הוריו של פליני
גבי בונויט | 16/2/2019 | הרשמו כמנויים
הסוד והשקר הם שני חדרים מחוברים במלט של בושה. הסוד ממנה את השקר לצבא השומר על טבעו החשאי. זהו תפקיד לכל החיים. כמו לורד בריטי.
אביו חזר ואמר לו שאין דבר נורא יותר מאשר לשקר. אולי רק איחור לפגישה חמור כמו השקר.
אבל הוא, הבּן, שיקר כל חייו. פעם אחר פעם מצא את עצמו לכוד בתוך זרועותיו של השקר ולא ידע כיצד לחלץ את עצמו, עד שהבין שהשקר הוא סוג של מחשבה, שמציגה שרטוט של יקום מקביל, שהנחת היסוד הבסיסית שלו היא שלילת המציאות. וכמו בשיגעון, כך גם בשקר יש מחאה כואבת כנגד המציאות אשר כופה את עצמה כמו צבא כיבוש. המחאה מאלצת לחיות חיים כפולים, שבהם החיים המחתרתיים הם החיים האמיתיים, והם מוחזקים בסתר מתוך שאין להם את הכוח לעמוד מול צבא המציאות.
פעם, כשרב עם ילד בן כיתתו והילד הטיח בו: "הוריך גרושים!". הוא ענה: "זה לא נכון". זה היה, כמובן, נכון מאוד.
הוא ראה את כדור הארץ ניצב על שני עמודים, עמוד השקר ועמוד הזמן, ומתחתיהם ניצבות כתפיו-שלו, כמו אטלס.
חייו דמו לבית מלא חדרים ריקים. כל מה שנותר לו היה לעבור מחדר לחדר ולחפש מחבוא חדש מאור השמש. כשראה בסרט "רומא" של פליני כיצד האור מאיין את ציורי הקיר בקטקומבות, פרץ בבכי ונזכר שגם הוריו של פליני התגרשו.