על הנכחתו של ההעדר

רות נצר | 6/7/2018 | 4,272 צפיות | הרשמו כמנויים

הפסלת החדשנית המקורית הבריטית רייצ'ל וייטריד – זוכת פרס טרנר לאמנות (1993), יוצרת פסלים שהם יציקות של החלל שמתחת למיטה, מתחת לכסא, מתחת לכיור, החלל שבתוך הארון, החלל שבתוך הבית. וכך היא הופכת לנו את המבט, והמקום שהיה חלל, ריק, אין – נהיה ישות מוצקת ממשית.

היא מנכיחה את ההעדר.

לפתע העולם נראה אחרת. כל החללים שבתוכם ולידם אנחנו נעים נהיים אפשרות של מלאות. הם ריק שהוא אפשרות של התממשות.

ואז כל יש מוצק מתגלה כמה שהיה חלל והתממש ליש.

כל ציור הוא התממשות של מה שקודם לא היה כלל אבל היה שם בהעדרותו.

כל יצירה מוסיקלית באה מאי-היותה אל המימוש.

כל משפט כתוב הוא התממשות של מחשבה שהיתה בהעדרותה, והיא מתממשת ומנכיחה עצמה במלים.

כל דבור הוא התממשות של השתיקה שקדמה לה.

וכך לפתע כל הנוכחות בעולם מזכירה לנו את הרגע שלפני.

ואת הנשמה הנעדרת שלפני בואה לעולם.

ואת התהום ממנו נברא העולם ועודו טמון בו.