פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בעקבות סרט על לווי רוחני למוות

בעקבות סרט על לווי רוחני למוות

רות נצר | 12/4/2014 | הרשמו כמנויים

חזרתי היום, 11.4.14, מהסינמטק בתל-אביב, מהרצאה של יעקב רז וסרט על סטיבן ג'קינסון, מלווה רוחני למוות בקנדה, ברוח שמשלבת גישה אינדיאנית ובודהיסטית. סטיב אומר שהיגון מעורר לחיים עמוקים. שהיגון וההלל לחיים הם כוסות תאומות שיש להשיקם יחד, ולהלל את החיים ולהודות עליהם כחלק מהיגון.
במשך הסרט רואים שוב ושוב את סטיב שחי ומתלבש כאינדיאני, כשמאן מרפא, שט לאיטו בסירת הקאנו שלו בנהר, ואת הנהר והצמחיה השלווים ואת יופיו של הטבע סביב. כך מועבר אלינו בסמוי שהמוות הוא חלק מהטבע המחזורי, ואם הטבע כה שלם אולי גם המוות.

סטיב דיבר על החור שהוא הפצע ( פצע תודעת המוות?) שבתוכנו, שמבעדו אנחנו פוגשים את הנשמה, ומבעדו נוכל לדבר אליו.

בערב כתבתי:

אתה יושב על שפת החור שבאמצע לבך.
אתה מביט אל הנשמה שעוטפת את שוליו.
אתה מביט אל אפלתו המאירה ובוכה.

אתה יודע שהוא היה שם
מקדמת דנא.
אתה יודע שתמיד יהיה שם.
אתה יודע שבמעמקיו שטה
סירת קאנו בדממה.
הכל נאגר בה.
אתה יודע שהוא הכפיל שלך.
שאם תבקש ממנו
הוא יעניק לך דבר מה.

אתה מביט אל עמקי החור
שאינו נגמר לעולם
וקרקעיתו מי ישורנה
אתה חש את משיכתו החובקת
את הבטחתו הנעלמה.

עוד בבלוג של רות נצר

קטורת צָרִי צִפֹּרֶן לְבוֹנָה שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ כְּרַכָּם וְקִנְמוֹן שְׁלוֹשָׁה – זוּ קְטֹרֶת...
השיר הזה שכתבתי כמכתב למטפל הראשון שלי, מובא בפתח ספרי החדש: 'הקולנוע מטפל בנו - יחסי מטפל-מטופל בסרטים'...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילנה רינותאילנה רינות15/4/2014

החור כמנהרה המובילה למקום שהוא לאן?. חשבתי על החור שכתבת ונזכרתי בחלום שחלמתי בעבר הרבה פעמים, על מנהרה ארוכה שקירותיה חלקים שאני מתקדמת בתוכה, המנהרה הובילה לאי אן, לא ברור לאן, אף פעם לא הגעתי לסופה, אבל המנהרה עצמה זכורה לי היטב. השיר שלך חיבר אותי בחזרה לאותו חלום ישן נושן.

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס13/4/2014

תודה רות. התפיסה שהחיים והמוות תלויים ואחוזים זה בזה, האחד מעניק לאחר את משמעותו, והפנייה לטבע כמקור להסבר ונחמה (ההתבוננות בתהליכי ההתכלות בטבע וההבנה כי התכלות היא חלק מסדר הדברים הטבעי ולא הפרה שלו; וכן - תחושת האחדות עם העולם, השייכות לדבר מה שהוא גדול מאיתנו וממשיך לחיות אחרינו) מאפיינים במיוחד את החשיבה הדאואיסטית (הזן בודהיזם צמח מתוך הבודהיזם והדאואיזם, כך שאני מנחשת שזה זרם החשיבה שסטיבן ג'קינסון מושפע ממנו).

אבל השיר שלך עוסק, כמדומה, בעיקר ביחסינו עם אפלתו המאירה של פצע תודעת המוות. הפצע שהוא חור שהוא כפיל או אולי בבואה. קראתי את השיר כמה פעמים, משתהה עם הרגשות, הדימויים והמחשבות שהתעוררו בי. תודה.