פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
איזה ביכורים!

איזה ביכורים!

פרופ. עמיה ליבליך | 23/5/2015 | הרשמו כמנויים

הרעיון העתיק הזה, של ציון החידושים שקרו בחיינו, מוצא חן בעיני. לעצור רגע ולשמוח עם מה שהושג, שהישגנו, ולא רק לבכות את מה שנכשל, את מה שהחמצנו. אני חושבת שכמו שיש מועד לבקש סליחה ולהיזכר בחטאים ובטעויות, מתאים שיהיה מועד לחגוג את הביכורים. הרי הכוס היא לרוב גם מלאה וגם ריקה, תלוי מנין מסתכלים.
אז לא ערכתי תהלוכת ביכורים כמו שעשו בבית המקדש, וגם לא כמו שעושים עדין בקיבוצים, (ואף שמעתי שתל אביב מנסה לאמץ ולארגן באחד הפארקים הציבוריים) – אבל יש לי בהחלט כמה ביכורים שאני מעיזה להזכיר כאן.
לפני שלושה ימים חגגנו במכללה האקדמית לחברה ואמנויות את הענקת התארים למחזר הראשון של מוסמכי ומוסמכות התכנית. כמאה וחמישים נשים (בעיקר) וגברים (מעטים) סיימו בהצלחה תכניות מוסמך בשני מסלולים עיקריים - של טיפול באמנות חזותית, בדרמה, בפסיכודרמה, ובתנועה, ושל שינוי חברתי בתחום החדש של חברה ואמנויות. מקבלי התארים הגאים עלו על הבמה, בני משפחותיהם - הורים, בני זוג וילדים - ליוו אותם במבטים מלאי נחת, ואנחנו עמדנו כמנהג הטקסים, לחצנו ידיים וברכנו אותם. חשבתי על הטור הארוך של העולות אל הבמה, ועל תהלוכות הביכורים שילדי הגן (של היהודיות ביניהן) יעשו עם זרים לראשיהם למחרת, והרגשתי סיפוק גדול. לא קל בארצנו להתגבר על מירוץ המכשולים של המל"ג ודרישותיו – על כך לא אספר היום. אולם זה קרה, וממשיך לקרות, מחזור של בעלות מקצוע יוצא לדרך ואלה ביכורים ראויים מאוד.
ביכורים אחרים שאציין כאן קשורים בשני ספרים חדשים. הראשון "אחיות אחיות" של רחל שליטא, רומן ביכורים שלה שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות. זהו סיפור משפחתי המתרחש בתקופת טרום הקמת המדינה, מעשה בשתי נשים צעירות חברות טובות ממש אחיות, ומה שקורה להן בין תל אביב, פריז והקיבוץ בנגב. הספר כתוב בחן ובעדינות שובי לב. גילוי נאות - רחל הייתה תלמידתי במסגרת סדנת כתיבה אוטוביוגרפית, וכשאני קוראת את סיפרה אני שומעת אותו מתנגן בקולה הערב. משהו מהמחזאית שהיא רחל מנשב גם מדפי הרומן הזה. מומלץ מאוד.
ואחרון חביב, ועם גילוי עוד יותר נאות – ספר הביכורים של בני הבכור, יובל ליבליך "דגנרטור". הספר יוצא בהוצאת ספרים חדשה שנקראת כהל, ובינתיים הפיקה שני ספרים נוספים - "שיר של יום" מאת יובל יבנה, ו"עולמו של יחזקאל", ספר מאוייר מאת מיכאל קובנר. ההוצאה שמה לה למטרה לשמש קולקטיב של אמנים מתחומים שונים (סופרים, משוררים, מוזיקאים, אמנים פלסטיים ואנשי תיאטרון) -המשתפים פעולה ביצירת פרויקטים אמנותיים. לא אדבר כאן על המיכניזם המורכב של הקמת הוצאת ספרים בשוק הספרות העמוס שלנו, אבל יש במעשה שנעשה כאן לא רק ביכורים אלא חתרנות, סיכון וסיכוי. (תוכלו לקרוא על כך יותר באתר ההוצאה). ספרו של יובל ליבליך הוא רומן מצוין (אמרה אימו האובייקטיבית...) ומפתיע, שגיבורו הוא היסטוריון המתעד סיפורים של ניצולי שואה למען משפחותיהם, ונלחם בתחנות רוח קטנות וגדולות בעוצמה ובמזג של רוקיסט. הספר אינו נמכר בחנויות הרגילות, אלא רק ב"פרטיות", או באתר החבורה היצירתית הזו.
לא נורא, שוב השתמשתי בבלוג לפרסומת, אבל אינני מסתתרת; באמת אלה ביכורים ראויים לשמם. ומה שלכם?

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

בכמה דרכים אפשר לספר או לכתוב את אותו הסיפור? אני חושבת שזהו הפלא הפסיכולוגי, הספרותי ואולי התרבותי...
אחדים מקוראיי הציעו לי לא פעם לאסוף את רשימותי בבלוג ולערוך מהן ספר. הרעיון היה מונח ומחכה שיבשיל. 'אני...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.