פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הנאמנות לאני

הנאמנות לאני

ד"ר עפר גרוזברד | 29/1/2010 | הרשמו כמנויים

אנסה לכתוב היום על הגרעין, על שורש הבעיה במפגש הבין תרבותי. נאמנות האדם המודרני לעצמי, לאני שלו. נאמנות ללא סייג עליה לא רק שחונך מלידה אלא זה מספר דורות שבהם האדם המערבי מחונך באופן זה כך שלעיתים לא מכירים משהו אחר בחיק המשפחה.
באחד השיעורים ספרה תלמידה ממוצא מערבי אינדיבידואלי שבכל יום כיפור כשהיא פוגשת אדם דתי ששואל אותה אם היא צמה היא אומרת שכן. "למה אני צריכה לשקר כל הזמן? למה אני לא יכולה להיות נאמנה לאני שלי?!" היא כמעט צעקה. הבנו שהיא מתאימה את עצמה למה שמצפה האדם הדתי ממנה. הבנו כמה כואב לה לוותר על האני שלה. כך חובשים אנשים כיפה כשהם מגיעים לרב וכך השבתי אני בצעירותי כשהגעתי לבית כנסת במכונית וספרתי שהגעתי ברגל.
הויתור על ה"אני" לאדם המודרני הוא רגרסיה למקומות ראשוניים ביותר שאין הוא חפץ לשוב אליהם. אלה אותם מקומות שבהם אתה חלק מאחר, חלק מהקבוצה ולא אישיות נפרדת. אבל כך חש רוב העולם. אנו רואים את המכשול - האתנו-נרציסיטיות - החוסם את בעלי ה"אני" ובעלי ה"אנחנו" מבאמת להבין אחד את השני ואיך חושב האחר. ההתנגדות היא עצומה וכדג המאמין שיש רק מים מסביב כך היא תרבות, כל אחד מאמין שרק דרך חשיבתו קיימת משום שרק אותה הוא מכיר באופן כל כך אישי.
כיצד בכל זאת נבנה גשר?
אני מציע להקשיב, להקשיב ולהקשיב...
הילדה אמרה "פיתה עם זעאתר זה טוב" או "אני אוהבת פיתה עם זעתאר", האיש אמר "כן" או "בסדר", "אני לא מסכים" או "זה לא מקובל". ומי לדעתכם יתחיל משפט ב "לדעתי"? אני מקווה שאתם שומעים את המוזיקה של השפה התרבותית. האחד אישי ואינדיבידואלי השני קולקטיבי ומייצג את הכלל. בכל פעם שאתם שומעים משהו מוזר אל תעברו הלאה. רשמו זאת בתודעתכם וחישבו על כך. מדוע אני לא הייתי מדבר כך? במה אנו שונים?

שבת שלום
עפר

עוד בבלוג של ד"ר עפר גרוזברד

אז הפעם קצת על פוליטיקה. אולי מקום טוב להתחיל בו זה הסיפור הטורקי. סגן שר החוץ דני איילון השפיל את השגריר...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עֹז טלעֹז טל3/10/2011

האני הפרטי והאני שהוא חלק מהחברה. הם שני חלקים של אותו 'אני'.
לעיתים קרובות אנחנו מטשטשים את ה'אני' לפי מה שנראה לני שהחברה מצפה מאיתנו, כשלחברה באמת לא כ"כ איכפת, או שאפילו החברה מעדיפה את ה'אני' הנסתר שלנו.
אולי לפעמים כדאי להניח בצד את ההקשבה לטובת היכולת להגדיר את ה'אני' בנינוחות בלי 'לדרוך' על אף אחד. כך יהיה יותר מקום לכולם.

[אל תתיאש ממיעוט תגובות, זו דרכו של עולם, לפעמים הדברים נישאים ברוח ומתגלים לאחר זמן, בחינת 'שלח לחמך על פני המים...'

