון. כיום אני בעל קליניקה פרטית, ועוסק בתהליכי אבחון מועמדים לתפקידים בשלל הדרגים, הנחיית מרכזי הערכה ותהליכי אבחון בארגונים, ייעוץ לצוותי ומנהלי גיוס, הדרכת מנהלים וצוותי גיוס וכן בייעוץ תעסוקתי וסיוע בתהליכי חיפוש עבודה. לכן, לקוחותיי הם גם ארגונים השוכרים את שירותיי בנושאי אבחון מועמדים וניהול תהליכי גיוס, וגם אנשים פרטיים המחפשים כיוון בקריירה או סיוע וליווי בתהליכי חיפוש עבודה או משברים תעסוקתיים.

הקליניקה שלי בעלת כניסה נפרדת אך היא מחוברת לבית. את הבית רכשנו כשהוא עוד היה רק "על הנייר" ב-2012, בתקופה בה היינו עוד זוג ללא ילדים, ואני לא חשבתי כלל להיות עצמאי. היה לי מזל משמים, מאחר וכאשר הראינו את תוכניות של הבית למשפחה וחברים, גיסתי הציעה כדרך אגב אופציה להפוך את החדר הזה, שהיה מיועד להיות מחסן, לקליניקה להשכרה (ולחבר אליו את שירותי האורחים שמעבר לקיר). נדלקנו על הרעיון ועשינו את זה, ועד שכבר נכנסנו לבית, מה שלקח שנתיים, התגבשה אצלי ההחלטה להיות עצמאי, וזה כמובן התחבר כמו כפפה ליד והקליניקה הפכה להיות שלי. אני מרגיש שהיה כאן ממש גורל שאפשר לי את הדבר הנהדר הזה של קליניקה צמודה לבית, ומוקיר על כך מאוד – מדהים איך רעיון או הערה קטנה של מישהו אחר יכולה לשנות את החיים.

מפה לשם, היום אנחנו משפחה עם שלושה ילדים. אני מאוד נהנה לייעץ ולעבוד מהבית. אני מקפיד כמה שאני יכול להפריד בין השעות בהן המשפחה נמצאת בבית לבין השעות של העבודה, אז סך הכול אין הרבה התנגשויות וזה כמובן מאוד נוח. הרבה מהייעוצים והאבחונים שאני מעביר כוללים מילוי של שאלונים, ובזמן מילוי השאלונים אני למעשה מיותר, כך שבזמן שמועמדים ממלאים שאלונים אני יכול גם להיות בבית עצמו, לעבוד בפינת עבודה קטנה שישנה בתוך הבית או לחילופין לעבוד קצת בגינה, לקפל כביסה או לבשל, ועדיין להיות בזמינות מלאה למועמדים ולנועצים שבקליניקה – מיצוי זמן אופטימאלי.  

אני חושב שקליניקה צריכה להיות מקום מאוד נעים בכל מקרה. בסוג העבודה שאני עושה הסיטואציה היא שונה מטיפול: אני עוסק מחד בייעוץ תעסוקתי לאנשים שבוחרים מרצונם לבוא ולהתייעץ, ומאידך אני מקבל אנשים לאבחון תעסוקתי שהם לא בהכרח בחרו בו או מאמינים בו, והם נמצאים בסיטואציה רגישה שהיא למעשה של בחינה, ובמקרה כזה הם אפילו לא הלקוח שלי באופן רשמי (אלא הארגון שהפנה אותם). דווקא בגלל זה היה לי חשוב ליצור אווירה נעימה, מאפשרת ואפילו מפנקת. בתחום הזה של האבחון יש את המכונים הגדולים, שיש בהם לפעמים תחושה של ניכור וחוסר דיסקרטיות, ולכן חשוב לי בתהליכים המבוצעים אצלי לייצר תחושת פרטיות, הוגנות ואווירה ביתית.

