כדי להיות לידינו, היש צריך מילים
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/5/2016 | 8,578 צפיות | הרשמו כמנויים
המילים הן גשר בין החוויה ובינינו. בהן תלויה היכולת שלנו לחשוב על החוויה, לדבר ולהמשיג אותה. אולם המילים טומנות בחובן אף את הצורך לסווג, להבחין ולהפריד. בתחומה של בריאות הנפש, שבו שולטות העמימות והדיפוזיות, אנו מכירים בטבען הכפול, המכסה והמגלה, של המילים.
לעיתים המילים דווקא מגבילות את החשיבה. צבי גיל, ג'ניה וילינסקי, אנה יופן וחואן בר אלמבקשים להציג את היתרונות הטיפוליים הטמונים בחשיבה חוצת-הגדרות וקטגוריות. בחלק השלישי של מאמרם הם דנים במשותף כיצג הגבולות בין אישיות גבולית לאישיות סכיזואידית מטשטשים. בעזרת תיאורי מקרה הם מבקשים להציג את הדמיון במבני העומק של ההפרעות. התבוננות חדשה זו עשויה לסייע לאנשי המקצוע לפרוץ את ההסתכלות האבחונית המקובלת וכך לגזור כיווני טיפול מתאימים נוספים.
גם שרון קייזר-הלר מעודדת לזנוח דפוסי חשיבה ישנים וללמוד שפה חדשה. ניתוח שלהתהליכים הקבוצתיים הייחודיים המאפיינים את החיים הווירטואליים של ילדים ונוער שופך אור חדש על התופעה המוכרת. היא קוראת להורים, למורים ולאנשי מקצוע להפסיק להירתע מעולמם המקביל של הילדים ולהכיר בו ואותו. חשיבות השיח באתגרי ההורות של ימינו נידונים אף בספרה החדש של ניצה ירום, מצפן להורות ראויה. ירום קוראת להחזיר לשיקול הדעת ההורי את המקום הראוי לו, ומדגישה את מרכזיות שיתוף הפעולה בין הורים וילדים.
לסיום, פרופ' עמיה ליבליך נודדת בעקבות מחשבותיה על הוריה שלה ביום השואה שחל השבוע. היא מבקשת להביט באומץ גם על השאלות שנוח לנו להשתיק, וממליצה על קריאה בספר "איך קרא ששרדת?" העוסק במיניות של שורדות שואה.
"אתה מבקש
לדבר על מה שאפשר גם לא לדבר
עליו.
היום כבר ברור, כדי להיות לידינו
היש צריך
מלים וכדי שנהיה לידו עלינו למחוק
אותן,
ואין לקצר את הדרך בין שתי
התנועות".
(ישראל אלירז, מתוך "הלא יאמן פשוט ישנו")