עֹז טלעֹז טל3/10/2011

האני הפרטי והאני שהוא חלק מהחברה. הם שני חלקים של אותו 'אני'.
לעיתים קרובות אנחנו מטשטשים את ה'אני' לפי מה שנראה לני שהחברה מצפה מאיתנו, כשלחברה באמת לא כ"כ איכפת, או שאפילו החברה מעדיפה את ה'אני' הנסתר שלנו.
אולי לפעמים כדאי להניח בצד את ההקשבה לטובת היכולת להגדיר את ה'אני' בנינוחות בלי 'לדרוך' על אף אחד. כך יהיה יותר מקום לכולם.

[אל תתיאש ממיעוט תגובות, זו דרכו של עולם, לפעמים הדברים נישאים ברוח ומתגלים לאחר זמן, בחינת 'שלח לחמך על פני המים...'

דים סאםדים סאם14/2/2010

מעניין. קראתי את הפוסט בעבר, ונראה לי שרק עכשיו אני מבינה. לא הייתי מודעת לחסימה הזו אצלי. תודה.

מצד שני, מעניין מה המחיר שמשלם מי שלא מקריב את האני שלו. מי שנשאר נאמן רק לאני שלו, ולא מוכן למען האחר להציג דימוי סולידרי, חברתי. האדם המערבי, לדעתי, חי בדיאלקטיקה הזו, כי אנחנו עדיין צריכים להיות שכנים טובים, ואנשי קהילה טובים. מצד שני, אולי היום אנחנו יותר ערים לויתור, ופה שורש המתח בין האינדיבידואליות לקולקטיביות.

ירון אבניירון אבני14/2/2010

עצמי עצמאי ועצמי מקושר או עצמי אמיתי ועצמי כוזב. עצמי עצמאי ועצמי מקושר הם שני מושגים מפסיכולוגיה חברתית שמדברים על חלקים שונים במבנה העצמי שלנו בהקשר של עצמי חברתי. מבחינה מסוימת הם מייצגים לדעתי את הפער בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב שנבנה מתוך הרצון לרצות את האחר.
דוגמה אחת לדרך שבה אנו מפתחים עצמי כוזב אצל ילדים מצאתי בימים אלו כאשר לכבוד יום המשפחה התבקשו הילדים בכיתה של בני לכתוב מכתב ברכה מצולם למשפחה. כיוון שלא ניתנה לילדים כל אפשרות להתייחס גם לרגשות השליליים שלהם, (ולו בדרך אנונימית) הרי שכולם (חוץ מילד אמיץ אחד) מילאו פיהם שבחים למשפחות המופלאות שלהם ("זהב טהור").
מה אמור לחשוב אותו ילד שאולי כועס על ההורים שלו ולפעמים גם שונא אותם? שאלו רגשות לא לגיטימיים?
האם העובדה שאין לנו כמבוגרים אומץ להתמודד עם רגשות שליליים של ילדים אינה גורמת להם לפתח עצמי כוזב במחיר של עצמי חברתי?
זה שלמורות אין אולי כלים לחשוב במונחים פסיכולוגיים זה לא מפתיע ואולי כדאי היה לעשות משהו בנידון.
אבל מסתבר שגם פסיכולוגית חינוכית שנמצאת בבי"ס לא מסוגלת לנתח מצבים מורכבים כאלה מבחינה רגשית,
איננה מבינה שלחץ פסיכולוגי לקונפורמיות ואיבוד היכולת להביע ולהכיל גם חלקים רעים אצל ילד הם חיוניים להתפתחות נפשית תקינה - זה די חמור בעיני.
ירון

רחל בר-יוסף-דדוןרחל בר-יוסף-דדון6/2/2010

למה לא מגיבים? כל-כך חשוב. עופר, בפוסט אחר כתבת שהיה לך קשה עם מיעוט התגובות, ואני מרגישה שאני חייבת לכתוב, עד כמה הנושא הבעייתי של תרבותנו, של הנאמנות ל"אני" - הוא חשוב. גם בפסיכולוגיה הבודהיסטית מתייחסים כגורם בעייתי, שכשמגזימים בו - פוגעים בזולת ובאושר שלך עצמך.
חוץ מזה אשמח אם תכתוב אלי למייל שלי, רציתי לשאול אותך משהו: rachelbada@gmail.com