כמו בטיפול, גם אצלי יש שאלה עד כמה להביא את עצמי לתוך הקליניקה. מצד אחד זה חלל בבעלותי ואני כן מעוניין ליצור תחושת קירבה, היכרות ואפילו חשיפה הדדית. ומאידך – עלי להיזהר מאוד שלא לייצר תחושה שיש לי העדפות או טעם לדברים מסוימים, לערכים מסוימים או לאנשים מסוימים. למשל, הבית שלי הוא ברובו טבעוני, ואני לא מחזיק בבית חלב פרה. אפילו בדבר כה קטן, כאשר אני מציע למועמדים חלב שקדים, אני כבר מרגיש לפעמים שאני מייצר תחושה לא נוחה בקרב אנשים שפחות "מתחברים" לכך. למשל, לפעמים מגיעים מועמדים מתעשיית החלב שעשויים לחשוב – 'האדם הזה טבעוני, מה הוא חושב עלי?' צריך להיזהר מהמקום הזה – הקליניקה צריכה להיות מקום שמאפשר למועמד להביא את עצמו. יחד עם זה, אני כן מביא גם דברים מעצמי. אני עושה את זה בעיקר בשבילי, כי זה נותן לי תחושה שזה באמת המקום שהוא שלי, ואני חושב שגם המועמדים מרגישים את הנוחות והאותנטיות הזו. אני חושב שהמועמדים לא יודעים למשל שאת התמונות בקליניקה אני צילמתי בהכרח, או שאת השטיח סחבתי מהודו לפני 15 שנה, אך לפעמים נוצר שיח סביב הדברים האלה ואני כן מרגיש שהם תורמים לאווירה גם מבלי שהם עולים תמיד לשיח פורמאלי.

פריטים מתוך הקליניקה:

זו תמונה שצילמתי אני בשדות כרכור. לעץ האלון המרשים והעתיק הזה קוראים "האלון הבודד". זה מעין מקום עליה לרגל לא פורמאלי, מקום מאוד יפה בלב השדות, שאני מבקר בו המון. בהתחלה זה היה עוד כבחור רווק בלימודי תואר שני עם הכלבה (היום היא קבורה באותו המקום), והיום אני מגיע לשם המון עם הילדים ולפעמים גם בלי.

תמונה של האלון הבודד

זו מתנה שקיבלתי מהחברה הראשונה שלי בכיתה י"ב. זה חפץ שיצא שליווה אותי כי הוא יפה ומזכיר לי את התמימות של תקופת התיכון ושל אהבות ראשונות. אני והחברה אגב ביחסים טובים ועדיין שומרים על קשר.

מתנה מהחברה הראשונה של לירון

את השטיח הזה רכשתי וסחבתי איתי ארצה מחבל לאדאק שבצפון הודו, שם טיילתי כמה שבועות לפני 12 שנים. אני מאוד אוהב שטיחים (יש עוד מהודו וגם ממרוקו) אבל לי טעם אסתטי שונה משל אשתי, כך שהרבה מהדברים שהם שלי מקופלים בבוידעם. יחד עם זאת, בקליניקה ניתן לי חופש אמנותי ואסתטי, מה שהביא כמובן להוצאת השטיח הזה לקליניקה, ואיתו עוד כמה פריטים שלא קיבלו אישור כניסה לבית.

זו תמונה של הגינה שלי שנמצאת מחוץ לבית ממש כמה מטרים מהקליניקה, והיא תלויה בפינת הקפה בקליניקה. אני חושב שהרצון הזה לצאת לעצמאות נבע גם מהרצון להיות יותר בבית ולפתח יותר תחביבים. חשוב לי להיות עם הילדים, ואני גם מנגן בפסנתר ומגדל ירקות בגינת הירק שלי. זו תמונה שאני אוהב ובאיזשהו מקום, מודע או לא מודע, היא התחברה לי לצעד התעסוקתי שעשיתי - שמאפשר לי הרבה יותר זמן לתחביבים האלה, וגם היא מביאה משהו אישי שלי לתוך הקליניקה.

תמונה בקליניקה ליד המטבחון

כשסיימתי את הדוקטורט שלי דודה שלי הייתה בטיול בוייטנאם, והביאה לי משם מחזיק כרטיסי ביקור, לתקופה בה אהיה דוקטור מפורסם עם כרטיסי ביקור. הפריט מונח על השולחן בקליניקה ואכן מלא בכרטיסי ביקור, דבר המייצר בעיניי תחושת שקיפות והזמנה לתקשורת עם המועמדים והנועצים.  

מחזיק כרטיסי ביקור

צילום: ענת לוינסקי


עוד בבלוג של חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.