איך עף הזמן
עלון פסיכולוגיה עברית | 28/3/2014 | הרשמו כמנויים
הלילה 'הפסדנו' כולנו שעת שינה, עם הזזת המחוגים שעה קדימה כמצוות שעון הקיץ. לרגע מתערער לו מושג ה'זמן', הרעוע באופן אינהרנטי בין כה - מי מכונן את הזמן ושולט בו? האם יש זמן 'אוביקטיבי'? ואם קיימים 'שעון קיץ' ו'שעון חורף', מדוע לא נתייחס גם ל'שעון ילדות' ו'שעון בגרות' ו'שעון זקנה', 'שעון סיפוק' 'שעון כאב' ו'שעון אהבה', שנדמה שנעים בקצב שונה כל כך בתוכנו?
כדי להנעים את זמנכם (הנמדד בכל שעון שהוא), ולגרום לו לעצור לעוד רגע מלכת, אנחנו שמחים להציע לכם לקריאה את הטקסטים המעניינים שעלו השבוע לאתר:
רות גולן מציגה במאמרה המסקרן את ההבחנה של לאקאן בין המבט לבין פעולת הראייה - על 'הנראה' כמסך של מסמנים שמסתיר את המבט עצמו - אחד האוביקטים הראשוניים והאבודים של הדחף. צילומים סוראליסטים המשובצים בטקסט מאפשרים לנו לראות דרך המסך ומעבר לו את המבט, כשהממשי מציץ מתוך הקרעים במסך מעורר אימה. בכנס 'מה עובד בטיפול בהפרעת אישיות גבולית' שאורגן על ידי בית הספר לפסיכותרפיה של מכון מגיד, המרכז למנטליזציה בישראל ועמותת NEA-BPD, התכנסו מאות אנשי מקצוע כדי ללמוד את תורתם של שלושה מטפלים מרכזיים בתחום המציגים שיטות עכשוויות שונות לטיפול בהפרעה - טיפול ממוקד מנטליזציה הוצג על ידי פרופ' פונגי, טיפול ממוקד העברה על ידי ד"ר יאומנס ושיטת הDBT על ידי פרופ' פרזוטי. ד"ר רננה אלרן שהשתתפה בכנס, מציגה בסקירתה את הבסיס התאורטי של השיטות, מאירה את הסדקים הניבטים בשיטות סדורות במהלך משחק תפקידים ומדגישה את חשיבות העבודה עם התרחשויות מפתיעות שתופסות אותנו כמטפלים, לא מוכנים. מומלץ. אם תרצו לקרוא בהזדמנות זו עוד קצת פונגי - תוכלו למצוא ב'שפיות זמנית' הפניה לראיון נרחב איתו בו הוא מדבר על פסיכואנליזה שמרנית ומסתגרת ועל הצורך במחקר מונחה ראיות. איתי קנדר מחזיר אותנו אל סדרת המאמרים של דורית שיקיירסקי 'תרופות פסיכואקטיביות - לא מה שחשבתם' - ובטור תגובה מעניין טוען שבסדרה, כמו גם בשיח המקצועי העוסק בתרופות כולו, נעדר עיסוק של ממש בתחום ה'חוויה' של נוטלי התרופות - האם מי ש'רושם' תרופות צריך להתנסות בלקיחתן בעצמו? ומדוע מחקר פנומנולוגי צריך להיכלל בגוף הידע הנצבר בכל הנוגע לשימוש בתרופות פסיכיאטריות?. ד"ר ארנון רולניק ראיין את הפסיכולוגית הקלינית המדריכה אורנה גרוניך ושוחח איתה על קוהוט, אמפתיה ואותנטיות של המטפל ורוזה נווה מתרפקת בשירה על ימים עברו בהם לחיות פשוט, או פשוט לחיות, היה הטיפול המומלץ ביותר לכל בעיה.
ונסיים בעדכון חשוב: מועצת הפסיכולוגים מבקשת לרענן נהלים הנוגעים לעבודת הפסיכולוג ולשם כך מציג סגן הפסיכולוגית הראשית, יובל בלינקי, מסמך רשמי המבהיר את ההנחיות הנוגעות לחובת הדיווח ועוסק במקרים בהם על הפסיכולוג לסגת מחובת הסודיות.
"...קור חודר לעצמותי
וגשם עד בלי די,
ואת הרי הגעת בקיץ.
איך החורף והסתיו
עוברים חולפים ביעף,
בניד עפעף
שלך.
איך עובר לו רץ הזמן,
ממש לא יאומן,
קולך הביא את הערביים.
איך זה כל השעונים
יוצאים מן הכלים,
איך עף הזמן!..."
