פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בחזרה מהודו

בחזרה מהודו

פרופ. עמיה ליבליך | 10/9/2011 | הרשמו כמנויים

בבוקר הראשון של הסדנה על סיפורי חיים לגולים הטיבטים עמדתי בפתח הספריה בדרמסלה עם מנהל הספריה, נזיר נכבד בשם לאגדור-לה, ואמרתי: אני מלאה חששות. איך אלמד כאן, אני הרי באה מעולם כה שונה!
והוא ענה לי מיניה וביה: אנחנו בני אדם דומים בכל מקום. גם הוד קדושתו הדלאי למה אומר זאת השכם והערב.
מסתבר שצדק, אבל גם אני לא לגמרי טעיתי.
מכיון שכבר פגשו אותי על חוף הים ובשוק הפשפשים, אני מודיעה לחברי בבלוג כי זו אני, ולא כפילתי, ואכן חזרתי מהודו. המסע היה מרתק ומלא חוויות שלא כאן המקום לפרט אותן, כמובן. אבל להלן כמה מהדברים העולים על דעתי לקוראי הבלוג שלנו, ואולי יבוא לזה עוד המשך בעתיד.
מטרתו של המסע הזה הייתה להעביר סדנה מרוכזת בהיסטוריה מסופרת לגולים הטיבטים, המעוניינים מאוד לשמור על המורשת-בעל-פה שלהם. אנו נחשבים כמומחים לנושא זה, כפי שבין היתר יעיד המפעל האדיר של "יד ושם". אבל אני עצמי הרגשתי כנוסעת אל הבלתי ידוע: מי יהיו המשתתפים בסדנה? (טיבטים - אבל צעירים, מבוגרים, נשים גברים ומה הרקע שלהם?) איך אתקשר איתם? (באנגלית, כמובן, אבל האם נוכל להבין זה את זה מעבר למילים?) האם לתורתי יהיה הד בתרבות השונה שלהם? (בודהיסטים, שתרבותם טיבטית או הודית?)
מסתבר שהיסטוריה מסופרת לא הייתה זרה להם, להפך, גם להם מחלקה מפותחת ומושקעת שעוסקת בכך, מראיינת ניצולים ומפרסמת ספרים, בטיבטית כמובן. לאור זה מיצבתי את מטרותי, שהיו במידת מה חתרניות: לא ללמד את הטיבטים לעשות, או להתחיל לעשות, תיעוד של היסטוריה מסופרת של הגולים, אלא ללמד אותם לאסוף סיפורים בעלי ערך ועניין בצורה שונה מזו הנקוטה בידיהם, שיטה שבה:
- העובדות הבסיסיות משניות למשמעות החוויה
- מושם הדגש על חיי היומיום בפרטיהם במגמה להגיע לתיאורים "שמנים"
- (thick narratives) של מה שעבר על המספרים בחייהם
- מושם הדגש על זיכרון של אפיזודות או אירועים בעלי אופי סיפורי, ופחות על הכללות
- מושם הדגש על הרגשות שהותירו החוויות, ופחות על שמות, מקומות, זמנים, וכדומה
- קיימת הרחבה משמעותית של אוכלוסיות המרואיינים – אנשים פשוטים ולא רק חשובי העם, נשים ולא רק גברים.
במילים אחרות, ניסיתי להביאם לראות שהאמת ההיסטורית חשובה, אך לא פחות ממנה האמת הנרטיבית. לחיזוק דברי מצאתי עבורם ציטוט מדברי הדלאי למה שהרי הוא לפניכם:
"You should be aware that the world is made of good things and bad, and that what we take to be reality is to a large extent fabricated by our own minds".
ובכן, במשך שבועיים ביליתי כל יום 4 שעות במחיצתם של תשעה משתתפים צמאי דעת ועולם, שכל מגמתם הייתה ללמוד ממני. עמדו לצידי המסורות העתיקות של המורה בתרבותם, וזכיתי לכבוד שלא יאומן. בין תלמידי נזירה טיבטית שחיה במנזר נשים, ורק לפני עשר שנים הגיעה ברגל מטיבט אחרי שלוש שנים של מאסר ועינויים בכלא הסיני, או בחור שכילד בן 4 הוברח על ידי דודתו לכפר הילדים הטיבטי בדרמסלה, והיום, בן 25, עדיין לא ראה את הוריו מעולם. סיפורי החיים שהביאו הם ממרואייניהם בפרוייקט הסיכום שעשינו במתכונת של כנס קטן - לא נופלים מאלה בעוצמת העלילה ובגבורת המספרים. לא פחות מזה הרשימו אותי ההשלמה והעדר הכעס - מה שאנו קוראים ראיית חצי הכוס המלא - הקשורים כמובן במערכת האמונות, המסורות והערכים של המראיינים והמרואיינים. תשעה סיפורים מפורטים אלה יוכלו לשמש מראה זעירה, אך מרתקת, לחייהם של הטיבטים הגולים בהודו, חיים שכמו של עולים רבים בארצנו מצטיינים בשלוש תקופות: החיים הטובים בטיבט החופשית שלפני האסון שחל בחייהם באמצע המאה העשרים; השבר שבו חוו האנשים כיבוש, התנכלות, גירוש, אובדן, בריחה ויציאה לגלות; והחיים בגולה מאז ועד היום. להסתגלותם של הטיבטים לחיים בהודו תורם גורם שהוא זר לסיפורינו במערב: הנחמה שיש בחייהם על פני האדמה עליה דורך הדלאי למה כאדם חופשי והסיכוי לראותו מדי פעם במציאות. היכן עוד יש תרבות שדומה לזה?
אך לא אכביר כאן במילים. אפשר להגיד בסיכומו של דבר שהצלחתי בהעברת המסר ובתרגולו בסדנה – אם כי איני יודעת "מה יישאר, מילים, מילים", (כמו שכתבה לאה גולדברג).
אני, בכל אופן, זכיתי.


עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

זה היה אמש, ואולי עוד מישהו-מישהי יכתבו על כך כאן. במכללה האקדמית של תל אביב -יפו, (בה אני מרצה בשנים האחרונות)...
[נכתב אמש] בחוץ נשמע המואזין הקורא לתפילת הערב ביפו. אני אופה עוגת שמרים מסורתית לשבירת הצום בצאת החג...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גדי וידרמןגדי וידרמן12/2/2012

ככל שאני. קורא יותר על הג'נוסייד בטיבט ועל השלכותיו, הוא יותר מרתק אותי. נדמה לי שיש בנרטיב של הקהילה הטיבטית הרבה מה לומר לנו כישראלים, והתשובה שנמצאת במה שכתבת נראית כהתחלה בלבד.
אשמח לקרוא יותר, ויותר לעומק.