על מהנדסים ורגשות, או: בבוסטון גונבים לנו את המקצוע. וגם כמה מילים על קבוצתו של דניאל סטרן
ארנון רולניק | 15/9/2017 | הרשמו כמנויים
רגשות תמיד היו הנשוא של עבודת הפסיכולוגים, אף שהרבה שנים ניסו המחנות השנים להציע ששנוי הרגש יגיע דרך עבודה עקיפה. הדבר בלט יותר במחנה הקוגניטיבי ("המחשבה היא הקובעת")אבל גם התאורטיזציה הדינמית לא עסקה בעבר ישירות ברגש.
היה זה דווקא Les Greenberg שמתוך הכשרתו הראשונית כמהנדס ומתוך ניסיונו ליצור מודל מתמטי של יחסי מטפל מטופל הגיע ליצירת ה Emotion Focused Therapy. גרינברג כמובן הפך בסופו של דבר לפסיכולוג מן המניין, וגישתו היום מזכירה בהרבה מובנים את הטיפול מבוסס הסכמה. גם בארלו בעולם ה CBT חולל מהפכה בכך שהפך את ההמנעות מלהרגיש כמקור הפסיכופתולוגיה וטבע את החשיפה לרגש כתהליך מרכזי בטיפול.
בעולם הדינמי הדבר בולט לא פחות בקבוצות הטיפול הדינמי החוויתי. כך למשל אוסימו (osimo)מגדיר את עצמו כ"מיילדת של רגשות".
אבל נחזור למהנדסים. הרבה שנים נהגנו להתבדח על חשבונם של מהנדסים שהם מפחדים מלהרגיש ועושים סומטיזציה לרגש. בעולם הפסיכוסומטי למשל כתבנו כי כדי שהמהנדס יסכים למגע עם רגשותיו עלינו להכניס את הביופידבק כ"סוס טרויאני" כלומר שהמהנדס יתרכז בכך שהוא מקבל משהו מדעי שיאפשר לו מדידה מדוייקת של התהליך ורק דרך זה יגלה פתאום את החשיבות של תהליכים רגשיים והשפעתם על גופו.
אז הנה מגיעה נקמתם של המהנדסים. השבוע לפני ראש השנה השתתפתי בכנס על רגשות. הכנס נשא את השם Emotion AI. למי שעוד לא נחשף, AI הן ראשי התיבות של ה buzz word החם בעולם התכנות Artificial Intelligence ובעברית ועל פי ויקיפדיה בינה מלאכותית "היא ענף של מדעי המחשב העוסק ביכולתם של מחשבים לפעול באופן המציג יכולות שאפיינו עד כה את הבינה האנושית בלבד"
מרווין מינסקי שהקים את תחום האינטיליגנציה המלאכותית ב MIT (מייד נחזור למוסד זה) הגדיר זאת כך: המדע העוסק באופן שיגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית לו אדם התנהג כך.
אבל מה לי שנזעקתי עד בוסטון להתעניין באינטילגנציה מלאכותית?
ובכן זה לא לגמרי חדש. כבר בסוף בשנות התשעים של המאה הקודמת ביקרתי ב MIT Media Lab ואף הייתי מועמד לעבוד בסניף שלהם באירלנד – עד שזה נסגר בהתראה קצרה. הסיבה לעניין שלי במקום זה היתה מהנדסת בשם Rosalind Picard שעבדה רבות עם המוליכות החשמלית של העור או ה GSR כפי שמקצרים זאת בעולם הביופידבק. רוז, כפי שקוראים לה שם, לא גדלה בעולם הפסיכולוגי ואפילו עולם הביופידבק לא היה ממש מחובר אליה. מצויידת בתחושה הכל יכולה של מהנדסת, לקחה את המדד הרגיש הזה שכבר יונג השתמש בו למבחן האסוציאציות. וחיברה אותו לשאלות של פרסום (איך בודקים התרגשות של קהל) וגם לבדיקת ערנות של נהגים או לסוגיות של אוטיזים (איך ניתן לגלות תסכול של ילד לפני שהוא מתפרץ). ולאחרונה הראתה כי ניתן להתריע לפני תחילה של התקף אפילפטי באמצעות מדידה רצופה של ה GSR GSR או מוליכות חשמלית של העור . על סמך עבודה זו מפרסמת פיקארד בסוף שנןת ה 90 של המאה הקודמת ספר בשם Affective Compting
כאן נכנסת לתמונה מצרייה צעירה בשם Rana el Kaliouby שמקצועה – נחשתם נכון – מהנדסת תוכנה שבאה לעשות דוקטורט בבוסטון. ראנא המשיכה את עבודתו של פול אקמן, פסיכולוג מוערך, שחקר את הקשר בין רגשות שונים להבעות פנים. אקמן זיהה אלפי "micro expressions" שכל אחד מהם קשור לאמוציות ספיציפיות.
