ערן כ"ץ: קליניקה ליד חדר הילדות
חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה | 16/1/2020 | הרשמו כמנויים
פסיכולוג קליני, תל אביב.
הקליניקה שלי נמצאת בבית של ההורים שלי, באותו בית שבו פעם היה החדר שלי שגדלתי. במהלך השנים השתנו בה כל מיני דברים, אבל תמיד היה לי מאוד חשוב שזה יהיה מקום נעים ומזמין. חשוב לי שהמטופלים שלי יגיעו למקום שנראה שקט ופרטי, אבל גם מואר, כזה שיש בו תחושה של מרחב. ובעיקר, חשוב לי שתהיה להם תחושה של מרחב בטוח ומוגן.
אני מניח שבעולם של היום חלק מהמטופלים מחפשים אותי בגוגל, ויש לי לא מעט נוכחות אינטרנטית, כך שלא היה לי חשוב להיות "לוח חלק" באופן שבו הקליניקה מעוצבת. אמנם אני לא שם בקליניקה הרבה דברים אישיים (כמו תמונות של הילדים שלי) אבל כן היה לי חשוב לשים דברים מהעולם שלי.
אפשר לראות בקליניקה הרבה פיצ'יפקס, דברים שהיו שלי או של המשפחה, ובעיקר הרבה דברים מהילדות שלי שאני נהנה לראות שם. מטופלים לרוב לא שואלים אותי על הפריטים, אבל אני מניח שזה כר להשלכות וזה מוצא חן בעיניי.
אני חושב שהיה לי חשוב שזה יהיה מקום שנעים גם לי להיות בו, ובעיקר להרגיש שזו הפינה שלי. לפעמים אני מבלה בחדר הזה זמן בין פגישות שבו אני לא מטפל, ואני מרגיש שם טוב, אני מרגיש בבית. ואני גם באמת בבית.
פריטים מתוך הקליניקה:
התמונה הזו היא משיר של סיימון וגרפינקל, "The only living boy in new york". בעיניי היא משדרת קצת ניתוק מצרות העולם, אפשרות להיות מי שכל מה שמעניין אותו זה מזג האוויר. זו קצת הזמנה להשאיר את העולם החיצוני מחוץ לחדר.
זה בית בובות שאמא שלי עיצבה. היא הכינה אותו בעצם לאחיינית שלי, לנכדה שלה, לפני 11 שנה, ועם השנים אני ירשתי אותו לקליניקה. בעבר זו הייתה קליניקה שטיפלתי בה גם בילדים, אז התאים שיהיה בה בית בובות.
זו תמונה של מאייר ישראלי בשם פייר קליינהאוז ומאוד מצא חן בעיניי הסגנון של האיורים שלו. כשאני מטפל התמונה בקו הראייה שלי. יש משהו בזה שאנשים עומדים בגשם ומחייכים שמצא חן בעיניי גם ברמה הטיפולית. אני גם מאוד אוהב גשם ולצאת החוצה כשקצת מטפטף. זו תמונה חורפית, אבל מאוד מוארת.
אני אוהב את האסתטיקה הזו, אלה פשוט חפצים שאני אוהב ואספתי עם השנים.
זו מתנה שקיבלתי ממודרכת שלי כשעבדתי במרפאה ציבורית. יש שם גם הקדשה בתחתית.
צילום: דבורה אורבך
