ולכעוס על הפוטנציאל

בעת הזו, בה סוגיית הפרעת הקשב עולה על שולחן הדיונים בכל ישיבה פדגוגית ומהווה חלק בלתי נפרד מהשיח החינוכי של הורים ומורים, חשוב לתת את הדעת על התופעה ולהעמיק בה. ילדים רבים במערכת החינוך מופנים לאבחנה של בעיית הקשב והריכוז על בסיס נוירולוגי, אך לחלקם הטיפול התרופתי לא מסייע. אודליה אלקובי מזמינה אנשי חינוך וטיפול 'להקשיב לקשב' תוך שהיא סוקרת גורמים שונים ומשונים העשויים להימצא בבסים של תסמינים של פגיעה בקשב ובריכוז שאינה על בסיס נוירולוגי: הפרעות בשינה, בעיות בדם, לקות בשמיעה, הפרעה בויסות החושי גורמים רגשיים ועוד. הסקירה מלווה  בתיאורי מקרה. מעניין וחשוב. ד"ר ניצה ירום מבקשת לעורר תשומת לב לדיכאון סמוי הנמצא לעיתים קרובות כרקע למחלה גופנית ולהשלכותיו הטיפוליות. ירום סוקרת מימדים שונים של הדיכאון הסמוי במחלה, ואת ביטויים ומעורבותם של מנגנוני הניתוק וההתרוקנות הנפשית הנוכחים במצבי חולי. במקביל מוצגים מושגים תיאורטיים רלבנטיים לגבי מושג הדיכאון, כדי לבחון את יעילותם בהבנת התפתחותה של מחלה ובעבודה טיפולית עם מטופלים שלהם חולי פיזי. הטור המרתק מוקדש לזכרה של פרופ' דבורה פלורסהיים שעסקה גם היא ברבדים שונים של מחלה במרחב הטיפולי. במפגש החמישי בסדרת 'נפגשים בקולנוע' מטעם החברה הפסיכואנליטית בישראל ובשיתוף הסנימטק, הוקרן הסרט 'כשהנערים שרים' העוסק במציאותם של ילדי פנימייה לאחר מלחמת העולם השנייה. חלי טל שלם מביאה בסקירתה את דבריה הפסיכואנליטיקאית אורה גולדשמיט, הדנה באלמנטים ובמרכיבים המאפשרים טרנספורמציה בחיי הנערים, מהרהרת בתקווה כחוויה מעשירה מחד ואשלייתית מאידך, ובקרקע המאפשרת התנעה מחדש של תקווה אבודה. גיא פרל קורא בעדינות ובעמקות בספר שירי ההייקו החדש של אלכס בן ארי, 'קורת השער' ומזכיר לנו, על הדרך את מאמרה של אורנה קסטל 'פסיכואנליזה היא כתיבת שיר הייקו' בו היא טוענת כי גם הפסיכואנליזה וגם שיר ההייקו מצויים בשאיפה 'לצמצום אל ממשי'. ואם בתרבות עסקינן, בסבך הדעות בנוגע לסערה האקטואלית האחרונה, מבקש שמואל ברנשטיין ה'תר בתרבות' להסביר מדוע תרבות, מטבעה, לא סובלת שררה: "..תרבות בהיווצרה, איננה תהליך נעים ומענג בהכרח – היא מעוררת שדים מרבצם, פוגעת בפרות קדושות, מושכת מרבדים שחוקים מתחת לרגלי החברה, מזעזעת והורסת מבנים קיימים ובונה כלים חדשים מסעירים ומרתקים אך גם מאיימים מסוכנים.... מקומות שניסו ומנסים להכתיב מהי תרבות נכונה ומהי פסולה, מגיעים לכדי טכסים עם חיילים במדי פאר צועדים בסך לכבודו של רודן כלשהו, וההיסטוריה של העת החדשה, אף מזמנת לנו דוגמאות קשות מזו".

"ולכעוס על הפוטנציאלכמו לשתול עץ מתאנים ולהתחנן לאלוהים שינבוט תפוח כמו להתפלא שיצא תפוח מכלל שליטה" ('תיקון התפוח', אופיר משרקי, מתוך 'יותר מ-7', הוצאת עתון 77)