בין כסה לעשור – שירים על יונה והלויתן
רות נצר | 25/9/2015 | 5,701 צפיות | הרשמו כמנויים
ביום כפורים קוראים בהפטרה את ספר יונה. אבי עלה לארץ בנעוריו ימים אחדים לפני ראש השנה.
אני נזכרת בשיר שכתבתי על אבי המנוח, נוכח תצלום שלו ליד הרכבת בעלייתו לארץ ב – 1936, מגרמניה, במסגרת עליית הנוער, והוא בן שש עשרה שנה:
מול הרכבת (מתוך 'קדיש לאבא')
מול הרכבת שתוביל אותך למרסיי
אתה ניצב – עלם אלגנטי מעודן -
כובע ברט, צעיף, שולי המעיל נעות ברוח הקלה.
פניך ניבטות מהורהרות
אל פניה הכפולות של המצלמה
שכבר צופנת בה את געגועי הוריך
אל הבן הנוסע אל ארץ נכריה
ואת געגועיך אל המולדת הנעזבה
שתהפוך פניה ותהיה מקוללה -
לא תציב עוד רגלך עליה.
נחש הרכבת יוליך אותך למרסיי.
עם המוני נערים אחרים
תרד לירכתי הספינה.
הלויתן יפלוט אתכם בחופים הבהירים
של ארץ הבחירה.
בראש השנה תהיה שליח הצבור
חזן העובר לפני התיבה
תשיר עם חבריך
שמע קולי ביום אקרא
כל משבריך
וגליך
השיר מסתייע במטפורה של הלויתן מספר יונה, אותו קוראים ביום כפורים, כדי לבקש את הצלתנו בזכות התפילה, כמו יונה שהתפלל בעמקי הלויתן וניצל.
הלויתן שהנערים נפלטים ממנו הוא מטפורה עמוסת הקשרים – הוא האניה שפלטה את יונה שנזרק אל הים, הוא הלויתן שפלט את יונה אל החוף, כשההצלה של יונה מסמנת בסמוי את הצלתם של הנערים מהשואה. יונה ברח מאלוהים, הנערים ברחו מהשואה.
יונה נזכר בשיר גם דרך קטע התפילה – "כל משבריך וגליך", שאותה נושא יונה בבטן האניה, והיא מרמזת על הבקשה ששמתי בפי אבי להינצל מגלי המשברים העתידים לבוא עליו.
את המטפורה של הלויתן בספר יונה אני שבה ומוצאת בשיר אחר שכתבתי על אבא, אחרי מותו:
אבא. לזכרך (מתוך 'הגוף היחיד')
מעולם לא הייתַ מה שרציתי.
ויתרתי אפילו
על האכזבה.
אבל בגבות עינַי
עודךָ נותן סימנים.
בעצמות הלחי הגבוהות
בפה התאב חיים.
מודָה אני לפניךָ
על שאינך מתאוֶה עוד למותךָ.
כמו יונה נחלצתַ
מתיבה חסומה.
מצאתַ מנוח.
יונה הנחלץ מתיבת בטן הלויתן הוא גם הצפור יונה, שנחלצה מתיבת נח אל החופש. זו הנשמה שנחלצה מהחיים האלה, מהשנים האחרונות רוויות הסבל, אל חיי הנצח.
הלויתן של יונה מופיע גם בשיר שכתבתי על נפילתו של איקרוס, כשהים בו טבע איקרוס מדומה ללויתן, בעודו משמר בו את אשלית הגאולה מתוך הלויתן. איקרוס, כידוע, לא ניצל:
איקרוס (מתוך 'הגוף היחיד')
אפילו בנופלו לים
המשיך איקרוס להביט בַשמש
היעד האלוהי.
אפילו בנופלו לְלוע
לויתן הים הענקי
האמין שהשמש מצפֶה לו.
האמין שהוא אל אוהב.
אפילו בנופלו
האמין שיוכל להגיע
להתמזג באור לוהב.
אני מופתעת לגלות את יונה שוב ושוב בשירַי. והנה עוד שיר שכתבתי, הפעם מוקדש כולו ליונה:
יונה (מתוך 'ריסים')
כמה אכזרית היתה השלכתו
של יונה
אל מלתעות הים
יונה שהאמין
שנועד להיות מוקרב
על מזבח אשמתו הנצחית
כדי להציל את נינוה החטאה
שהעמידה פנים כאילו
שבה בתשובה
האל תבע שיאמין בו
דווקא ברגע הנטישה
הרי זה שיר כפירה במשמעות הספור של יונה, שמשלב בו את דמותו של יונה וישו שנתבעים לגורל אכזר, בידי האל המשחק בגורלם.
יונה בלתי נפרד מהלויתן, ובלתי נפרד מנפש צפור היונה, ממשיך להקיש על דלתות נפשי:
יונת הלויתן
אני הלויתן שבלע אותךָ יונה
להשיב אותך אל מצולות בטני
לחבוק
ולהזכירך
מניין באת ולאן
יונה שנבלעת בתוכי
מקיש על דפנותי
נואש מתפלל משתאה
יונה יונה אקיא אותך
לקראתי אליךָ
יונת צפורים
נפרוש כנף יחידה
