עולמו שברי עלים וזכרון קדום
עלון פסיכולוגיה עברית | 19/2/2017 | 7,349 צפיות | הרשמו כמנויים
עד כמה אנו מצליחים להיכנס לנעליו של האחר שבחדר, לחוות את העולם מנקודת מבטו? להבין אותו לרגע מבפנים, נטולי שיפוטיות או פרשנות?
עד כמה אנו מבינים, למשל, מה עובר על מבוגרים צעירים שמתקשים לצאת לחיים עצמאיים? רותי בריקמן, אורית מריץ, יונת ענבר ואהוד רביב מנסים ללמוד את עולמם ולהציע מתוך כך התערבות מתאימה עבור המבוגר-הילד והוריו.
מהם התנאים הנדרשים כדי שנהיה מסוגלים ליצור מרחב שבו ניתן להבין כך את האחר? נורית ארנון-שרון נפרדת מהשירות הפסיכולוגי הציבורי, ומעלה חששות בנוגע ליכולת לגעת נפש בנפש בעידן של תפוקות ורווח כלכלי.
ועוד על הנעשה ב"חדר", החדר כמרחב נפשי של קשר, על דברים שאסור שיתרחשו בחדר או מחוצה לו. שורה של עדויות נמסרו למערכת "עובדה" ממטופלות, המתארות דפוס כמעט זהה של ניצול בידי פרופ' חנוך ירושלמי. פרופ' ירושלמי כתב בלוג באתר בשם 'בין מטפל ומטופל', קריאת התגובות בבלוג מעוררת מחשבה והרבה מאוד שאלות.
וְאִם הָיִיתִי כְּמוֹ הָעֵץ הַהוּא
שֶׁשָּׁרָשָׁיו כְּבָר שָׁכְחוּ אֶת צַמַּרְתּוֹ
וַעֲנָפָיו מִסְתַּתְּרִים
וְעוֹלָמוֹ שִׁבְרֵי עָלִים וְזִכָּרוֹן קָדוּם
שֶׁל רְטִיבוּת רְגָבִים, שֶׁל זֶרַע,
אוּלַי גַּם שֶׁל יָדִי שֶׁטָּמְנָה אוֹתוֹ שָׁם
בְּבִטָּחוֹן שֶׁשּׁוּב לֹא שָׁב אֶל מַעֲשַׂי
גַּם לֹא בַּפְּעֻלָּה הַקְּטַנָּה
שֶׁל פְּקִיחַת הָעֵינַיִם בַּבֹּקֶר
אוֹ בְּמַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה.
(״בבוקר״, אלמוג בהר)