ראנא שהיא כנראה גם תוכניתנית מוכשרת וגם יזמית מרשימה הזמינה את פיקארד להקים עמה חברה חדשה בשם Affectiva שתפקידה יהיה לזהות רגשות באמצעות צילום רציף של הבעות הפנים של אנשים. הכנס עליו אני מדבר הוא יוזמה של חברת אפקטיבה ושל ראנא העומדת בראשה.
אפשר עוד הרבה להרחיב בסיפור זה על המצרייה הצעירה שהקימה חברה שנראת מבטיחה אבל אני רוצה לחזור עם עמיתי הפסיכולוגים לשאלה מדוע היו פסיכולוגים מעטים בכנס כזה מרשים, שעסק לא רק בהבעות פנים אלא גם בנושא עליו כתבתי לא מעט - זיהוי רגשות באמצעות קולות, וגם בנושא הוותיק יותר של זיהוי רגשות באמצעות משתנים פסיכופיזיולוגים כמו GSR, קצב לב ועוד מדדים.
ובכן הטענה מופנית לידידי הפסיכולוגים ועוד יותר לעמיתי הקלינים. מתפתח פה שדה מרתק שיוכל לסייע לנו בעבודתנו ואנו אדישים להתפתחות זו.
ברצוני לתת דוגמה שאני מועסק בה בימים אלו. כידוע אני עוסק לא מעט
טיפול מרחוק, ולאחרונה הוזמנתי על ידי ד"ר חיים וינברג לערוך עימו ספר בנושא זה. השאלה שעל הפרק היא עד כמה טיפול מרחוק באמצעות שיחת וידאו יוכל להיות תחליף אמיתי לטיפול "גוף לגוף". אני מעדיף ביטוי זה על הביטוי "פנים אל פנים" שהרי טיפול מרחוק (למשל בסקייפ) הוא מאוד פנים אל פנים (אפילו אפשר לראות הבעות פנים טוב יותר מאשר בטיפול של שני אנשים הנמצאים באותו חדר. הביטוי "גוף לגוף" מנסה להצביע גם על כך שחלק מהאינפורמציה העוברת בטיפול מבוססת על רמזים גופנים שמצטרפים להבעות הפנים ולפרוזודיה שבקול (ראו מאמר קודם שלי על ניתוחו של סטיבן פורג'ס את הנושא). האם למשל, תוכנות שיזהו אמוציות יוכלו לסייע בטיפול מרחוק שבו חסרים רמזים לא מילולים. ד"ר אפרת גינות, היושבת בניו יורק ותנחה עימי קבוצת קריאה הלומדת את תחום ה Interpersonal Neurobiology קוראת לכך right brain to right brain communication. האם נוכל להעזר בתוכנות שונות כדי להעצים את הטיפול מרחוק? האם נוכל להעזר בנתוח קולו של המטופל כדי להבין טוב יותר את מצבו? האם הצגה של מדדים פסיכופיזיולוגים בעת טיפול תוכל לסייע להבנת האחר (המטופל, המטפל או בני המשפחה שבטיפול)?.
אז הסיבה הראשונה להעדר פסיכולוגים מכנס ה Emotion AI קשורה בהצטמצמותנו בד' אמותנו, בהיותנו קוראים בהתרגשות כתבים מראשית המאה הקודמת והמנעותנו מלהכנס לתחומים בם הטכנולוגיה משיקה לפסיכולוגיה.
הסיבה השנייה קשורה ל"היבריס" של מפתחי התוכנה. תוכנות האינטיליגנציה המלאכותית, או מה שנקרא היום deep learning מבוססות על יכולות של המחשב ללמוד את העולם האמיתי וההתנהגות בו רק על סמך דוגמאות, מבלי שנדרש ללמד אותו כללים כלשהם. הדבר מאפשר למתכנתים השונים לטעון כי אין צורך באנשי מקצוע שיכתיבו למתכנתים עקרונות של רגשות והבנתם. די שיקחו מדגמים ענקיים של המשתנה הנחקר (למשל הבעות פנים) ויקשו אותו לדיווח של נבדקים על האמוציה שלהם.
שוחחתי בכנס עם Danny Lange שהוא אחד מבכירי אנשי ה AI בעולם. לאנג סיפר איך באמזון, ולאחר מכן ב Uber שם פיתח מערכות של בינה מלאכותית, ניסו להסביר לו שהוא חייב להתייעץ באנשי מקצוע והוא הראה שהתוכנות שלו לומדות את כללי המשחק של קניית ספרים או הזמנת טקסי טוב יותר מכל אנשי המקצוע. הדוגמה האחרונה שהוא נתן בכנס קשורה בעבודתו בחברת משחקים גדולה. Lange מראה כיצד הצליח ללמד את התוכנה לשחק במשחקים השונים באמצעות עקרונות ה Deep Learning ובכך הראה שלא נדרש היה ללמד אותם את כללי המשחק ואפילו לא את ההתנהגות של שחקנים.
הרמתי לו להנחתה ושאלתי האם מכאן משתמע שלדעתו לא ידרשו פסיכולוגים. הלה הביט בי, היסס לדקה ואמר שלא רצה להגיד זאת בהרצאתו אבל לדעתו "כדאי לנו להתחיל לחפש עבודה".
אל תפטרו את הטענה הזו במחי יד. חתן פרס נובל, דני כהנמן שרואיין לאחרונה בוידאו על ידי ד"ר מאיר נעמן לטובת כנס 40 שנה לחוק הפסיכולוגים, תיאר בצבעים ברורים איך "בוטים" (תוכנות מחשב המדמות תגובות אנושיות) יחליפו תפקידים פסיכולוגים רבים.
אני שייך לפסיכולוגים שמאמינים שיחד עם יכולתנו להיות עם החלק הדפרסיבי, אולי הטראגי של הקיום האנושי, תפקידנו גם להחזיק את אש התקווה עבור מטופלינו . לכן אל דאגה לא אסיים מאמר זה ללא חלק של תקווה. ואת התקווה מצאתי אצל פסיכואנליטיקאי ותיק ששייך לקבוצת (Boston Change Process Study Group (BCPSG זוהי קבוצתו של דניאל סטרן זכרונו לברכה.
יצרתי עימם קשר לא במקרה, חשבתי כי קבוצה זו שעסקה כה רבות בתהליכים הלא אינטרפטטיבים והלא ורבלים של הטיפול ידעו לומר כמה מילים על היש והאין בטיפול המבוסס על וידאו קונפרנס. כאשר אני מדבר עם מטפלים שאינם רואים כל הבדל בין טיפול באמצעות סקייפ לבין טיפול של שני אנשים הנמצאים באותו חדר, אני ממשיל זאת לעיתים ליחסים בין אישים מרחוק. אומנם מתפתחת בשנים האחרונות תרבות של long distance relationship שבה בני הזוג חיים כל אחד בארץ אחרת - ועדיין אני סבור כי משהו מאוד בסיסי חסר ביחסים כאלו. ותחשבו על הורות מרחוק, האם מישהו מאיתנו סבור כי היחס הורה ילד בסקייפ דומה באיזשהו אופן למגע הטיפולי של אב/אם בילדם הקטן?
וכשאני חושב על הדמיון והשוני של יחסי הורה ילד ויחסי מטפל מטופל דומני שאין מומחים לשאלה זו מהקבוצה הבוסטוניאנית .
פניתי לקבוצה זו ושאלתי :"שאלתי אותם "מה היה אומר דניאל סטרן על טיפול מרחוק?". חשבתי שכקבוצה שצמחה על רקע המחקר ההתפתחותי ביחסי תינוק ואימו , ידעו לומר מילים כדורבנות על המשמעות של "החזקה מרחוק" .
בתחילה ניסו אנשי הקבוצה "לנפנף אותי". אגיד בקצרה שאחד מהם פשוט אמר: "איני מאמין בטיפול מרחוק" ובכל זאת התעקשתי ופגשתי את Jermey Nahum שהוא רופא פסיכיאטר שעבד רבות במחקר ההתפתחותי. הוא סיפר לא מעט על דניאל סטרן ועל אשתו נדיה ועל עקרונות התפיסה הטפולית שלהם.
על כך אכתוב עוד יותר במאמר שיעסוק בכמה כיוונים של Intersubjective neurobiology אסתפק כעת בלהגיד שהפגישה עימו שהיתה מייד עם סיום הכנס "של המהנדסים" איזנה קצת את התמונה.
היה משהו מנחם ומאזן במפגש עם פסיכואנליטקאי ותיק שמשוכנע כי את חשיבות המפגש הבין אישי לא יוכלו לקחת מאיתנו. גם לא מהנדסים צעירים וחסרי מנוח.
כיצד נשלב הבנה עמוקה זו יחד עם ההבנה כי אנו נכנסים במהירות מסחררת לדור בו מערכות היחסים הם לעיתים דיגיטליות בלבד, כיצד נדאג למימד האנושי תוך שימוש בבינה מלאכותית - זה האתגר שלנו חברים.
